אירועים

יונתן עומר מזרחי ובכריה מואסי נפגשים לשיחה על טקסטים ודימויים סאטיריים שממשיכים לשאת היסטוריות שלא הסתיימו.

מעל פלאפל ג'ינה ברחוב העמל התנוססה במשך כשלושה עשורים כרזת פרסומת לקוקה-קולה. צִבעה האדום נשדד מחזותה החבולה, עד שנעלמה מעיני העוברים והשבים ודיירי הבניין. עבור יונתן עומר מזרחי השלט נקשר ישירות לערוצי החדשות והמדיה המסחרית, השזורים תחת אותן ידיים כלכליות ובעלויות צולבות. יחדיו הם מייצרים משטר חזותי של הון, מידע ותשוקה. לגימה מ"טעם החיים" מפעילה את דחף המוות ויכולה להמשיך להתקיים רק במדיה סכרינית, שבה העונג והצריכה תלויים בהסוואת מציאות של הרג.

מאחורי הכרזה נחשף ציור קיר חבוי: ברבוניה שאורכה ארבעה מטרים. ה"ברבוניה ממנשייה" – סולטאן איברהים ד'אכ מן אל-מנשייה (سلطان إبراهيم ذاك من المنشية: סולטן איברהים ההוא ממנשייה), שטה בהווה, בין תשתיות של מחיקה ושל זיכרון. לצד השלט אוסף מזרחי עקבות לתהליכי ההשמדה המתרחשים על סף הסטודיו, בין מגורי עובדי הפרדסים לקירות ארטפורט כיום.

אל מול המציאות, ההופכת למרקע של דימויים, הסברה, תוכן או פרסומות, מזרחי מתחקה אחר מנגנוני השפעה תיאולוגיים ומפרסם מודעות סאטיריות בשבועון הציוני-דתי-חסידי המצליח קרוב אליך. לצד גילויי דעת, המתפרסמים בעיתון, על גאולת ההרס בעזה, הוא מציע מודעה ל"אטמי אוזניים לשוויון נפש", העמידים גם בפני "בכי תינוקות, צרחות כאב ואשמה". בזיקה לתערוכה המכוננת שאצרה שרה בריטברג סמל, "כי–קרוב אליך הדבר מאוד: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", ולשמו של השבועון, הנגזרים שניהם מן הפסוק בספר דברים (ל, יד), שלפיו הנשגב האלוהי והמעשה המוסרי מצויים בקרבה מיידית, מזרחי פוגש בקִרבה כנקודת עיוורון. ככל שעצם קרוב יותר אל העין, כך הוא נעשה קשה יותר לצפייה; הפשע הקרוב ביותר מוסתר בתוך המבט עצמו. הפרדוקס האכזרי מכונן את הקִרבה כמנגנון של הרחקה, וככל שאלו סמוכים, צמודים עד כדי מגע, כך נפערת ביניהם תהום.

תומר דקל בשיחה עם חנה אנושיק מנהיימר ונעמה ערד.

יום שבת 29.8, בשעה 12:00.

ערב של ליין קווירי לשירה רב תחומית, פלרטוט, ערבול ומשחקיות בין עבודות טקסט למדיומים אמנותיים שונים.

שירה חורגת מדיום הוא ליין נודד, גאה וקווירי שכולןם כולל כולםן מוזמנות אליו, בכל אירוע יש יוצרות ויוצרים שונים משלל תחומי האמנות שמציגים עבודות טקסט בכלל ושירה בפרט בצורה חורגת, משחקית ויצירתית.

יום חמישי 13.8, בשעה 19:00

הכניסה חופשית

ניהול אמנותי: נטע לב טוב, נור שני טחן
משתתפים:
הילה לולו לין
חולקט ~ אורי קרין
מורן שוב
נגבה מאור
נור שני טחן
נינה רביד
נטע לב טוב
במהלך האירוע ימכרו עבודות של היוצריםות המשתתפות.

השקה לכבוד הוצאת ספר אמנית חדש לרותי דה פריס, המלווה בהופעה מוזיקאית של זמרת סופרן טל גנור והקראת שירה של לריסה מילר ושרון קנטור, ושיחה בין המשתתפות

רותי דה פריס (נ. 1989, תל אביב) חיה ועובדת בתל אביב. בעלת תואר MFA מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, 2015, ובעלת תואר B.ED באמנות וחינוך מהמדרשה לאמנות בית ברל, 2012. בוגרת ארטפורט מחזור 2024, כעת מסיימת שהות אמנית ותערוכה בבתניאן בברלין בתמיכת ארטיס, שם גם הדפיסה את הספר החדש שלה יחד עם המעצב אבי בוחבוט.

העשייה האמנותית של רותי דה פריס לאורך השנים מתקדמת כמו ספירלה המלקטת לתוכה עוד ועוד מוטיבים וחומרים מבלי לזנוח את אלה שקדמו להם. דה פריס עובדת במגוון רחב של מדיומים: מיצב, פיסול, ציור, תפירה, גרפיקה ואנימציה. שואבת השראה ממסורות ומקורות רבים, ביניהם אמנות עתיקה, אמנות עם, אמנות אאוטסיידרית, עולמות האופנה והתיאטרון. במשך השנים דה פריס בנתה לקסיקון עשיר של דימויים, חומרים, תמות ומשמעויות — מעין קוסמולוגיה אישית שבתוכה הבחנות בין אנושי וחייתי, נשי וגברי, אורגני ומלאכותי, מתמוססות. עיטור, דגמים, סימטריה, חזרתיות — כולם מאפיינים מובהקים של מלאכת היד — הם חזון נפרץ בעבודותה. במפגש שלהם עם פיסול מתעורר מתח מפרה בין דו-ממד לנפחיות, בין גרפיות לפיסוליות, בין סימן לנוכחות.

טל גנור היא זמרת סופרן, בוגרת ביה״ס למוזיקה ע״ש בוכמן- מהטה באוניברסיטת ת״א ו״מיתר אופרה סטודיו״ של האופרה הישראלית. כסולנית האופרה הישראלית הופיעה במגוון תפקידים, ביניהם בלינדה בדידו ואניאס, צרלינה בדון ג׳ובאני, פפגנה ופמינה בחליל הקסם, מוניקה במדיום, כרובינו בנישואי פיגארו, אמור באורפאו ואורידיצ׳ה ועוד. הופיעה עם האופרה של מדריד, פסטיבל מרטינה פרנקה באיטליה, פסטיבל אקס אן פרובנס, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הסמפונית ירושלים, תזמורת קאמרטה, אנסמבל בארוקדה ועוד. כמו כן הופיעה והקליטה עם יוני רכטר, שם-טוב לוי, אנסמבל ציפורלה והשתתפה בהצגה ״חובזה״ בתיאטרון הקאמרי עם תזמורת המהפכה.

ב2025 ביימה ושרה בתפקיד אנה בשבעה חטאים של קורט וייל, הפקה שעלתה בתיאטרון אלפא ועליה קיבלה מענק תמיכה מקרן רבינוביץ׳ לאמנויות. זוכת מלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, העמותה הישראלית לאמנויות האופרה, בסר, אלי ליאון ומועדון רוטארי במרטינה פרנקה. זוכת תחרויות האביב 2012 בפרס לזמרה ובפרס חביבת הקהל.

סדנת הזרמה 

בהרשמה מראש כאן

התנעה, הזרמה, השראה, הכרות.

סדנת כתיבה אישית, לצד אנשים זרים, בגוף ראשון. שלוש שעות של צלילה מפתיעה, אסוציאטיבית ומונחית

למה לבוא? כדי להגיע עם כלום, להתמסר, לקבל משימות, ולגלות מה יוצא. ויותר חשוב, לראות את מי היקום הושיב לצדך, לשמוע ולהשמיע את עצמך ובעיקר לגלות מאיזה כיוון לא צפוי יכולה לבוא השראה.

ארט בארטפורט – הקרנת סרטים צבעונית במיוחד
יום ראשון 2.8 בשעה 20:00, כניסה חופשית

חמישה סרטים קצרים בהם התפאורה יוצרת עולם חדש. בישראל של היום, כשהכול נצבע שחור או לבן, פותחים הסרטים מרחב צבעוני ורדיקלי של עיצוב ארט קולנועי פורץ גבולות.

לפעמים צריך לשים את הגלולה בעטיפה של סוכריה. ערב ״ארט בארטפורט״ מציג חמישה סרטים קצרים בהם התפאורה בוראת עולם, פנימי וחיצוני כאחד. אסתטיקה של סוריאליזם וגרוטסקה מפרקת את המוכר ומרכיבה אותו מחדש. קו טלפון המחבר בין אנשים שלא מקשיבים זה לזה, הזמנה לסעודה של איברי גופה של הגיבורה, ניסיון אינטימי לשחזר זיכרון באמצעות חפצים יומיומיים, שיחות על המוות בתוך מודל מוקטן של החיים, ומשרד משמים שדרכו אפשר לחלום על התחלה חדשה. בכל אחד מהסרטים התפאורה והחפצים אינם רק רקע, אלא כוח יוצר, כזה שמציע צורה חדשה לתחושות של זהות, זיכרון ואובדן.

חשבון טלפון
אוהב פלנץ 
1993
19:23 דקות

היפוכונדרית רוחנית, בולמית פסיכולוגיסטית, צייר פרוורטי, טרנסווטיט קאמפי, קציצה היסטרית, רכלן כפייתי וסתם כלבה, מתלבטים באמצעות טלפונים ומזכירות אוטומטיות כיצד לחגוג את יום הולדתו של חברם האהוב אור, ׳טיפוס התאבדותי׳ כשלעצמו.

הסעודה האחרונה של נ׳ בראון
נטעלי בראון
2004
15:15 דקות

צעירה מתאבדת ומותירה לקרוביה צוואה ייחודית: לאכול את גופתה בסעודה מפוארת ומעוצבת. במהלך הסעודה, חבריה ובני משפחתה נזכרים בהודעות שהשאירו לה בטלפון.

אני חושב שזה הכי קרוב לאיך שהצילום נראה
יובל המאירי, מיכל ואעקנין
2012
9:37 דקות

אדם משחזר באמצעים דלים זכרון אבוד, זכרון של היום האחרון עם אמא. חפצים מתעוררים לחיים, במאבק נואש, לייצר רגע אחד שהיה ואיננו. יצירת "תאטרון חפצים" קולנועית, אשר מנסה לגעת בגבול הדק שבין זכרון לשכחה.

שום דבר מיוחד
אפרת ברגר
2024
14 דקות

שתי נשים יושבות בין ארבעה קירות ומחכות. האחת, למוות שמסרב לבוא לקחת אותה. השנייה, לחיים שיתחילו. הסרט מדמה את נסיונותיהן לברוח מה"כלום", ואת ההבנה שגם הוא יכול לפעמים להיות מיוחד. מבוסס על ראיון דוקומנטרי.

הדברים שאנחנו עושים בשביל אהבה ואזרחות זרה
אייל סגרסקי 
2025 
14:32 דקות

ניני ואיה מנסים להשיג דרכון זר ולנטוש את הספינה הטובעת שהיא מדינת ישראל. כשניני מבין את מחירה האבסורדי, הכואב והמדמם של הגירה, הוא יצטרך להחליט אם זה מחיר שהוא מוכן לשלם. אם לא בשבילו, אז בשביל איה והדורות הבאים.

באוצרות יולי שילוח, יוצרת קולנוע עלילתי ודוקומנטרי.

צילומי מסך עתידיים—סדנת דמיון פוליטי עם מושון זר-אביב

האירוע בהרשמה מראש כאן

יום חמישי 23.7, בשעה 18:30

בצאת תשעה באב, נבחן יחד האם ניתן בכל זאת למנוע את חורבן בית שלישי? האם נוכל לדמיין עתידים אחרים? בסדנת ״צילומי מסך עתידיים״ ניצור תמונות עתיד רצויות וכאלה שנבקש למנוע, נמפה אותן על קונוס העתידים, בין הוודאי, לסביר, בין האפשרי למופרך, ונחזור להווה כדי לגלות מה הוא הצעד הבא.

מושון זר-אביב הוא מעצב, אמן, חוקר דמיון פוליטי ומרצה בכיר בשנקר.

הסדנאות פותחו במסגרת ארץ לכולם—שתי מדינות, מולדת אחת – תנועת שלום ישראלית/פלסטינית

הקרנה "האישה בלבן" 2026, זוכה פסטיבל דוקאביב 2026, ושיחה עם הבמאית עמנואל מאייר

יום שלישי 21.7, בשעה 20:00, כניסה חופשית.

מי הייתה תמר גולן? סוכנת מוסד, אהובתו של קולונל מצרי? איך היא השפיעה על הסכם השלום בין ישראל למצרים? האישה שלבשה לבן ומשכה בחוטים מאחורי הקלעים של מדיניות החוץ של ישראל, המציאה דיפלומטיה אחרת והצליחה היכן שהערוצים הרשמיים נכשלו, אך שמה מעולם לא נכנס לרשומות הרשמיות.
לאחר מותה, במאית הסרט נתקלת בארכיון הפרטי שלה דרכו הסרט לוקח אותנו אל תוך סודותיה.

90 דק'
ישראל, גרמניה
עברית, אנגלית, צרפתית, פורטוגזית, תרגום לאנגלית, עברית

קרדיטים:
חברת הפקה:
עמנואל מאייר
INDI FILM Productions
גוף שידור: כאן 11, Arte
גופים תומכים:ZDF/ARTE, MFG Filmförderung Baden-Württemberg, Deutscher Filmförderfonds, Brot für die Welt, EZEF, The New Fund for Cinema and TV הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, Gesher Multicultural Film Fund קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי, Albi Fund קרן אלבי, The Kadar Foundation for the Advancement of Culture, Art and Science קרן כדר לעידוד תרבות אומנות ומדע, Rabinovich Foundation – Cinema Project קרן רבינוביץ לאמנויות – פרויקט קולנוע, CoPro – Israeli Content Marketing Foundation קופרו – הקרן לשיווק תוכן ישראלי, Mifal HaPais Council for the Culture and Arts מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
הפקה:
Emmanuelle MAYER
Arek GIELNIK
תסריט:עמנואל מאייר
עריכה:נטע דבורקיס
צילום:טליה (טוליק) גלאון
מוזיקה מקורית:צ׳אן ארדואן

ציור מודל עם יאיר פרץ – יום שישי, 21.8, בשעה 10:00-14:00

להרשמה לחצו כאן.

מעקב ופוליטיקה: שיחה בין מושון זר אביב ואורן זיו
יום רביעי 13.5 בשעה 20:00
הצטרפו לשניים מהאמנים המשתתפים בתערוכה הקבוצתית "רסיסי דיוקן", שעבודתם והאקטיביזם שלהם חוקרים לעומק את נקודות המפגש בין מעקב לפוליטיקה. השניים ישתפו על תהליך פיתוח העבודות המוצגות בתערוכה – "דיוקנאות הפשיזם" של אורן זיו ו-Normaliz.ing של מושון זר אביב – ויקיימו שיח פתוח בינם לבין עצמם ועם הקהל.

סיור בתערוכה ״רסיסי דיוקן״ עם אוצר התערוכה לוי פרומבאום
יום שישי 8.5 בשעה 12:00
הצטרפו לאוצר התערוכה לוי פרומבאום לפירוק מעמיק של הנושאים המרכזיים והתגובות האמנותיות בתערוכה "רסיסי דיוקן" – תערוכה קבוצתית העוסקת בדיוקן עכשווי ובמעקב.

שמחים להמשיך במסורת ולהצטרף בפעם השמינית ברציפות לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות מהארץ ומחו"ל. האירוע נערך בשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל ומתנדביה.

ויקיפדיה נוסדה ב 2001 והפכה במהרה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו. אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית ובאנגלית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

לפי סו גרדנר (מנכ"לית קרן ויקימדיה העולמית בין 2007 ל 2014) הפער המגדרי בויקיפדיה אינו סוגיה פמיניסטית או מוסרית. עבורה מדובר בסוגיה של איכות תוכן. אם המטרה בויקיפדיה היא להציג את מכלול הידע האנושי, ניתן לעשות זאת רק אם כולם משתתפים ביצירתו, רק אם הערכים שבו מייצגים את מה שבאמת קורה בעולם.

הסיבות להעדר ערכים על נשים הן רבות. חלקן קשורה להדרה ההיסטורית של נשים מעמדות כוח והשפעה, כמו גם להעדר קרדיט ותיעוד של נשים לאורך ההיסטוריה. אבל ויקיפדיה היא גם מראה של הנושאים שחשובים לציבור העורכים שלה. כדי למנוע את ההמשך ההטיה המגדרית בויקיפדיה חשוב שיותר נשים ישתתפו בכתיבה ובעריכה.

מרתון כתיבת ערכים על אמניות נשים מתקיים בכל העולם בשבוע שסביב יום האשה ומתארח במוסדות דוגמת המומה בניו יורק, מוזיאון ברוקלין ואוניברסיטת ברקלי בסן פרנסיסקו, לצד מרתונים במוסדות בניגריה, טוקיו ועוד.

במהלך מרתוני הכתיבה שנערכו בארטפורט הוספו עשרות ערכים חדשים על אמניות, ביניהם ערכים על: יעל פרנק, פאטמה שנאן, ליהי תורג'מן, הינדה וייס, תנועה ציבורית, נעמה ערד, תמר הרפז, מרב קמל וחליל בלבן, אתי אברג'יל, אירה אדוארדובנה ועוד. כמו כן תורגמו לעברית ערכים רבים על אמניות בינלאומיות ביניהן פיפילוטי ריסט, סימון לי, רבקה הורן, אוטובונג נקנגה, איליין דה קונינג ועוד רבות אחרות.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה – 

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
למלא פרטים כאן – רישום לאירוע
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש

מוזמנים להשקת ספר האמן החדש של אנה הופנר, אמנית תוכנית הרזידנסי הבינ״ל, אנטישמיות, הומופוביה ואמנות עכשווית.
״אנטישמיות, הומופוביה ואמנות עכשווית״ (אנה הופנר אקס־פרבולוביץ׳*, בהוצאת ראוטלדג׳, 2025)מנתח את הסנכרון כסימפטום של עולם האמנות העכשווי. כפעולה המשמשת כלי בתוך המערכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של זמננו, הסנכרון משייך יחידים לצורות ייצוג שנקבעו מראש. בלב הספר ניצבת קריאת תיגר על תפיסות נורמטיביות של סנכרון כהשלכה של אחדות בין גופים וקולות, בין עבר להווה, בין עצמי לסביבה.
אנה הופנר ויהושע סימון ישוחחו על התפרקותו של הרגע העכשווי, על התפתחותו הבלתי אחידה והמשולבת, ועל החומריוּת הבלתי צפויות שהוא מייצר.
יהושע סימון הוא אוצר וכותב. בין ספריו: ״נאו־מטריאליזם״ (Sternberg Press) ו״להיות יחד קודם ללהיות״ (Archive Books). הוא עורך הספר העתיד לראות אור ״המהפכה הדיגיטלית כמהפכה־נגד״ (B_books). בין פרויקטי האוצרות האחרונים שלו: ״Slime״ (ה־Secession, וינה) ו״In the Liquid״ (פסטיבל הסרטים הקצרים של המבורג).

כישוף וגננות 2025 – הופעת סולו של אהד פישוף

יום חמישי, 26.2 
פתיחת דלתות: 20:00
תחילת הופעה: 20:30

כישוף וגננות הוא שמו של אלבום הסולו החדש של אהד פישוף, זהו אלבום הסולו הראשון שלו מאז ״אלבום 1״ שיצא ב-2019 והוא ממשיך ומפתח את הכיוון המוסיקלי של האלבום ההוא, וטווה נרטיב חלומי מתוך תערובת רבת-פנים של קטעים אינסטרומנטליים ושירים. המנעד הצורני – מסביבות אלקטרו־אקוסטיות מופשטות ועד פופ אוונגארדי – מאפשר טווח ביטוי רחב ומקיים מעין יקום מקביל. מופע הסולו אינו מתיימר לשחזר את האלבום על הבמה, אלא ליצור ערב יחיד חדש בו רוקם פישוף מחומריו בשילוב עם חומרים נוספים מגוף העבודה שלו.

אהד פישוף הוא אמן בינתחומי הפועל באיזורי ההשקה שבין אמנות חזותית, אמנות חיה, סאונד, טקסט, תנועה ודימוי.

גלאם, גוף והרס
שיחה בין האמניות להלי פרילינג ודניאל ליברמן, ומעצבת האופנה שחר אבנט

מפגש בין אופנה, דימוי וגוף, והאופן שבו פנטזיה והרס פועלים ככוחות יצירתיים משלימים ומנוגדים.
להלי פרילינג מזמינה לשיחה את מעצבת האופנה שחר אבנט, שתדבר על התגבשות שפתה כמעצבת ועל דרכה אל עולמות הטוטו והגלאם, כמימוש של פנטזיה וכבחירה מודעת בזהות של יוצרת, אישה ואמא, ואת האמנית דניאל ליברמן, שפסלים בדמותה מוצגים בתערוכה, שתציג מחקר מתמשך על הגוף כחומר גלם וכפדסטל, ועל המעבר שעשתה מהופעה כמודל במגזינים אל פירוק הגוף והדימוי בעבודות צילום, וידאו ופיסול.

דניאל ליברמן היא אמנית הפועלת בצילום, וידאו ואובייקטים פיסוליים. עבודתה עוסקת ביחסי סובייקט אובייקט, ייצוג עצמי וארכיונים אישיים ומשפחתיים, תוך שימוש בדיוקן ובצילום כפעולה פרפורמטיבית. בוגרת BFA בצילום (2022) ו MFA באמנות (2024) מבצלאל, זוכת פרס מיכה קירשנר למצוינות בצילום.
שחר אבנט היא מעצבת אופנה ואמנית, בוגרת שנקר משנת 2016. בשנת 2018 הקימה את המותג הנושא את שמה.

יום שלישי, 27.1 בשעה 20:30

סיור בתערוכה ומפגש
עם להלי פרילינג ואוצרת התערוכה ורדית גרוס
יום שישי 6.2 בשעה 12:00

מוזמנים לאירוע השקת גיליון יחיד חדש של מגזין הרמה בארטפורט – שיחה טלוויזיונית חיה בין רינת אדלשטיין, מייסדת ועורכת המגזין, לבין רועי מנחם מרקוביץ׳ – יוצר הגיליון TV WARS.

האירוע יתקיים בפורמט של ראיון אולפני: שיחה פתוחה על אובססיות טלוויזיוניות, מאבקי נראות ותרבות מסך, בידור וקטסטרופה.
במהלך הערב יוגשו כיבוד וקוקטיילים שנוצרו במיוחד בהשראת עולם התוכן של הגיליון.

מגזין הרמה הינו כתב עת מקוון העוסק באמנות עכשווית. הוא יחיד מסוגו בארץ במחויבותו, לאורך 13 שנות פעילותו, לחשוף ולהציג אמנות ישראלית באינטרנט ולהציב את עבודות האמנות עצמן, במרכזו. המגזין מציג עבודות אמנות בסוגים שונים של מדיה ומהווה פלטפורמה להצגת אמנות בישראל, לשיטוט בין עבודות מוכרות יותר ופחות, בין גבוה ונמוך ולהפקת המיטב מן המדיום האינטרנטי בו הוא מוצג. מטרתו של המגזין היא לאפשר לאמנים צעירים להיחשף ולהציג את עבודותיהם, בד בבד עם הזדמנות המוצעת לאמנים ותיקים, להציג עבודות חדשות וניסיוניות שטרם הוצגו. כל אמן שמציג עבודה במגזין, מצטרף לאינדקס הולך וגדל של אמנים המשמש כלי עבודה יעיל לאנשי ונשות מקצוע מגוונים הפועלים בשדה האמנות בישראל.

תערוכת היחיד המקוונת של רועי מנחם מרקוביץ "TV WARS" מהווה חלק מפורמט חדשני המתקיים במסגרת המגזין, שבו אחת לשנה מוקדש גיליון שלם לאמנית או לאמן אחד. הפורמט האינטרנטי המיוחד מאפשר העמקה בשפתו החזותית של מרקוביץ' לצד הצצה לתהליכי המחשבה, הפירוק וההרכבה הנלווים לעשייתו האמנותית.

תערוכתו של מרקוביץ' נולדה מתוך המציאות הישראלית של מלחמת שבעה באוקטובר. בימים שבהם הטלוויזיה הפכה ל"בת בית" דוממת-רועשת, הוא בוחן את רגע ההתמסרות המוחלטת שלנו לשידור. מרקוביץ' פועל כבלש של שיבושים ומחפש "תאונות" טכנולוגיות – מפאשלות בשידורי חדשות ועד לצילומי טלוויזיות למכירה ביד-שנייה, שבהן המסך אינו מציג רק את המלחמה שבחוץ, אלא משקף את השתלבותה בסלון הפרטי, במזנון ובעציץ שלידו. עבורו, ה"תאונה" אינה תקלה אלא רגע של גילוי; הרגע שבו המנגנון נחשף ואנו מפסיקים להיות צופים פסיביים והופכים לעדים פעילים. הסיפור שמרקוביץ' טווה מציע מבט מפוכח על הכאוס של השנתיים האחרונות לא כדי לאחות את השברים, אלא כדי להבין את המבנה של המציאות המשתקפת דרכם.

לצפייה בגיליון.

מוזמנים לשיח בין אמן תוכנית הרזידנסי הבינ״ל של ארטפטרט דניאל לאופר (ברלין), והכותבת ומבקרת האמנות הילי פרלסון (ברלין).
בעבודתו בווידאו, מיצב, טקסט וציור, דניאל לאופר שוזר דימויים מבוימים, חקירה היסטורית וספקולציה פואטית. הנרטיבים המרחביים ויצירות הוידאו שלו נפרשים בתוך סביבות שנבנו בקפידה, תוך ניווט בין תיאטרליות לבין המדיום הקולנועי. באמצעות גישה של ריבוי שכבות, לאופר בוחן כיצד סיפורים נודדים בזמן ובמרחב; כיצד זיכרון, דמיון ושרידים חומריים חופפים, נצברים, ולעיתים אף סותרים זה את זה.
בשיח עם מבקרת האמנות הילי פרלסון, לאופר ידון באסטרטגיות הנרטיביות שלו, בעיסוקו בתפאורה, ובלוגיקה הקולנועית שמעצבת את העולמות החזותיים שלו.
השיח יתקיים באנגלית.

נונפיניטו 2025, תערוכת הסיום של אמני תכנית הרזידנסי השנתית של ארטפורט, שהחלה באוקטובר 2024 ומגיעה לסיומה בימים אלו, מציגה פרויקטים ורעיונות חדשים שצמחו מאחורי הדלתות בששת הסטודיואים בשתי הקומות שמעל הגלריה. במסגרת התערוכה, נקיים סיורים בהנחיית האמנים המציגים ואירועים נוספים:

עניין של זמן 
סדנת בניית שעונים לילדים ונוער עם האמנית נועה שוורץ
המפגש יכלול סיור בתערוכה נונפיניטו עם האמנית

יום שלישי 2.12 בשעה 16:00

הכניסה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש כאן.
הסדנה תתקיים בקומה 1 בבניין ארטפורט
ילדים מתחת לגיל 12 מתבקשים להגיע בליווי הורה

חפצים עם נשמה – חביב קפצון וזהר אלמקייס
האמן חביב קפצון והאנתרופולוגית זהר אלמקייס בשיחה על אנימיזם, דרך מבט על עבודתו החדשה של קפצון Table Read, שמוצגת בתערוכה נונפיניטו. לצד קריאה מונחית במקורות מתרבויות קודמות וטכנולוגיה.
זהר אלמקייס היא סופרת ואנתרופולוגית. ספרה, ״בית הנתיבות״, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עמיתת פוסט-דוקטורט באקדמיה ע״ש פולונסקי, מכון ון ליר.

יום שני 8.12, בשעה 20:00

הופעה מוסיקאלית חיה של דניאל קיצ׳לס  
בהשתתפות: נעם יעיש (גיטרה), אורי קוטנר (בס), יובל גרעין (תופים)

יום חמישי 11.12
פתיחת דלתות 20:00, תחילת הופעה 20:30

הקרנה ושיחה עם הבמאי יונתן נבו על סרטו ״בין הנגב לגליל״

השיחה תתקיים בהשתתפות האמן אורי וויינשטיין, ותעסוק בעבודותיו המוצגות בתערוכה נונפינטו

יום שלישי, 16.12 בשעה 20:00

סרטו ״בין הנגב לגליל״ של הבמאי יונתן נבו, משקף דיוקן כנה של אזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. דרך שיחות מצולמות עם האנשים השוהים בו, הוא חושף את הקרביים של הרחוב ואת התחושות הקיצוניות המכתיבות את חייהם, במרדף בלתי פוסק בעולם שבלי יום ובלי לילה.

יונתן נבו הוא יוצר וצלם וידיאו וסטילס. בעבודותיו הוא מתעד את היומיום, ונע בין הקבוע לבר-חלוף.

סיורים בתערוכה:

סיור עם חביב קפצון – שבת ה-29.11 בשעה 11:30
סיור עם דניאל קיצ'לס – חמישי ה-4.12 בשעה 18:00
סיור עם טליה קינן – שישי ה-19.12 בשעה 11:00

הסיורים יתקיימו בעברית.

סיור עם אוצרת התערוכה, ורדית גרוס – שישי ה-24.10 בשעה 12:00

סיור עם אלכסנדרה צוקרמן – שבת ה-25.10 בשעה 11:30
סיור עם אורי וויינשטיין – חמישי ה-6.11 בשעה 18:00
סיור עם נועה שוורץ – שישי ה-14.11 בשעה 11:00

פרקים
מופע מחול של האמנים חי כהן וחן כהן
החלפת מידע גופני, מחוות ורשמים צורניים דרך כפות ידיים לא טיפיקליות של שני יוצרים המחפשים להבין את האסתטיקה של אי היכולת.
יום שישי, 10.10 בשעה 11:00 ובשעה 12:00
משך המופע: 20 דקות
כוריאוגרף ופרפורמר: חי כהן
יוצרת שותפה ופרפורמרית: חן כהן

מפיקה ואסיסטנטית אמנותית: מיכל גולדפילד
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
מוסיקה: Robert Turman
צילום סטילס: דן בן ארי
צילום וידאו: דניאל פייקס

היצירה נוצרה במסגרת עמותת C5 מחול נכות.
בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב (ע"ר).
היצירה עלתה בבכורה ב'פסטיבל כלים' 2025, במסגרת חממת 'יציאה לפעולה' בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

שיח אמנית עם האמנית ליהי תורג׳מן
לצד עבודתה ״The Passion Façade״
יום שבת 16.8 בשעה 11:30

שיחה בין אוצרת התערוכה נעמה הנמן והאמנים גל וינשטיין ושחר יהלום
יום שישי 22.8 בשעה 11:30

הופעת סולו של המוסיקאי אביב עזרא
בהשראת העבודה אבן-עץ של האמנית שחר יהלום בתערוכה חומרים חדשים
יום רביעי 3.9
פתיחת דלתות 19:30
תחילת הופעה 20:00

סיור בתערוכה ״חומרים חדשים״ עם אוצרת התערוכה נעמה הנמן
יום שבת 6.9 בשעה 11:00

סדנת פיסול בגריעה דרך חומר רך עם האמן זוהר גוטסמן
המפגש יכלול סיור בתערוכה "חומרים חדשים״ עם האמן
ההרשמה נסגרה – תודה!

יום רביעי 10.9, בשעה 15:00
הסדנה תתקיים בקומה 1 בבנין ארטפורט

האמנית השווייצרית אליאנה רנר וד"ר שני אגרון (מכון ויצמן) ייפגשו לשיחה בה יצלבו אמנות ומדע – ויבחנו יחד את כוחה הפוליטי והרגשי של הדמעה.
מחקריה של ד"ר אגרון מגלים כי חומרים בבכי הנשי עשויים להפחית תוקפנות גברית – ממצא מפתיע שמעלה שאלות נוקבות על העיוורון הרפואי כלפי רגשות גבריים ואלימות גברית.בעוד הגוף הנשי נמצא תחת רגולציה רפואית קפדנית במשך עשורים (למשל באמצעות הגלולה למניעת הריון), כעס, סדיזם ודומיננטיות גברית עדיין נחשבים לטבעיים – ונותרים מחוץ למעגל הטיפול.
רנר מביאה את הממצאים הללו אל המרחב הציבורי ושואלת: האם דמעה – סמל לחולשה – יכולה להפוך לכלי של שינוי? ואיך עשויה להיראות שותפות בין מדע לאמנות, כזו שפועלת למען מניעה, נראות והגנה חברתית חדשה?
השיחה תתקיים באנגלית ובהנחיית ורדית גרוס.

מוזמנים לשיחה בין מאיה שווייצר (ברלין), אמנית בינ״ל בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, והאוצר יבגני גוסיאטינקי (תל אביב).

עבודות הווידיאו של מאיה שוויצר מתמקדים בנופים אורבניים ובהיבטים של היומיום, ובוחנים את הנרטיבים הבלתי נראים העומדים מאחורי חזות המציאות. באופן עדין אך חד, עבודתה מנווטת במרחב שבין עבר להווה, זיכרון ושכחה, היסטוריה ואבדון  – קשת פוליטית וקיומית של החיים המודרניים. בשיחה עם האוצר יבגני גוסיאטינסקי, מאיה תדבר על הפואטיקה והפוליטיקה של יצירתה ועל התהליך האמנותי שלה.

השיח יתקיים באנגלית.

סיור בתערוכה בהשתתפות האמנית פאטמה שנאן

שישי, 30.5.25 בשעה 12:00

סיור בתערוכה בהשתתפות האמנית פאטמה שנאן

שבת, 31.5.25 בשעה 11:00

שיח גלריה בין אוצרת התערוכה ורדית גרוס לפאטמה שנאן
שבת, 29.3.25 בשעה 11:30

"פעולה חופשית מכל חופש": מסע אל הטבע בעקבות הגוף בשירה ובספרות
הרצאה של האמנית, הפרפורמרית והכותבת ג'וי ברנרד בתערוכה מסע במקום
שלישי, 1.4.25 בשעה 19:30

שמחים להמשיך במסורת ולהצטרף בפעם השביעית ברציפות לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות מהארץ ומחו"ל. האירוע נערך בשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל ומתנדביה.

ויקיפדיה נוסדה ב 2001 והפכה במהרה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו. אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית ובאנגלית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

לפי סו גרדנר (מנכ"לית קרן ויקימדיה העולמית בין 2007 ל 2014) הפער המגדרי בויקיפדיה אינו סוגיה פמיניסטית או מוסרית. עבורה מדובר בסוגיה של איכות תוכן. אם המטרה בויקיפדיה היא להציג את מכלול הידע האנושי, ניתן לעשות זאת רק אם כולם משתתפים ביצירתו, רק אם הערכים שבו מייצגים את מה שבאמת קורה בעולם.

הסיבות להעדר ערכים על נשים הן רבות. חלקן קשורה להדרה ההיסטורית של נשים מעמדות כוח והשפעה, כמו גם להעדר קרדיט ותיעוד של נשים לאורך ההיסטוריה. אבל ויקיפדיה היא גם מראה של הנושאים שחשובים לציבור העורכים שלה. כדי למנוע את ההמשך ההטיה המגדרית בויקיפדיה חשוב שיותר נשים ישתתפו בכתיבה ובעריכה.

מרתון כתיבת ערכים על אמניות נשים מתקיים בכל העולם בשבוע שסביב יום האשה ומתארח במוסדות דוגמת המומה בניו יורק, מוזיאון ברוקלין ואוניברסיטת ברקלי בסן פרנסיסקו, לצד מרתונים במוסדות בניגריה, טוקיו ועוד.

במהלך מרתוני הכתיבה שנערכו בארטפורט הוספו עשרות ערכים חדשים על אמניות, ביניהם ערכים על: יעל פרנק, פאטמה שנאן, ליהי תורג'מן, הינדה וייס, תנועה ציבורית, נעמה ערד, תמר הרפז, מרב קמל וחליל בלבן, אתי אברג'יל, אירה אדוארדובנה ועוד. כמו כן תורגמו לעברית ערכים רבים על אמניות בינלאומיות ביניהן פיפילוטי ריסט, סימון לי, רבקה הורן, אוטובונג נקנגה, איליין דה קונינג ועוד רבות אחרות.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה – 

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
למלא פרטים כאן – רישום לאירוע
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש

בשיחה בין ההיסטוריון והסופר עפרי אילני לבין האמן הלל רומן, עולה הקשר שבין נוף, היסטוריה ופרקטיקה אמנותית—בין יערות הנשרפים בקליפורניה לבין דימויים המתלקחים בתודעה.

רומן, שעבודותיו חוקרות את היחסים בין דימוי, חומר ומרחב, מבקש לפרק ולבנות מחדש את מה שנתפס כמובן מאליו. אילני, שכתביו עוסקים במערכות כוח, בזיכרון ובהיסטוריה של הטבע, מתבונן בשריפות היער לא רק כתופעה אקולוגית אלא כמשטר של חום, ככוח שמעצב מחדש את התרבות. יחד הם משוחחים על הדרכים בהן דימויים, רעיונות ושריפות מחוללים שינוי—לפעמים כמחיקה, לפעמים כהתחדשות. רומן ואילני דנים באש לא רק ככוח הרס, אלא כמרחב שבו אפשרויות חדשות צומחות—באמנות, בטבע, ובחיים.

איך ניתן לשדר כוריאוגרפיה ברדיו? איך נשמעת כוריאוגרפיה של התנגדות? 

רדיו-כוריאוגרפי הוא פרויקט מחקר אמנותי שיזמה נטע וייזר בשנת 2019. הפרויקט חוקר דרכים שונות לשדר מחול ברדיו ולהעביר חוויה של גוף במרחב דרך סאונד. במסגרת מהפרויקט, וייזר מפתחת ארכיון רדיופוני המתמקד בפרקטיקות מחול שנוצרו על ידי כוריאוגרפיות בתקופות של הגירה וחציית גבולות.
באירוע ההאזנה בארטפורט, נקשיב לעבודות סאונד מתוך הארכיון של רדיו-כוריאוגרפי, תוך התמקדות בפעולות כוריאוגרפיות שנוצרו בהקשרים של מלחמה והתנגדות פוליטית, עם דגש מיוחד על עבודות שנוצרו בשיתוף פעולה עם אמניות מהמזרח התיכון.

Join us for a gallery talk between the artists Hillel Roman and Ron Amir, curator Vardit Gross, and Dr. Noam Gal who contributed to the catalogue

שישי ה 7.2 בשעה 11:00

שיח גלריה בין האמנים הלל רומן ורון עמיר, ד"ר נעם גל שכתב טקסט לקטלוג התערוכה והאוצרת ורדית גרוס

בשבועות האחרונים מאז הגיע מפראג להשתתף בתוכנית הרזידנסי שלנו, הקירות בסטודיו של מרטין קאנה מתמלאים ברישומי ענק. מחר (חמישי, ה-30) בשעה 19:00, מרטין יפתח את הסטודיו לציבור, ואתם מוזמנים לבקר ולהתרשם מעבודותיו באופן אישי.
האמנות של מרטין קאנה כוללת רישומים, פסלים, ציורים ומיצבים, החוקרים נושאים גיאופוליטיים דרך דימויים נועזים, ובהשראות פופיות ומסרים ביקורתיים.

שהות האמן של מרטין בתמיכת המרכז הצ׳כי, תל אביב

בעבודתו היצירתית כמחזאי, מלחין ובמאי, אנדריי קלינקה עובד עם אנשים. על ידי עיצוב של תנועה, דיבור, שירה, משחק או נגינה, הוא עובד עם זמן, קצב, תנועה, ומערכות יחסים.

במהלך השהות שלו בארטפורט, אנדריי לא עבד עם שחקנים, רקדנים, מוזיקאים, מבצעים, אלא רק עם חומרים שנמצאו סביבו בסטודיו. לאחר התנסות רבה עם מוזיקה, תנועה ומילים, הוא חוקר ומחפש את היסודות. יסודות הזמן, תנועה, מערכות יחסים והקשרים, חשיבה, דמיון, סיפורים.

איזה תפקיד יש לראייה, לשמיעה, לחוויה, להשכלה, למידע, לרגשות שלנו? מתי מתעוררת תנועה או נוצרות מערכות יחסים? כיצד הזמן משנה את המשמעות של מה שאנו רואים, שומעים, מדמיינים ומה שאנו יוצרים? אנדריי עובד באופן גס עם חומרי גלם, חומרים זרים ולא אישיים (שקיות ניילון, מגבות נייר) ומייצר צורות שמזכירות אנשים או מצבים לא מוגדרים, ומחבר זאת למוזיקה. כמתבונן, הוא חושב ומדי פעם מצטרף למוזיקה, הוא מחפש אחר הדחפים הבסיסיים ביותר שיעוררו את הסיפורים שלנו. סיפורים שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניהם. סיפורים שחיים וצומחים בתוכנו. סיפורים שאנחנו רוצים וצריכים ליצור ולשתף. בואו לצפות ולהקשיב, או רק להקשיב, או לאטום את האוזניים ופשוט לצפות. אפשר לחשוב, לדמיין וליצור סיפורים.

שהות האמן של אנדריי בתמיכת המרכז הצ׳כי, תל אביב

לימבוס: אירוע פרפורמטיבי לכבוד נעילת התערוכה נונפיניטו

מאחורי פרגוד ועליו דימוי אישה המביטה לאחור, עומדת סוסה. על גבה פרש ערוף-ראש. הסוסה, שהיא גם אוהל ושמלה, שרה יצירה רב-קולית. שירתה היא שיחה דמיונית בינה לבין הפרש הבודד – השומר –  הלוחם המת, הרכוב על גבה.
על חזית הפרגוד— מנעולים ובריחים המדמים בגד של אישה, מבטה מופנה לאחור, מביטה בסוסה אבל איננה רואה אותה; הפרגוד חוצץ וחוצה את החלל לשניים: מלפניו ומאחוריו, גלוי ומוסתר, ממשי ודמיוני, חיים ומוות.

לכבוד סגירת התערוכה וכמהלך ראשוני בסדרת עבודות משותפות, יצירה משותפת חדשה של שחר יהלום, זוהר שפיר, אנה ווילד ורותי דה פריס.

יום חמישי, 5.12 בשעה 20:00

יום אחד: מופע בהשתתפות אלמה גולדשמידט, קימ טייטלבאום וחיים ויטלי
בהשראת הפסל ״דמות בטון״ של אסף אלקלעי בתערוכה נונפיניטו

'יום אחד' הוא יצירה מוזיקלית המתבססת על סיפור 'הלב והמעיין' מאת רבי נחמן מברסלב. טקסט הסיפור מופיע כמו שהוא מסופר במחזה 'הדיבוק: בין שני עולמות' מאת ש. אנסקי (תרגום ח. נ ביאליק). הוא נקרא, מפורק ומוּשָׁר על ידי אלמה גולדשמידט וקימ טייטלבאום לצלילי עיבודו המוסיקלי של חיים ויטלי, ככמיהה משותפת בין הפכים משלימים לעוד יום אחד.

היצירה עולה כחלק מהתערוכה ״נונפיניטו״ של בוגרי תוכנית הרזדנסי של ארטפורט, בהזמנתו של אסף אלקלעי ובהשראת פסלו ״דמות בטון״ המוצבת בחלל התערוכה והמופע.

יום שני 11.11.24, בשעה 20:00

Protagonist 
שרון צוקרמן ויזר בליווי הכינור של נבו רומנו, מעירה לחיים את העבודה Act One של אורי זמיר

שרון צוקרמן ויזר, בליווי המוסיקלי של נבו רומנו, מפעילה בזה אחר זה את הרקוויזיטים, גואלת אותם ממעמדם כעוד חפץ והופכת אותם לחלק משמעותי מעלילת חייה.
על מתלה בגדים ארוך, תלויים בזה לצד זה אביזרי הבמה התיאטרלים, כולם מחכים ליד שתאחוז בהם ותעיר אותם לחיים, לסיפור שיעטוף אותם ואותנו בתוכו.

יום שבת 16.11, בשעות 19:00, 21:00

פודקאסט לייב 
פותות בסלון- רמידיוס וארו עם האמנית אסתר שניידר

״פותות״ הוא ההסכת הנשי היחידי בעברית החוקר אמנות של נשים יחד עם נשים אמניות.
במחקר ביוגרפי ואסטרולוגי, ריקי אלקיים ומורסאן עוד-שמש, מעלות מחדש מהלכים היסטוריים של יצירה נשית על ידי התמקדות ביוצרת אחת.
יחד עם אמנית מקומית מתחלפת, מופיעה שיחה שמציגה מסקנות, וּמזמינה לבחון מחדש את התופעות סביבנו.
״פותות״ קוראות לחפש תשובה בדמויות מן העבר אל עבר העתיד שלנו- בזמן הווה.
בתערוכה נונפיניטו של בוגרי תכנית הרזידנסי השנתית של ארטפורט, ניפגש עם האמנית אסתר שניידר לפרק לייב. ביחד נעלה את דמותה של רמידיוס וארו, אמנית סוריאליסטית שחיה במקסיקו במאה הקודמת, אמנית מיסטיקנית שיצרה בזמן קצר ציורים מסקרנים ומלאי מסתורין. נבחון את ההקשר לעבודות של אסתר המוצגות בימים אלו בתערוכה ונבין מדוע בחרה בדמותה של האמנית רמידיוס וארו.

יום חמישי 21.11.24 בשעה 20:00

כוונת מכוון: סיור ושיחה עם האמנים משה רואס ומירי סגל

יום חמישי, 28.11 בשעה 19:00

מהן ההשלכות הפרפורמטיביות והפוליטיות של הקשבה קולקטיבית? כיצד פעולות הקשבה יכולות להפוך למנוע כוריאוגרפי? איך נוכל להקשיב להיסטוריות שאנו נושאות בגופנו?

במהלך הרזידנסי בארטפורט, נטע וייזר מפתחת שלב חדש במחקר שלה, "כוריאוגרפיות של הקשבה". מאז 2019 היא חוקרת את הקשרים בין גוף, סאונד ורדיו. במסגרת הפרוייקט ״רדיו-כוריאוגרפי״ היא מפתחת דרכים לשידור כוריאוגרפיה ברדיו, מתודולוגיות אלטרנטיביות לתיעוד מחול, ועבודה עם סאונד כחומר כוריאוגרפי. אחרי שנים של הקשבה למחול דרך טכנולוגיות אודיטוריות, וייזר מבקשת כעת להחזיר את הרגישויות והידע שרכשה אל הגוף עצמו. בשלב זה של המחקר, היא בוחנת את הגוף כארכיון, ואת הפוטנציאלים של הקשבה כפרקטיקה כוריאוגרפית וכפרפורמנס של אמפתיה.

במהלך הרזידנסי, וייזר שיתפה פעולה עם הפרפורמריות אביגיל כוכבי ורז מנטל. דרך דיאלוג והתנסות משותפת, הן פיתחו מהלכים כוריאוגרפיים החוקרים אופנים שונים של הקשבה גופנית. מתוך תרגול סומטי ופרפורמטיבי, הן התמקדו בבחינת היחסים בין הקשבה ומגע, קול ונשימה.

באירוע בארטפורט וייזר תציג הצצה לתהליך הכוריאוגרפי, ותזמין את הקהל להתנסות ב״האזנה עמוקה״ (Deep Listening) בהשראת המלחינה פולין אוליברוס (Pauline Oliveros).

נונפיניטו 2024, תערוכת הסיום של אמני תכנית הרזידנסי השנתית של ארטפורט, שהחלה באוקטובר 2023 ומגיעה לסיומה בימים אלו, מציגה פרויקטים ורעיונות חדשים שצמחו מאחורי הדלתות בששת הסטודיואים בשתי הקומות שמעל הגלריה. במסגרת התערוכה, נקיים סיורים בהנחיית האמנים המציגים ואירועים נוספים:

טל אלפרשטיין – שישי ה-27.9 בשעה 11:00
אסף אלקלעי – חמישי ה-7.11 בשעה 18:00
אסתר שניידר – שבת ה-16.11 בשעה 12:00
רותי דה פריס – שבת ה-23.11 בשעה 11:00
אורי זמיר – שישי ה-6.12 בשעה 11:00

המציאות, זו שאי אפשר לחמוק ממנה יותר, נוכחת ולא נוכחת בכל דבר שנעשה בשנה האחרונה, בין אם במודע ובין אם לא. בין אם היא באמת שם, או בין אם זה רק אנחנו, הצופים, שלא מסוגלים שלא למצוא אותה בכל מקום. אל מול הווה הנדמה כחלום רע ממנו אנחנו מתקשים להתעורר, העבודות בתערוכה מציעות רגע של התבוננות וחיפוש מתמשך אחר אפשרויות חדשות.

האביזרים של אורי זמיר מכילים בתוכם את היכולת לקדם את העלילה, לשלוט במהלך המחזה ולשנותו; החומרים בפסלים של משה רואס משנים את צורתם ותכונותיהם ועדיין שומרים על מתח עדין ואיזון שמחבר בין כולם; טל אלפרשטיין מעבירה את הפוקוס לדמויות השוליים במשחק המחשב שהיא ממקמת במציאות; אסף אלקלעי מוציא את חיצי החיפוש ממסך המחשב, ומעניק להם גשמיות בעולם האמיתי; בעבודות הבד של רותי דה פריס דמויות נשענות ותומכות זו בזו, בודקות את יכולתן להפרד ולהטמע מחדש בקבוצה; הצורות המרפאות של אסתר שניידר גדלות ומתפתחות תוך רצון לשוב אל אותה שלמות ראשונית שכולנו כמהים אליה.

הסיורים יתקיימו בעברית.

הנכם מוזמנים לשיח אמן עם בן הגרי (ניו יורק / ישראל) המשתתף בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט לאמנים ישראלים מחו״ל. באירוע יוקרנו מספר עבודות מהשנים האחרונות לצד הצצה לפרויקט בהתהוות. בשיח ידבר בן על תהליכי יצירה של עבודות קודמות ועל תהליך מחקרי לקראת פרויקט עליו הוא עובד בימים אלו.

בן הגרי יוצר סרטים, מיצבי וידאו, פסלי וידאו, סביבות קינטיות, אנימציות, צילומים ותערוכות. ביצירתו הטרגי-קומית הוא בורא סביבות אבסורדיות ועולמות פלאיים יחידים מסוגם תוך טשטוש הגבולות בין מציאות לדמיון, בין אשליה תיאטרונית וחשיפה של מאחורי הקלעים. עבודתו היא תוצאה של מחקר רחב בתחומי הספרות, התיאטרון, תולדות האמנות וסקרנות מדעית השואפת לחשוב מחדש את היחסים בין אובייקט ליוצר, ובין חומר גלם לתהליך ייצורו, באמצעות משחק והיפוכי תפקידים.

תערוכות יחיד נבחרות כוללות תערוכה בגלריה גורדון, תל אביב יפו (2024); מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2023); The Bolier, ניו יורק (2022); Fundación CALOSA, מקסיקו (2021); מוזיאון תל אביב לאמנות (2016); מוזיאון רוז לאמנות, אוניברסיטת ברנדייס, וולת'ם, מסצ'וסטס (2016); Flora Ars+Natura בוגוטה, קולומביה (2015) ועוד.

בן הגרי מלמד בבית ספר לאמנות באוניברסיטת Yale, ניו הייבן, קונטיקט; ובתוכנית התואר השני לוידאו, צילום ומדיה בבית ספר לאמנות חזותית SVA, ניו יורק.

דימוי: בן הגרי, מאחור, וידיאו, 2020

הנכם מוזמנים לאירוע השקה בשעת שקיעה ובליל ירח מלא לפסל החוץ ״לונה״ של האמן משה רואס.

האירוע יפתח בפרפורמנס ״פעולה ללונה״ מאת הרקדנית והיוצרת אור אשכנזי בדיאלוג עם הפסל. בהמשך הערב מופע נגינה על סיטאר מאת אהוד יפר במסע אל צלילי הירח.

המוסיקה ההודית הקלאסית היא מוסיקה עתיקה המורכבת מראגות (סולמות) שונות שמנוגנות בהתאם לזמני היממה או עונות השנה. לכל ראגה הזמן המתאים לה. במהלך נגינת הראגה ההודית הנגן מאלתר את היצירה תוך התבססות על העקרונות והמאפיינים של כל ראגה ולכן כל ביצוע יישמע אחרת, בהתאם להשראה שהנגן מקבל מהקהל או מהמרחב שסביבו. הראגה היא ישות מוסיקלית שמתפתחת בהדרגה מהמופשט לקצבי.

אהוד יפרח מנגן באחד הכלים העתיקים והפופולאריים בהודו – הסיטאר. את תורת המוסיקה למד באופן מסורתי בורנסי, הודו וממשיך את המסורת גם כאן בישראל.

כחלק מפרויקט אבץ (אמנות במרחב הציבורי) של עיריית תל אביב יפו, במסגרתו הוצבו עשרות פסלים חדשים של אמנים נבחרים במרחב הציבורי, אנו שמחים להזמינכם לאירוע המוקדש לפסלו של אמן תוכנית הרזידנסי, משה רואס.

הפסל לונה בנוי משלושה ירחים הנושקים זה לזה כשלושה מופעי ירח בו-זמניים. באחד מהירחים משובצת עדשת זכוכית אשר מאפשרת קליטה של קרני שמש ושבירתם על המדשאה שנפרשת על טיילת החוף. כך בתוך הפסל מתקיימת מערכת יחסים בין שני הכוכבים – השמש והירח.

לבנה, סהר, ירח, לונה – הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ, מסמל בתרבויות רבות מחזוריות והתחדשות ומחזיק בתוכו את הנסתר והקסום. היא מאירה ברוך רגעי טירוף, מספקת מחסה לזוגות אוהבים המגלים את אהבתם, ומפנה מקום לסיפורי לילה כמוסים.

הפסל לונה מוקדש לעיר הלבנה והשוקקת ולאוהבי הלילה על כל מופעיו.

האירוע יתקיים לצד הפסל בפארק מדרון יפו.
השיח יתקיים בישיבה באמפי הבנוי למרגלות הפסל.

לנקודת ציון וניווט במפות גוגל

לנקודת ציון במפת אב״ץ אמנות במרחב הציבורי

סיור עם האמנית שירן יצהרי בתערוכתה להיצמד לקירות

יום שישי 23.8.24 בשעה 11:00

שיח ומבטים נוספים על התערוכה של האמן יאיר פרץ, בהשתתפות עודד וולקשטיין ואסי משולם

יום ראשון 25.8, בשעה 19:30

עודד וולקשטיין הוא מתרגם ומסאי. בין ספריו: "אני אומר לכם שאני מת!" (על אדגר אלן פו), "הסבך", "אקדמיה לתינוקות" וקובץ המסות "משמרת לילה". שימש כעורך פרוזה בהוצאת "כתר". תרגם לעברית מכתביהם של פו, לאבקראפט, פלנרי אוקונור ואחרים

אסי משולם הוא פרופסור חבר וראש החוג לשעבר לאמנות באוניברסיטת חיפה. בנוסף הוא אוצר, מרצה על תרבות, אמנות והסיטוריה ואמן פעיל בשדה האמנות. הציג והשתתף בתערוכות רבות בארץ ומחוצה לה, וזכה במספר פרסים, ביניהם פרס שרת התרבות לשנת 2014.

אירועי עבר

סיור עם האמן יאיר פרץ בתערוכתו לימבו

יום שבת 13.7.24 בשעה 12:00

ארטפורט פתוח | סדנה במסגרת התערוכה להיצמד לקירות

סדנת הדפס שמש (צינוטאייפ) עם האמנית שירן יצהרי

יום חמישי 18.7 בין השעות 15:00-18:00

ההשתתפות ללא עלות, בהרשמה מראש

בסיום הסדנה יערך סיור בתערוכה יחיד של שירן שמוצגת בימים אלו בגלריה

ציאנוטייפ היא טכניקה צילומית שפותחה במאה ה19 והיא נמצאת בתפר שבין צילום להדפס. בסדנה נכיר את אפשרויות העבודה איתה, נתרחק מעט מהדימוי הצילומי ונתנסה באפשרות לייצר באמצעותה דימויים וחללים מדומיינים.

שיח גלריה

שיח בין אוצרת התערוכה נעמה הנמן לאמנים יאיר פרץ ושירן יצהרי

יום שישי 2.8.24 בשעה 12:00

אסתר שניידר, אמה שם-בה אילון, ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל

אמנית תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, אסתר שניידר, בשיחה עם אמה שם-בה אילון וד"ר רות קרא-איוונוב קניאל אודות סמלים, מראות ומילים. המפגש יעסוק בזיקות בין עולם היצירה הויזואלי לבין הספרות הקבלית ושפת השירה, ובאופנים בהם עולמות אלו מחיים רבדים קדומים של חוויה מיסטית ומנכיחים מרחב של נשיות מקודשת.

אסתר שניידר, נולדה בברית המועצות, חיה ועובדת בתל אביב, בעלת תואר MFA מבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב. שניידר פועלת בתחום הציור והמיצב. יצירתה שואבת ממגוון תחומים תרבותיים, כולל המיסטיקה היהודית, מיניאטורת פרסיות והמודרניזם הרוסי. יצירתה של שניידר נעה בין חיבור לסתירות, עוסקת בזהות ואמונה ואיך הן מתערערות במבט.

ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל, משוררת וחוקרת מיסטיקה יהודית, פסיכואנליזה ומגדר. מרצה בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן. פרסמה שני ספרי שירה "אין שקט בעולם כלל" (2011) שזכה בפרס רחל נגב, ו"הנפש נעתקת" שיצא ב2016 בסדרת ריתמוס בקיבוץ המאוחד. ספרה החדש "אפר ויהלום" עומד לראות אור בהוצאת פרדס, טקסטורה.

אמה שם-בה אילון – משוררת, רבה, מלווה רוחנית וציירת בוגרת בצלאל. ספר שיריה הראשון ״והכל מאוד מין״ יצא לאור בהוצאת לוקוס (2016), הקלפים והספר "הללי נפשי" שיצרה יחד עם איל בר כוכבא ראו אור בהוצאת אבן חושן (2008), וקלפי אתי הילסום שיצרה יחד עם דינא עוואד סרור יצאו לאור בעברית ערבית ואנגלית בהוצאה עצמית (2019).ספר שיריה השני ״נצח שברירי״ יצא לאור בהוצאת כהל (2023). אם לשני ילדים, גרה בבולגריה.

ארטפורט מזמינים אתכם להצטרף לסדנאות אמנות קצרות, למבוגרים ונוער ללא עלות ובהרשמה מראש. ההרשמה סגורה.

מבנה בתנועה: סדנת טכניקות בצבעי מים עם האמנית אסתר שניידר

ארטפורט, המנור 10 תל-אביב

בסדנא נעבוד על נייר יפני, נשתמש בטכניקות עבודה שונות, נעסוק בהתפשטות ותנועה יחד עם התנגדות ומתיחה של החומר ושל הנושא, ונתבונן בים הקדמוני ובעצות של העצים באמנות ארכאית ועכשוויות.

על האמנית:
אסתר שניידר אמנית תוכנית הרזדינסי במחזור הנוכחי של ארטפורט. שניידר פועלת בעיקר בתחום הציור והמיצב. יצירתה משתמשת בהשראה ממגוון רחב של תחומים תרבותיים, כולל המיסטיקה היהודית, המיניאטורה הפרסית והמודרניזם הרוסי. עבודותיה נעות בין חיבור לסתירות, עוסקת בזהות ואמונה ואיך הן מתערערות במבט.

פרטים חשובים:
1. בכל סדנה יתאפשר מקום ל15 אנשים.
2. כל טופס הרשמה יחשב כמקום אחד בסדנה.
3. תינתן עדיפות לאנשים שלא השתתפו בסדנאות קודמות.
4. ההשתתפות בסדנה מותנת בקבלת מייל המאשר את השתתפותכם, עליו תצטרכו להשיב במייל חוזר ולאשר את הגעתכם.
במידה ולא תוכלו להגיע נבקש שתעדכנו אותנו במייל או בטלפון על מנת שנוכל לאפשר לאנשים אחרים להשתתף.

הסדנאות יתקיימו בקומה 1 בבנין ארטפורט, כניסה מהעמל 10 תל אביב.
*בבניין ארטפורט קיימים מספר מרחבים מוגנים.

שעות פעילות גלריה ארטפורט:
רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00.
בימים אחרים בתיאום מראש.

אירועים במסגרת התערוכה:

אירוע נעילה
הופעה מוסיקאלית חיה של האמן Eje Eje
במפגש עם התערוכה ״מלאכת התרגום״ של האמן עידו מיכאלי

יום חמישי 16.5 בשעה 20:00

Eje Eje (איתמר קליגר), הוא מוסיקאי, נגן רב-אינסטרומנטלי בדגש על כלי מיתר, ומיסד הלהקה Satellites. לאורך השנים חוקר קליגר מוסיקת עם בדגש על מקומות הנמצאים בסביבת ישראל, כגון; צפון אפריקה, המזרח התיכון, הסהר הפורה ומרכז אסיה. המוזיקה שלו מתאפיינת בהתחקות נאמנה אחר המקור וכבוד כלפי המסורת, זאת לצד מתיחת גבולות, חיפוש אחר חופש מכבלי דוקטרינה מסוימת, ובחינת נקודות מיזוג שטרם התגלו.

בשנת 2023 הוציא את אלבומו ״חמשת העונות״, השואב מתפיסת העולם הסינית שלפיה קיימות חמש עונות – חורף, אביב, קיץ, סוף הקיץ וסתיו. האלבום מבקש להתקיים בין התפיסה המערבית והמזרחית ובין הדמיון והשוני ביניהם. בדומה ליצירה המפורסמת של ויוואלדי "ארבע העונות" המבקשת לספר סיפור ובכך מאפשרת להבין את עונות השנה כפי שויוואלדי חווה אותה, קליגר מבקש להציג דרך האלבום סובייקטיביות אינדיבידואלית הקיימת בקריאת העונות ולספר את הסיפור האישי הטעון בהם, אך יחד עם זאת להצביע על כך שהכל מתחבר לכדי סיפור גדול יותר, לאומי ועולמי. המוסיקה מאפשרת בריחה מהחדר אל הנוף שבחוץ, געגוע ותאווה עזה ליציאה להרפתקה אקזוטית.

שיח גלריה בין אוצרת התערוכה ורדית גרוס לעידו מיכאלי
שישי, 15.3.24 בשעה 12:00

סיור בתערוכה עם עידו מיכאלי
שבת, 16.3.24 בשעה 11:00

שמחים להמשיך במסורת ולהצטרף בפעם השביעית ברציפות לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות מהארץ ומחו"ל. האירוע נערך בשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל ומתנדביה ופתוח לגברים ונשים כאחד!

ויקיפדיה נוסדה ב 2001 והפכה במהרה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו. אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית ובאנגלית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

לפי סו גרדנר (מנכ"לית קרן ויקימדיה העולמית בין 2007 ל 2014) הפער המגדרי בויקיפדיה אינו סוגיה פמיניסטית או מוסרית. עבורה מדובר בסוגיה של איכות תוכן. אם המטרה בויקיפדיה היא להציג את מכלול הידע האנושי, ניתן לעשות זאת רק אם כולם משתתפים ביצירתו, רק אם הערכים שבו מייצגים את מה שבאמת קורה בעולם.

הסיבות להעדר ערכים על נשים הן רבות. חלקן קשורה להדרה ההיסטורית של נשים מעמדות כוח והשפעה, כמו גם להעדר קרדיט ותיעוד של נשים לאורך ההיסטוריה. אבל ויקיפדיה היא גם מראה של הנושאים שחשובים לציבור העורכים שלה. כדי למנוע את ההמשך ההטיה המגדרית בויקיפדיה חשוב שיותר נשים ישתתפו בכתיבה ובעריכה.

מרתון כתיבת ערכים על אמניות נשים מתקיים בכל העולם בשבוע שסביב יום האשה ומתארח במוסדות דוגמת המומה בניו יורק, מוזיאון ברוקלין ואוניברסיטת ברקלי בסן פרנסיסקו, לצד מרתונים במוסדות בניגריה, טוקיו ועוד.

במהלך מרתוני הכתיבה שנערכו בארטפורט הוספו עשרות ערכים חדשים על אמניות, ביניהם ערכים על: יעל פרנק, פאטמה שנאן, ליהי תורג'מן, הינדה וייס, תנועה ציבורית, נעמה ערד, תמר הרפז, מרב קמל וחליל בלבן, אתי אברג'יל, אירה אדוארדובנה ועוד. כמו כן תורגמו לעברית ערכים רבים על אמניות בינלאומיות ביניהן פיפילוטי ריסט, סימון לי, רבקה הורן, אוטובונג נקנגה, איליין דה קונינג ועוד רבות אחרות.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה –

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
למלא פרטים כאן – רישום לאירוע
לחשוב על איזה ערך של אמנית תרצו לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש

הנכם מוזמנים לאירוע הקרנה ושיח סביב עבודות וידאו של טל אלפרשטיין, אמנית תוכנית הרזידנסי של ארטפורט. אלפרשטיין יוצרת עבודות וידאו המשמשות אתר לפעולה פרפורמטיבית, ולחקירה של הגוף החי, של זמן ושל חלל. המרחב והזמן הקולנועיים, משמשים מקום בו מתרחשות הפעולות. בעבודות הוידאו, המפגש בין פרפורמנס לקולנוע מאפשרים לחקור את המדיות זו באמצעות זו. בתוך השפה הקולנועית הספקטקולרית, בתוך עולם שהזמן שלו ערוך ביעילות, אלפרשטיין נותנת זמן למשך הפעולה, לזמן אמת, ליומיום ושעמום.

באירוע יוקרנו שתי עבודות וידאו של אלפרשטיין, מסדרון (2022) והום מובי Home Movie (2021), לאחריהן יתקיים שיח עם חקרי הספרות אדם רצון וד״ר עודד מנדה לוי, וקריאה מתוך שני הספרים של אדם רצון: צריך להילחם במובן מאליו, ו-ואני מה אכפת לי השעון.

מסדרון (2022)
אורה, אשה-סייבורג, מתכוננת לארוחת ערב. לתוך ביתה חודרות סצינות מהמרחב הציבורי. הסרט הוא הומאז' פנטסטי לסרטים שצולמו בבית הספר באוהאוס, שתיארו את הדירה המודרנית כהתגלמות של החיים הטובים.

הום מובי Home Movie (2021)
הבית הוא מקום שמפגיש בין הריאליזם של הפנטזיה היומיומית והקולנועית. ארבע סצינות שונות יוצרות בית אחד בו הדמויות פועלות כבשגרה, כשלסביבתן חודרים אלמנטים אודיוויזואליים הוליוודיים המקרינים על הסביבה את עולמן הרגשי.

על הספרים של אדם רצון: צריך להילחם במובן מאליו, ואני מה אכפת לי השעון
הפואטיקה של הבית שמציע לנו רצון היא כפולת-פנים: קרובה ואינטימית מחד גיסא, ומרחיקת ראות מאידך גיסא. תענוגו של השיר – לא לרגש בלי הפסק, אלא לנוע בלי הפסק, בין משלבי לשון השואבים מן האגדה ומן המדרש ומן הרחוב והשכונה, מן העבר ומן ההווה.

—-

אדם רצון (1981) בעל תואר דוקטור בספרות עברית, מרצה ומנחה קבוצות בנושאי חינוך, ספרות וכתיבה. ספר שיריו הראשון "צריך להילחם במובן מאליו" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2019. ספר שיריו השני "ואני מה אכפת לי השעון" ראה אור בהוצאת לוקוס בשנת 2023. בתחילת אותה השנה ראה אור גם ספרו המחקרי "מוות דיאלוגי" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.

ד״ר עודד מנדה-לוי הוא חוקר ספרות, סופר, עורך ומו״ל של הוצאת ״תרסט״. הוא מלמד בבצלאל ובסמינר הקיבוצים. מספריו: ״לקרוא את העיר״, ״על קצה המקום״, ״מיליון פחות אחת״ ו ״אני זוכר״.

טל אלפרשטיין (1985) בעלת BFA מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, וMA מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל-אביב. אלפרשטיין היא אמנית רב-תחומית, יוצרת פרפורמנס וידאו וקולאז׳.
אלפרשטיין הציגה את עבודותיה בתערוכות ובפסטיבלים בישראל, באירופה ובמזרח אסיה. סרטה הקצר Home Movie הוא הסרט הזוכה לשנת 2021 בפסטיבל Videodrunk לקולנוע אלטרנטיבי שבאונטריו, קנדה. עבודות הוידאו שלה הוקרנו בביאנלה לאמנות בקובנה ליטא, ב- NEXT! פסטיבל דוק-אביב, וב-D’EST פלובדיב בולגריה. אלפרשטיין זכתה למענקים על יצירתה מקרן רבינוביץ׳, המפעל לפרוייקטים מיוחדים של עיריית ת״א ומקרן הפיס לאמנות ותרבות. תערוכת היחיד האחרונה שלה, ׳פְּנִים׳, הוצגה בשנת 2022 בבית ליבלינג בת״א.

במסגרת התערוכה 'יותר ממספיק', מוזמנים לאירועים הבאים:

סדנת פנזינים בהנחיית האמניות פאינה גאורגייש פייגין ונגה אור ים
יום שישי, 2.3.24, בין השעות 10:00-14:00

האמניות פאינה גאורגייש פייגין ונגה אור ים יעבירו בחלל התערוכה סדנת פנזינים לכל הגילאים.
האמניות מייסדות קולקטייב בוש אשר חלק מהעשייה שלו כולל הוצאת פניזינים. הגיליון החדש של הקולקטייב "Hope dies last" יחולק במתנה

בלדה לגנב: מופע בתוך גוף העבודות U של האמן רגב עמרני

בהשתתפות האמנית טל גנור.

יום שבת 2.3.24

האירוע יתקיים בחלל העבודה בגלריה בשעות: 10:30, 11:30, 13:30

אירועי עבר:

״תולדות המיניות״ הקלטת פרק לייב של סדרת הפודקסט תולדות המיניות בנושא ננסי שניידרב
בהשתתפות דותן ברום וענת זלצברג
יום חמישי 01.02.24 בשעה 19:00

ננסי שניידר, דמות פורצת דרך ומעוררת השראה, מחלוצות הקהילה הטרנסית בארץ, הייתה פרפורמרית בנשמה וחלק ממה שהיה ככל הנראה הרכב הדראג הראשון בארץ "פצצות המין". ננסי נפטרה בנובמבר השנה, ואנחנו מתרגשות להקליט לזכרהּ פרק לייב של הפודקאסט שלנו "תולדות המיניות". במהלך הפודקאסט נספר את סיפור חייה, מהילדות בחיפה, דרך עבודת מין בתל אביב והופעות במועדונים של איטליה, ועד להפיכתה לדמות אייקונית בקהילה הגאה התל אביבית.

ענת זלצברג הינה חוקרת במכון וולטר ליבך לדו קיום, ובוגרת תואר שני לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מגישת ההסכת "תולדות המיניות"  זלצברג רואה בעצמה דמות החיה בהווה. דותן ברום הינו דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי "פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית" ומרצה על היסטוריה ותרבות קווירית. מגיש ההסכת "תולדות המיניות" ועוסק בכתיבת בלוג תחת אותו שם. ברום מגדיר את עשייתו כדמות החיה בעבר.

פנזינים כזירה קווירית- פמינסטית
הרצאה של האמניות פאינה גאורגייש פייגין ונגה אור ים ואירוע השקה לגליון החדש של פנזין בוש "Hope dies last"
יום רביעי 7.2.24, בשעה 19:00

האמניות פאינה גאורגייש פייגין ונגה אור ים, ממייסדות קולקטיב בוש המקדם אמנות קווירית־פמיניסטית, יסקרו את ההיסטוריה של הפנזין, יספרו על הקולקטייב ועל העבודה החדשה המשותפת ״עמק השלום״ המוצגת בתערוכה יותר ממספיק בגלריה ארטפורט.

מועדון הלבבות השבורים בהנחיית יונתן הראל
 יום רביעי 14.02.24  בשעה 19:30

לכבוד הוואלנטיין נקדש את שברון הלב והשירים שמלווים אותו. יוניקול (יונתן הראל) ינגב את הדמעות ויוביל אותנו בעוז כדי שנעבור את יום האהבה ביחד, בין בלדות, דמעות וזיופים.

ארטפורט מזמינים אתכם להצטרף לסדנאות אמנות קצרות שיאפשרו להתנתק מהקושי הסובב אותנו מרחב לנשימה. הסדנאות יועברו על ידי אמני ארטפורט. הסדנאות יתקיימו בימי ראשון בין השעות 15:00-18:00, למבוגרים ונוער בחינם ובהרשמה מראש.

תאריכים:

24.12 – סדנת שיבורי: ארטפורט מארחת את האמנית שירי כנעני.

הכניסה חופשית בהרשמה – להרשמה מראש לחצו כאן.

פרטים חשובים:
1. בכל סדנה יתאפשר מקום ל15 אנשים.
2. שימו לב שיש להירשם לסדנה אחת בלבד.
3. כל טופס הרשמה יחשב כמקום אחד בסדנה.
4. תינתן עדיפות לאנשים שלא השתתפו בסדנאות קודמות.
5. ההשתתפות בסדנה מותנת בקבלת מייל המאשר את השתתפותכם, עליו תצטרכו להשיב במייל חוזר ולאשר את הגעתכם.
במידה ולא תוכלו להגיע נבקש שתעדכנו אותנו במייל או בטלפון על מנת שנוכל לאפשר לאנשים אחרים להשתתף.

סדנאות עבר

5.11 – סשן פיסול תבליט בחימר ויציקות גבס בהנחיית האמנית להלי פרילינג.
12.11 – סדנת גילוף חותמות לינולאום והדפסה ידנית במכבש בהנחיית האמן משה רואס.
19.11 – סומינגאשי, דיו על מים בהנחיית האמן מעיין אליקים.
26.11: סדנת התנסות באמנות הקעקוע בשיטת HAND POKiNG עם האמן גיא פיטשון.
3.12: קשר ; עין | סדנת ליבוד רטוב בהנחיית האמן גיל יפמן.
10.12: יציקות גבס בנגטיב של חול עם האמן גבי קריכלי.
17.12: ציור, כתיבה ובינה מלאכותית, מתחילים. סדנה עם האמנית נועה גור.

נונפיניטו 2023, תערוכת הסיום של אמני תכנית הרזידנסי של ארטפורט, מציגה פרויקטים ורעיונות חדשים שצמחו בשתי קומות הסטודיואים של ארטפורט במהלך השנה האחרונה. במסגרת התערוכה, נקיים סיורים בהנחיית האמנים המציגים:

שבת, 16.12 בשעה 13:00 – סיור בתערוכה עם האמנים המציגים.

והחל מהשעה 14:00-18:00 – חלל החניון של ארטפורט יפתח בשנית ויהווה אפילוג למיצב של לי נבו J.U.I.C.E.S. התערוכה תהיה פתוחה למבקרים עד שעה זו.

שישי, 15.12 בשעה 12:00 – סיור בתערוכה עם האוצרת ורדית גרוס,

ובשעה 13:00 – שיחה בין האוצרת איה מירון לבין האמן אבנר פינצ'ובר.

אבנר פינצ׳ובר והלל רומן – שבת ה-25.11 בשעה 12:00.

סיור אמני התערוכה – שבת ה-16.12 בשעה 13:00.

אוצרת התערוכה, ורדית גרוס – שבת ה-2.11 בשעה 12:00.

מאז השנה הראשונה מוצגת בסוף שנת הפעילות של התוכנית תערוכת "נונפיניטו", שהשאילה את שמה מסדרת פסלים לא גמורים של כמה מאמני הרנסנס, ביניהם מיכלאנג'לו ודונטלו, ומשמשת לתיאור הרצון המודע להציג רעיונות בשלבים שונים של הפיתוח שלהם. במובן זה "נונפיניטו" אינה תערוכת גמר או תערוכת סיכום, אלא תערוכה שמטרתה לאפשר רעיונות וניסיונות שהם המשך טבעי של מה שהתרחש בחדרי הסטודיו בשתי הקומות העליונות בבנין.

אירה אדוארדובנה חוזרת לרגע בו מכרו הוריה את דירתם באוזבקיסטן. בכסף המועט שקיבלו הם קנו הדפסים של צייר סובייטי ורובה ציד עתיק בתקווה למכור אותם בישראל ולרכוש לעצמם ביתם החדש. שלושים שנה מאוחר יותר חוזרת אירה לפריטים שלא נמכרו מעולם ומנסה לשוב ולהפוך אותם לאמנות ששווה כסף, להחזיר להם ולהוריה את הערך שאבד להם.

יעל אפרתי מזקקת זיכרון אורבני מהרגעים האדריכליים והאנושיים שמרכיבים אותו – בשטיח הכניסה בסוף הרמפה המובילה לדירה מוטבע המפתח שהושאר לאורחים; על הסורגים מצופי הגרפיט נותרו סימני הידיים של הילדים שנתלו עליהם; ערימות של אוכל חתולים מחכות בפינה לבעלי הבית האמיתיים של הרחובות האלו.

חן כהן בודקת את האפשרויות הגלומות בחומר לעומת הצילום המלווה אותו. לצד צילום המתחקה אחר תנועות טיפוליות ללא מטופל, היא מציגה עבודות פיסול חדשות המתחקות אחר אלמנטים שמקיפים אותה – כד, מתקן תלייה, חלקי הגוף שלה עצמה – תוך ריקונם מכוחם ומשמעותם.

לי נבו מייצרת תא טפילי, שמתלבש על קירות הגלריה ומייצר מעין מרחב אחורי שמתפקד גם כתא וידוי, ומאפשר חוויה פרטית בתוך חלל הגלריה הציבורי.

אבנר פינצ'ובר מבקש להמיר אנרגיה אחת באחרת, לפרוץ גבולות פיזיים ונפשיים. הוא זורק כיסאות על קיר, אבן על זכוכית, יורה נורות פלורסנט על קווי מתח גבוה, דוחק את חלונות הממ"ד בקומה שלא נבנתה, מרסק את גופו כנגד קיר גבס. רגע המגע הוא רגע ההתפוצצות, ורגע ההתפוצצות הוא רגע של התענגות ושל שינוי – מעבר מאנרגיה אחת לאחרת, מחום לאור, מתנועה לשבר.

הלל רומן בנה מכשיר שמציג דימויים. זה אחר זה הם מופיעים, זורחים בצבע ירקרק, בדומה למכ"מ או מכשיר ראיית לילה, ואז – נמוגים ומוחלפים בדימוי חדש, זוהר יותר. בדומה לרישומי הפחם של הלל, שטף הדימויים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, מעלה באוב, או אולי חולם שוב ושוב, על מחוז חפץ מרוחק, על עיר אוטופית שלא ברור אם הצופה מתקרב אליה או בורח ממנה.

הסיורים יתקיימו בעברית.

הצטרפו אלינו להקרנת עבודת הוידיאו GAZE IN BATTLE של האמנית איילה פירו ארנט שלוקחת חלק בתוכנית הרזידנסי הבינ"ל. העבודה מבוססת על סמך חוויותיה בישראל, ולאחר הקרנתה מוזמנים להצטרף לשיחה וסטודיו פתוח.

איילה פירו ארנט, שמתגוררת בפרנקפורט א.מ., גרמניה, היא אמנית ובמאית וידאו ארט ופרפורמנס. יצירתה של איילה עוסקת בנושאים סוציו-פוליטיים בין היתר באינטרפטרציות פמיניסטיות מחודשות. בפרויקטים האמנותיים האחרונים שלה היא לרוב משתמשת במרחבים ציבוריים כבמות לדמויות שונות אותן היא מגלמת. דמויות אלה לוקחות חלק פעיל בקהילה, ותומכות בחשיבה ופעולה קולקטיבית.

בהשראת שבעת המינים כסמל של תרבות והיסטוריה מקומית, השיחה תעסוק בכוחם של צמחים לסמן מקום וגבול, אבל גם לערער על נרטיבים פוליטיים.
שיחה בין פרופ׳ דניאל מונטרסקו וד"ר אריאל הנדל בהשתתפות האמנים אלה ליטביץ וגיא גולדשטיין.

האירוע יכלול סדרת טעימת יינות.

פרופ׳ דניאל מונטרסקו הוא אנתרופולוג עירוני וחוקר גבולות אוכל ויין, ד"ר אריאל הנדל הוא גיאוגרף פוליטי, חוקר ומלמד פוליטיקה, עירוניות ומרחב.

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל.

מפגש שישי:
עמי שטייניץ: ללא קירות

אוצרות כמרחב חברתי ופוליטי // עדי אנגלמן בשיחה עם עמי שטייניץ

במפגש השישי בסדרה תשוחח עדי אנגלמן עם עמי שטייניץ, אוצר, חוקר ופעיל בשדה האמנות הישראלית. למעלה מ-40 שנה שטייניץ פועל באופני אוצרות אלטרנטיביים לייצוג המקובל במוזיאונים ובגלריות וליחסי האמנות עם הקהל, בעיקר בחיזוק המזרחיות באמנות ובציבוריות הישראלית ובהובלת שינוי חברתי באמצעות תהליכים משותפים עם גורמי חינוך, תושבים וקהילות. בשיחה ידונו השניים במהלך האוצרותי המיוחד ששטייניץ פיתח ומיישם, באופני הפעולה שלו – הכוללים עבודה בשטח וכתיבה תיאורטית, תחנות מרכזיות ומשמעותיות במהלך עבודתו, ותכניות לעתיד.

עדי אנגלמן אוצרת וחוקרת אמנות עצמאית, ייסדה לפני עשור את מרסל לקידום אמנות ותרבות, עמותה היוזמת ומפיקה פרויקטים מיוחדים באמנות לרב באמצעות שיתופי פעולה עם מוסדות אמנות, חינוך ותרבות, במטרה להגיש ולהנגיש אמנות בציבור, לא למטרות רווח.

עורך הסדרה: יהושע סימון

מפגשים נוספים יפורסמו בהמשך

סיור בגלריה

סיור בתערוכה 'בארץ זו, באדמה זו', בהנחיית האוצרת סוואנה גורטון ולצד האמנים דור גז, ליאור גריידי, רלי דה פריס וגיא גולדשטיין.

תאריך: יום שישי, 2.6.23, בשעה 12:00

הקרנה ושיחה

הקרנת סרטה התיעודי של איילת הלר 'דקל שפל צמרת' (45 דק'), 1992, ושיחה עם הבימאית ועם האמן ליאור גריידי.

תאריך: יום רביעי, 7.6.23, בשעה 20:00

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל.

מפגש חמישי: הפוֹעֲלוּת של גלית אילת

שיחה בין הדס קידר לגלית אילת

השיחה "הפוֹעֲלוּת של גלית אילת" תקיף את הפרקטיקה של אילת שהחלה לפעול בסוף שנות התשעים כאמנית ומאוחר יותר כאוצרת ושהקימה את המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. השיחה עם הדס קידר תיסוב סביב מושג הפוֹעֲלוּת של האמנות, דימיון פוליטי, כוח רך, מדיניות תרבות, ואת מי האמנות משרתת? בלב השיחה יעמוד המתח שבין הכוח שאנו מעניקים למוסדות בכלל ולמוסדות אמנות בפרט בבניית זהות לאומית או אחרת והפוטנציאל של מוסדות אמנות מעבר למורשת ושימור, לייצג את האינטרסים של האמניות והאמנים. אילו שינויים על מוסדות האמנות לעבור כדי לייצר שותפות ולתרום לחברה דמוקרטית? מה האחריות של המוזיאון או הגלריה ביצירת חברה דמוקרטית?

עורך הסדרה: יהושע סימון

מפגשים נוספים יפורסמו בהמשך

איור: גיא שגיא עבור התערוכה "עם ארץ מדינה", 2006, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. אוצרת: גלית אילת.

להמציא את הנוף מחדש – הערות על ״חורף רוסי״ של נטליה זורבובה ביחס לציור נוף רוסי

להרצאה המוקלטת:

כיצד יכול נוף שצויר לפני כמעט 200 שנה לעורר השראה באמן מודרני? מהי המסורת אחריה עוקבת נטליה זורבובה? אילו כללים היא שוברת כשהיא פונה לעבודתו של צייר מהמאה ה-19? ומהו סוד ציור הנוף הרוסי כז'אנר?
על זאת ועוד נדבר עם היסטוריונית האמנות, הפילולוגית והמוציאה לאור פולינה ירמקובה, סופרת ועורכת ספרים על אמנות ומוזיאונים.

פולינה ירמקובה היא בלשנית, היסטוריונית אמנות ועורכת. בוגרת התואר השני במחלקה לתיאוריה והיסטוריה של ספרות זרה באוניברסיטת סנט פטרסבורג, ובוגרת MA בפקולטה להיסטוריה של האמנויות באוניברסיטה האירופית בסנט פטרסבורג. היא עבדה בהוצאה לאור במוזיאון ההרמיטאז' הממלכתי ובמוזיאון פברג'ה בסנט פטרסבורג.

הרצאה של חוקרת האמנות והבלשנית פולינה ירמקובה

תאריך: יום שלישי 4.4.23 בשעה 19:30

*השיח יתקיים באנגלית

שיח גלריה – האמנית נטליה זורבובה בשיחה עם אוצרת התערוכה ורדית גרוס

תאריך: יום שישי, 17.3.23, בשעה 12:00

סדנת בניית מקטים

מקטים הם מודלים מוקטנים שנוצרים על מנת לתכנן חפצים גדולים יותר כגון: פסלים, תפאורות ובנינים.

הדגמים הקטנים שמלווים את התערוכה מייצגים את הסצנות השונות: הם מפרקים אותן למישורים ומרכיבים אותן כתפאורות מוקטנות, כמקטים של בימת תיאטרון. אלו נופים שנבנים בעקבות הציור ומנסים לחקות אותו ולהרחיב אותו. יותר משהם משקפים את המציאות, הם משקפים את המציאות הציורית: מדבר שנוצר ממשטחי נייר מודבקים שנצבעו בכחול וצהוב, עמק מושלג שנבנה מנייר גלי, פרספקטיבה שבורה שמשעתקת את זו שנתפסה בציור.

במובן מסוים המקטים הם המשך ניסיונה של נטליה לשבור את זווית ההתבוננות היחידה על התמונה. בין אם על ידי הפיכת הציור לפנורמי וניסיון להעניק לציור את הזוויות והעומק של המציאות, ובין אם על ידי הרחבת הציור מעבר למרובע הציורי המקובל, נטליה מנסה לשבור את המסגרת הציורית. הדגמים המוקטנים מאפשרים גם לנו לבחור את זווית הראיה שלנו, ומאפשרים לנו להרחיב את הסצנה.

מוזמנים לסדנה במהלכה נלמד לעומק על המודלים המוקטנים, ונתנסה בטכניקת הבנייה שלהם.

תאריך: יום שישי, 24.3.23, 11:00-13:00

ההשתתפות בסדנה בחינם אך מוגבלת ל-15 אנשים – ההרשמה נסגרה, תודה לכולם!

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל.

מפגש רביעי: העט של גליה יהב

דוברת: קרן גולדברג

״אסון האהבה״: על האוצרות (והכתיבה) של גליה יהב

קרן גולדברג

גליה יהב היתה תופעה ייחודית, דחוסה ורבת פעלים בעולם האמנות הישראלי. על אף שעיקר תרומתה ניכר בכתיבתה הביקורתית, יהב פעלה מסוף שנות התשעים ולאורך העשור הראשון של שנות ה-2000 גם כאוצרת, ואצרה תערוכות במוסדות מוכרים כמו המשכן לאמנות בעין חרוד והגלריה החדשה של מכון אבני ובמסגרת תפקידה כאוצרת גלריה קו 16, כמו גם תערוכות מרובות משתתפים בשיתוף בית בנמל ומפעל השפד"ן בראשון לציון.

האם אצרה יהב כמו שכתבה? אלו עקרונות הנחו את אוצרותה, וכיצד אלו השפיעו על תפיסת האוצרות המקומית? תוך שילוב חומרי ארכיון שחמקו מהתיעוד הוירטואלי, חלקה הראשון של ההרצאה יתמקד באופן בו תערוכותיה המרכזיות של יהב הציבו תכנים פוליטיים במפגיע לצד תשוקה לדימוי ואמונה בכוחה של אמנות לשם אמנות. החלק השני יוקדש לכתיבתה הביקורתית של יהב, ולדרך בה שיטתה האוצרותית התפתחה בכתיבה זו לכדי גישה ביקורתית חריפה, לא מתפשרת ולעיתים שנויה במחלוקת, בזמן בו ביקורת האמנות כפרקטיקה היתה, ועודנה, בעיצומו של משבר.

שני מאמרים לקריאה לקראת ההרצאה:

גליה יהב, ״אני כינור״, הארץ, 21 בנובמבר 2011,

גליה יהב, ״אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת״, ערב רב, 4 ביולי 2015,

מפגשים נוספים יפורסמו בהמשך.

עורך הסדרה: יהושע סימון

דימוי: דוד עדיקא, גליה יהב, שואבת, 2005

ההרצאה תעסוק בייחודיות התכנונית של ערד, עיר שנבנתה כתיקון לערים שתוכננו, נבנו ואוכלסו על ידי המדינה לפניה, ובפועל גולמו בה תפיסות עירוניות בינלאומיות חדישות. הרעיונות האלו הופצו לעולם על ידי ספר שריכז תוכניות של עיר בריטית חדשה שבפועל לא נבנתה מעולם. אולם ערד, שתוכננה בהשראתה – חיה וקיימת.

לצפייה בהרצאה.

אדריכלית פרופ' הדס שדר, חוקרת של השיכון הציבורי במדינת ישראל ושל הברוטליזם במדינה. מרצה בכירה בטכניון ובמרכז האקדמי ויצו חיפה ועומדת שם בראש המסלול לתואר השני. מבקשת להפיץ את הייחודיות התכנונית הישראלית, דווקא במרחבים שנתפסים זנוחים ומנוכרים כשיכונים ציבוריים וכאדריכלות הבטון. ספרה הרביעי "ערד עיר ניסיונית" משלב בין היסטוריה לבין אמנות (בין היתר של נטליה זורבובה).

עוד על הספר:

להאיר את ערד: האוצרות האדריכליים הנשכחים של "היהלום שבנגב" (ynet)

לרגע נדמה היה שערד יכולה להיות עיר פיתוח אחרת (הארץ)

שמחים להמשיך במסורת ולהצטרף בפעם השישית ברציפות לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות מהארץ ומחו"ל. האירוע נערך בשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל ומתנדביה.

ויקיפדיה נוסדה ב 2001 והפכה במהרה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו. אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית ובאנגלית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

לפי סו גרדנר (מנכ"לית קרן ויקימדיה העולמית בין 2007 ל 2014) הפער המגדרי בויקיפדיה אינו סוגיה פמיניסטית או מוסרית. עבורה מדובר בסוגיה של איכות תוכן. אם המטרה בויקיפדיה היא להציג את מכלול הידע האנושי, ניתן לעשות זאת רק אם כולם משתתפים ביצירתו, רק אם הערכים שבו מייצגים את מה שבאמת קורה בעולם.

הסיבות להעדר ערכים על נשים הן רבות. חלקן קשורה להדרה ההיסטורית של נשים מעמדות כוח והשפעה, כמו גם להעדר קרדיט ותיעוד של נשים לאורך ההיסטוריה. אבל ויקיפדיה היא גם מראה של הנושאים שחשובים לציבור העורכים שלה. כדי למנוע את ההמשך ההטיה המגדרית בויקיפדיה חשוב שיותר נשים ישתתפו בכתיבה ובעריכה.

מרתון כתיבת ערכים על אמניות נשים מתקיים בכל העולם בשבוע שסביב יום האשה ומתארח במוסדות דוגמת המומה בניו יורק, מוזיאון ברוקלין ואוניברסיטת ברקלי בסן פרנסיסקו, לצד מרתונים במוסדות בניגריה, טוקיו ועוד.

במהלך מרתוני הכתיבה שנערכו בארטפורט הוספו עשרות ערכים חדשים על אמניות, ביניהם ערכים על: יעל פרנק, פאטמה שנאן, ליהי תורג'מן, הינדה וייס, תנועה ציבורית, נעמה ערד, תמר הרפז, מרב קמל וחליל בלבן, אתי אברג'יל, אירה אדוארדובנה ועוד. כמו כן תורגמו לעברית ערכים רבים על אמניות בינלאומיות ביניהן פיפילוטי ריסט, סימון לי, רבקה הורן, אוטובונג נקנגה, איליין דה קונינג ועוד רבות אחרות.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה – 

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
למלא פרטים כאן – רישום לאירוע
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל.

מפגש שלישי: האשכול של דליה לוין

דובר: יהושע סימון, בנוכחות דליה לוין

דליה לוין מזוהה יותר מכל כמי שהפכה את מוזיאון יד לבנים בהרצליה למוזיאון לאמנות עכשווית בהרצליה על שלל הישגיו – הצגת אמניות ואמנים צעירים לצד אמניות ואמנים וותיקים, דגש על אמנות וידאו, חניכת אוצרות ואוצרים צעירים לשדה האמנות, תוכניות חינוך למגוון אוכלוסיות, ביאנלה לאמנות והרחבה וביסוס של המבנה ומיקומו בעיר ובשדה עד כדי כך שבתקופת ניהולה הפך למוקד של הצגת אמנות עכשווית ישראלית ובינלאומית בארץ. בהרצאתו, יהושע סימון יבקש לזהות את היקף השפעתה של לוין אף מעבר לאלה ויתאר את האופן בו צורת האוצרות שפיתחה בתערוכות שיזמה והציגה במהלך הקריירה שלה הפכה למודל שמהווה השראה ובסיס לאוצרות של אמנות עכשווית בישראל עד היום. לצד אלה, סימון יציע מסגרת רעיונית שנגזרת מצורות העבודה והתצוגה שפיתחה לוין כאוצרת ומנהלת מוזיאון לאמנות עכשווית.

עורך הסדרה: יהושע סימון

דימוי: אוגו רונדינונה, Dreams and Dramas, 2001, צילום: אברהם חי

מפגשים נוספים:

12.03.2023: העט של גליה יהב – קרן גולדברג

בתערוכה "צבא של מאה שרירים" מספרים אפי ואמיר את הסיפורים של מי שזהותם פורקה למנגנון הקולי שלהם, ורודדה לכדי צליל יחיד שהם יכולים או לא יכולים להפיק, ועל הדרך בה המערכת מסתכלת עליהם. בספר "יש אנשים שמדברים ככה", הנפתח ביום שבו איבד את קולו, מתחקה יונתן שגיב אחר הקול שנאלם ומתגלה במהלך המסע לשיקומו כקופסה שחורה של מחיקות, צלקות והשתקות. בעוד שהממואר של שגיב ותערוכתם של אפי ואמיר התגבשו ונוצרו ללא שום קשר ביניהם הרי שיצירות אלו שיצאו באותו זמן מהדהדות זו את זו בשירטוטם את היחסים המורכבים בין קול, דיבור וזהות.

"…הקול שלנו הוא תעודת זהות. הדיבור שלנו – מסדר זיהוי. הוא מסמן אותנו ברגע שפתחנו את פינו, מסגיר אותנו לידי המאזין. מעבר לתוכן הדברים שאנחנו אומרים, הקול שלנו מספר בו זמנית סיפור אחר. העומק, הטון, המבטא, הניגון, תנועות הגוף, הבעות הפנים ובחירות השפה מדברים את המעמד, החינוך, האתניות, המגדר והמין שלנו, מספרים על הזהות האינדיווידואלית והקולקטיבית שלנו, בין שמרצוננו ובין שלא." (מתוך הספר "יש אנשים שמדברים ככה").

לצפייה בהרצאה המוקלטת לחצו כאן.

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל

מפגש שני:

הספריה של שרה חינסקי // מעין אמיר ויותם פלדמן בשיחה

כתיבתה החדה, היצרית, האכזרית, של שרה חינסקי חוללה שערורייה בעולם האמנות בישראל. בשלושה מאמרי מפתח שפירסמה בשנות התשעים ובספרה, ״מלכות ענווי ארץ״, ניתחה חינסקי את מושג המקומי והאוניברסלי באמנות הישראלי מראשית המאה ה-20 ועד שנות התשעים של מאה זו. היא תיארה את הקשר בין האמנות בישראל לבין הפוליטיקה הדומיננטית בישראל, גם בניגוד לתפיסה העצמית ״הרדיקלית״ של עולם האמנות. בה בעת עמדה על האופן שבו המציאה עצמה האמנות בישראל כמבצר קדמי אירופי.

נשמת אפו של הפרויקט הביקורת של חינסקי הוא הפולמוס, עירעור על כל נינוחות או שביעות רצון עצמית ששררו בעולםהאמנות. התיאוריה שלה זכתה להצלחה רבה, אולי רבה מדי, כיום אפשר למצוא את ממשיכי דרכה בשיח סוציולוגי-פוליטי שרחוק מעולם האמנות. האמנית והחוקרת מעין אמיר, והכותב יותם פלדמן, בנה של חינסקי, ישוחחו על הספריה של שרה חינסקי – על ההשפעות עליה ועל השפעתה שלה.

עורך הסדרה: יהושע סימון

לינק למאמר מאת שרה חינסקי: שתיקת הדגים – מקומי ואוניברסלי בשחי האמנות הישראלי

דימוי: מאירה שמש, 1995, שמן על בד, אוסף שרה חינסקי

מפגשים נוספים:

12.02.2023: האשכול של דליה לוין – יהושע סימון

12.03.2023: העט של גליה יהב – קרן גולדברג

בשיח תציג ואנינה סרצ'ינו את הפרויקטים האחרונים שאצרה במרחב הציבורי ובחללים לא קונבנציונליים, ובהתייחסות לפרויקט Other Minds (הביאנלה Screen City, 2022, מצפה הכוכבים ארצ'נהולד, ברלין).
היא תדבר על אוצרות מחוץ לקובייה הלבנה (או הקופסה השחורה) כפעילות רלוונטית במיוחד לעמדות אמנותיות המושרשות בעיסוק אקולוגי וחברתי-פוליטי. למעשה, היא מאפשרת לנו להגיע לקהלים מגוונים, לחבר ביניהם ולצאת באופן זמני מחוץ לבועה האפיסטמית שלנו – ובמקום זאת, ליצור פלטפורמה למפגשים בלתי צפויים, השפעות, ריגושים וגם חיכוכים. הפעלת קשרים אלה היא בין ההיבטים היצירתיים והמאתגרים ביותר של עבודת האוצרות. השיחה תחשוף גם את הסתירות הבלתי נמנעות שאנו חווים כאשר אנו מאמצים גישה פוסט-אנתרופוצנטרית.
השיח יתקיים באנגלית.

בהרצאתו יציג סטניסלב ולבל את עבודות האוצרות האחרונות שלו הקשורות לשילוב בין אמנות חזותית ומוזיקה. השיחה תתמקד בנוכחות של סאונד בתערוכות, וכיצד הוא יכול לשמש ככלי אוצרותי.

נקודת המוצא תהיה התערוכה מערת השדים (Ivy Ma, Aifric Prior Beliere, Alona Rodeh) שהוצגה בשנת 2022 ב-Collateral / Lateral Art Space / Cinema ARTA בקלוז'-נאפוקה ברומניה. התערוכה התייחסה במובנים רבים לקולנוע ולתולדות הוידיאו, וחקרה כיצד פסקולים יכולים לייצר חוויה קולנועית. באותו אופן, לתערוכות יכולות להיות נופי קול שיקבעו כיצד הקהל יתפוס אותן, ובכך להעצים את חווית הצופה.

החלק השני יוקדש לשני פרויקטים מתמשכים – שיתוף פעולה עם מארי פארינגטון, שיבוא לכדי תערוכה בטריניטי קולג' בדבלין (אביב 2023), ועבודה משותפת עם סוזן וולש שתניב אלבום מוזיקה/שירה.

במהלך המפגש נערוך סשן האזנה קצר לכמה רצועות מוזיקליות: חלקן ישנות וחלקן עדכניות שטרם פורסמו, ונמצאות בתהליך יצירה.

ההרצאה תתקיים באנגלית.

סטניסלב ולבל (נ. 1982, מתגורר בוורשה) הוא אוצר והיסטוריון אמנות. ולבל פועל כיום בפורום התרבות האוסטרי בוורשה כאוצר במחלקה לאמנות חזותית. בין השנים 2009-2019 עבד ב-Zachęta – הגלריה הלאומית לאמנות בוורשה. בימים אלה הוא מסיים את עבודת הדוקטורט שלו במכון לאמנות של האקדמיה הפולנית למדעים.

ולבל לקח חלק בתוכניות רזידנסי לאוצרות ואמנות בצרפת, אירלנד, ישראל ורומניה, ואצר מספר תערוכות הן בפולין והן בעולם. הוא משתף פעולה עם CPR, תוכנית אוצרותית למחקר בארה"ב, וכן כתב ופרסם במגזינים לאמנות ועיצוב. משנת 2018 הוא חבר במחלקה הפולנית באגודה הבינלאומית למבקרי אמנות AICA.

1. הקרנת הסרט "בגרון":

סרטם עטור הפרסים של אפי ואמיר, עליו מבוססת התערוכה צבא של מאה שרירים (זוכה פרס עומק שדה, דוקאביב 2021, ופרסי IndieLisboa (2021) ו-Festival En Ville! (2021).

משך ההקרנה: 78 דק'

לינק לצפייה: בגרון

מיד לאחר ההקרנה נקיים שיח בהשתתפות ד"ר לליב מלמד והאמנים אפי ואמיר בזום.

לינק לשיחה בזום:  לשיחה

ההקרנה והשיח יוקרנו לצפייה באונליין. 

ד"ר לליב מלמד היא אוצרת, חוקרת ומרצה לקולנוע ומדיה חזותית באוניברסיטת פרנקפורט. היא מתמחה בקולנוע לא עלילתי וניסיוני. מלמד היא בין אוצרי התוכנית הבינלאומית של פסטיבל דוקאביב.

2. יונתן שגיב ועודד וולקשטיין בשיחה על קול וזהות

בעקבות יציאת הספר ״יש אנשים שמדברים ככה״.

יום שלישי 31.3 בשעה 20:00

אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל

עורך הסדרה: יהושע סימון

מפגש ראשון:

הנדודים של שרית שפירא // דוברת: נעמי סימן-טוב

ההצעה של שרית שפירא לשדה האמנות המקומית בשנות התשעים וראשית שנות האלפיים השאירה את חותמה עד היום. בשיחתה, האמנית והכותבת נעמי סימן-טוב, שעורכת בימים אלה ספר עם מבחר מכתביה של שפירא (יחד עם דפנה רז ומיכאל גורדון), תדבר על הנדודים של שפירא בין תיאוריה ומעש, בין מוסדות ציבוריים ופרטיים, בין חשיפת אמנים צעירים והוקרת אמנים מבוססים, ובין השדה המקומי והבינלאומי.

לצפייה בהרצאה:

להורדת המצגת לחצו כאן

——-

מפגשים נוספים: 

29.01.2023: הספריה של שרה חינסקי – מעין אמיר ויותם פלדמן בשיחה

12.02.2023: האשכול של דליה לוין – יהושע סימון

12.03.2023: העט של גליה יהב – קרן גולדברג

דימוי: סיגלית לנדאו, ״הרבית״, 1995, מראה הצבה, מוזיאון ישראל. אוצרים: שרית שפירא ויגאל צלמונה

מיד אחרי הפתיחה בחמישי הקרוב של התערוכה 'צבא של מאה שרירים', ורגע לפני שאפי ואמיר חוזרים לבריסל, אנחנו שמחים להזמין אתכם לאירועים בתערוכה בסוף השבוע הקרוב.

אירועים במסגרת התערוכה ובהשתתפותם של צמד האמנים:
יום שישי 9.12 בשעה 12:00 – שיח גלריה בהשתתפות אפי ואמיר ואוצרת התערוכה ורדית גרוס
יום שבת 10.12 בשעה 11:00 – סיור בתערוכה עם אפי ואמיר

הקרנת ביתית של הסרט בגרון ושיח אמן

סרטם עטור הפרסים של אפי ואמיר, עליו מבוססת התערוכה צבא של מאה שרירים (זוכה פרס עומק שדה, דוקאביב 2021, ופרסי IndieLisboa (2021) ו-Festival En Ville! (2021).

מיד לאחר ההקרנה נקיים שיח אונליין בהשתתפות ד"ר לליב מלמד והאמנים אפי ואמיר בזום.

ד"ר לליב מלמד היא אוצרת, חוקרת ומרצה לקולנוע ומדיה חזותית באוניברסיטת פרנקפורט. היא מתמחה בקולנוע לא עלילתי וניסיוני. מלמד היא בין אוצרי התוכנית הבינלאומית של פסטיבל דוקאביב.

תאריך ושעה: רביעי, 25.1.23, 19:30
משך ההקרנה: 78 דק'

לשיח המוקלט:

תוכניות שהות אמן  (רזידנסי) ברחבי העולם מעניקות לאמנים הזדמנות לחיות ולעבוד מחוץ לסביבתם הרגילה, ומספקות להם זמן להרהר, לחקור, להכיר וליצור. לתוכניות אלה יכולת להשפיע עמוקות על ההתפתחות המקצועית של אמן, להרחיב את אופקיו, לחזק את קשריו עם עולם האמנות הבינלאומי, ולקדם אותו בכל מובן.

ארטפורט שמחים לארח פאנל בנוגע לתוכניות ואפשרויות ברחבי העולם, בהנחיית לילך מדר.

לילך מדר חזרה בסוף הקיץ האחרון משהות אמן ב SVA בניו יורק עם  חשק לעוד ועם רצון לחלוק את החוויה עם אמנים ואמניות נוספים. היא תנחה שיחה עם אמניות ואמנים שהשתתפו בתוכניות רזידנסי סביב העולם, במפגש שבו ישתפו חוויות ויחלקו מניסיונם. בפאנל ננסה לענות על השאלות הבוערות: איך בוחרים רזידנסי? איך מתקבלים? מה עושים שם? בשביל מה זה טוב?

משתתפים: גיל יפמן, דן אלון, ורדי בוברוב, ליאת ליבני ולילך מדר

נונפיניטו 2022, תערוכת הסיום של אמני תכנית הרזידנסי של ארטפורט, מציגה פרויקטים ורעיונות חדשים שצמחו בשתי קומות הסטודיואים של ארטפורט במהלך השנה האחרונה. במסגרת התערוכה, נקיים סיורים בהנחיית האמנים המציגים:

להלי פרילינג – שישי ה-23.9 בשעה 11:00
מעיין אליקים – שבת ה-1.10 בשעה 12:00
תומר דקל – שישי ה-14.10 בשעה 11:00
אנה ווילד – חמישי ה-27.10 בשעה 18:00
קרן גלר – שישי ה-11.11 בשעה 11:00
נרדין סרוג'י – שבת ה-19.11 בשעה 12:00

המושג "נונפיניטו" מתייחס במקור לסדרת פסלים לא גמורים של כמה מאמני הרנסנס, אך משמש גם לתיאור הרצון המודע לייצג רעיונות בשלבים שונים של עשייתם, תוך כדי קריאת תיגר על מושגים של תוצאה, סיכום וסוף. "נונפיניטו" מסמל השנה גם את האפשרות שלא תמיד נוכל לסיים מה שרצינו, שלא הכל נתון בידינו. "ממנטו מורי", זכור את מותך, היא התובנה שהסכנה והסוף עומדים שם, מחכים לנו. תובנה שהפכה השנה לנוכחת מתמיד. תחת מה שמכונה הנורמליות החדשה, אנו חווים את שנת ההסתגלות לחיים שאחרי – חיים שמתנהלים תחת תזכורת בלתי פוסקת לכך שבין רגע הכל יכול להשתנות. הכל יכול להפסק.

ממנטו מורי מרחף מעל העבודות בתערוכה – דרך הכרישים המדוכאים של קרן גלר, ומבעד לניסיונות לשכפל ולהנציח דמויות בעבודתה של להלי פרילינג. המוות שאין לדעת כיצד יגיע נוכח בעבודתה של נרדין סרוג׳י, והוא מלווה את שלושת הנשים שמשוטטות בעיר תוך שיחה על גאולה ועל ניסים בעבודתה של אנה ווילד. יום מותנו מרחף מעל פיסות העץ המרקיבות שפעם היו נדנדות בעבודתו של תומר דקל ובמחזוריות האינסופית שבין החיים והמוות, המים והאבן, בעבודתו של מעיין אליקים.

הסיורים יתקיימו בעברית.

קורלינה בוטנר ורוזריו ארוסטגי, אמניות בתוכנית הרזדינסי הבינ״ל של ארטפורט, ישוחחו על עבודות קודמות וישתפו בתוכניות שלהן ליצירה בזמן השהות בתל אביב.

במהלך התוכנית, האמניות יעבדו באופן ריזומטי סביב העיר תל אביב וייצרו מיצב אינטראקטיבי בחלל המזמין את המבקרים לחוות נקודות מבט חדשות. בתהליך הריזומטי, עבודותיהן מייצגות את צורת החשיבה הלא-לינארית, רשת בה נקודות מתחברות באופן מקרי ולא סדיר, כמזוהה עם הפילוסופיה של ז'יל דלז ופליקס גואטרי. באמצעות חיבור בין עבודות של שתי האמניות, היצירה הקולקטיבית תמשיך להתפתח, לגדול ולהשתנות, בשאיפה לפתח דיאלוגים וסטיות בין העבודות השונות.

מעל פסלי הבטון שיצר ניתאי חלופ מרחפים סיפורים על יצורים שונים: הסְפּלִינוֹן, הפּוֹנס, והדָרְגלַם ועד לסבא שלו, חלופ רוקם מעשיות הנעות בין דמיון למציאות.

כחלק מתערוכתו 'וסיפורים אחרים', אנו נרגשים להזמינכם לאירוע קריאה לצד פסלי הבטון שייצר, בו יקראו לראשונה סיפוריו על ידי ארבעה קולות.

בין אם ההנחה שהכל אפשרי, ובין כה וכה יצאו העבודות לעצמאות משל עצמן, נותר לחלופ להיות עוד גוף בתוך אסופת הגופים שיצר. הוא כבר לא ההורה הצופה מלמעלה, אלא לוקח חלק פעיל בעולם החדש שנברא. נדמה כי גם אם נרצה לעצור את הסיפור, אין לדבר סוף.

עוד על 'וסיפורים אחרים'.

מוזמנים לשהייה לילית ייחודית במרחב התערוכה 'אישונים מתרחבים בחושך' של האמנית מעיין שחר, בליווי מוזיקה שתנוגן לכבוד הפסלים ובהשראת החשכה על ידי המוזיקאי קותימאן.

בשם התערוכה של האמנית מעיין שחר אישונים מתרחבים בחושך, היא מזכירה לנו עובדה מדעית ידועה – גם אם ייקח להם רגע, העיניים יתרגלו לראות בחזרה גם בחושך. התערוכה היא הזמנה לצלילה, המתרחשת רק לרגע – עד שהחושים ישובו למקומם, יפרידו בין השכבות השונות, יבינו מרחב ועומק, יבחינו במנעד הצבעוניות הטמונה, ותוך ידיעה בטוחה שעוד מעט הכל ישוב להיות כשורה.

עוד על 'אישונים מתרחבים בחושך'.

להאזנה: רצועת מוסיקה שנוצרה בלייב על ידי המוזיקאי קותימאן.

נעם אלון, אוצר ומבקר אמנות עצמאי שחי ופועל בין פריז לת״א, ישוחח על צירים מרכזיים מהתזה שלו בסוציולוגיה של האמנות (EHESS PARIS) שעסקה ביחסים בין אוצרים לאמנים והמתח המתקיים ביניהם סביב authority ו-authorship. האם אוצרות של תערוכה יכולה להיחשב כפעולה אמנותית? ואם כן, באיזה אופן זה משפיע על האמן ויצירתו?

בנוסף יציג נעם תערוכות שאצר בשנים האחרונות בפריז לצד כמה מקרי בוחן מתערוכות היסטוריות.

בימים אלו, מוצגת תערוכה באוצרותו The Shortest Way to Happiness בגבעון ארט פורום, אלרואי 3 נווה צדק (שישי-שבת 11:00-14:00)

רגע לפני שהוא נכנס לתפקיד אוצר הצילום של מוזיאון ישראל בירושלים, ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט, תשוחח עם גלעד רייך, אוצר הפסטיבל. השניים ידברו על ההחלטה לייסד פסטיבל סרטי אמנים, על הצורך להעניק במה ליצירה מקורית בתחום הזה, ומה זה בכלל אומר, "סרטי אמנים".

רועי בושי ידבר ויציג פרויקטים של המכון לארכיטקטורה פורנזית שפועל בגולדסמית', אוניברסיטת לונדון. בעזרת כלי חקירה דיגיטליים וגראפיים שחוקריו מפתחים, מציע המכון מודלים חדשים לתיעוד והתערבות במרחב הציבורי. כיצד פרויקטים אלו מאפשרים לנו לחשוב מחדש על החומריות של התיעוד המצולם בעידן הדיגיטלי? אילו סוגים של התנגדות ומאבק על זכויות אדם ניתן לאמץ מהמחקרים השונים שמבצע המכון?

רועי בושי הוא דוקטורנט בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב ומרצה להיסטוריה ולתאוריה של הצילום בבצלאל, הדסה ושנקר.

האזור הסובב את רצועת עזה צמח בשנים של לפני ואחרי הקמת המדינה כתוצאה מהקמתם של מרכזים אזרחיים, צבאיים וחקלאיים שנועדו לשמש כחזית אל מול קו הגבול עם מצרים. ב-20 השנים האחרונות, לאחר פינוי היישובים הישראלים משטח הרצועה השתרש האזור בתודעה הישראלית כ"עוטף עזה", כינוי שאף קיבל מעמד משפטי. בהרצאתו הפרפורמטיבית, מציע יונתן עומר מזרחי ניתוח פסיכו-גיאוגרפי, יצירתי ואסוציאטיבי של האזור, תוך כדי שהוא משתמש בדימויים פורנזיים ודימויי נוף, ונע בין מושגים של טריטוריה, אדמה ופיח. 

יונתן עומר מזרחי, בוגר האקדמיה לאמנויות מדיה קלן (KHM), הוא יוצר ואמן העוסק בעיקר בווידאו ומיצג. בעבודות המדיה המעורבת שלו, מזרחי חוקר דימויים מן הסביבה ויחסם לכוח ותרבות. עבודותיו ממוקמות ברגע המפגש בין יצירתיות וחירום. 

משך 50 דק'

 "Once Upon a Screen" הוא פרוייקט בינלאומי שנוצר בתקופת מגפת הקורונה, ומוקדש לעיבוד של טראומות ילדות קולנועיות דרך יצירת חיבורי וידאו (video essays) אישיים, בניסיון לשוב אל מקורות הטראומה דרך שולחן העריכה. הפרוייקט זכה לתהודה רבה בעולם, והעבודות השונות שנוצרו במסגרתו הוקרנו בפסטיבלים בינלאומיים והתברגו לראש רשימת "חיבורי הוידאו הטובים של 2020" של מגזין Sight & Sound. אריאל אבישר, מיוזמי הפרויקט, יציג את הפרויקט ויקרין עבודות נבחרות מתוכו, וכן יספר על עשייה וידאוגרפית ועל הקשרים שלה לעולמות האמנות, הביקורת והאקדמיה.    

אריאל אבישר הוא מרצה ודוקטורנט בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה על שם סטיב טיש באוניברסיטת תל-אביב. בשנים האחרונות הוא מקדם בארץ את תחום הוידאוגרפיה כפרקטיקה אקדמית, והוא יוזם ומעורב במספר פרוייקטים וידאוגרפיים בינלאומיים. עבודותיו התפרסמו במספר כתבי עת אקדמיים מקוונים והוקרנו בכנסים ובפסטיבלים שונים בעולם.

"אלמנת קש", פרפורמנס הוידאו שיצר האמן אמיר יציב על בסיס המחזה של ז'אן פול סארטר עבור פסטיבל סרטי האמנים, משלב בין עולמות התיאטרון, הקולנוע, תוכניות הריאליטי ומשחקי המחשב. יציב,  היוצרת השותפה השחקנית נטע שפיגלמן, המחזאית והדרמטורגית מאיה ערד יסעור וחוקר הקולנוע התיעודי ד"ר אוהד לנדסמן, ישוחחו על משמעות החיבור בין המדיומים השונים בעידן הדיגיטלי הנוכחי וכיצד הוא משנה באופן דרמטי את הקשר בין המציאות לבין ייצוגיה.

מאיה ערד יסעור היא מחזאית, דרמטורגית-הפקה וחוקרת תיאטרון. מחזותיה מתורגמים לאנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, נורבגית, פינית, רוסית, פולנית, יוונית, סרבו-קרואטית וסינית, מופקים בתיאטרונים מובילים בארץ ובעולם, משתתפים בפסטיבלים בינלאומיים ויצאו לאור כספרים בהוצאות לאור מובילות ובכתבי עת. מאיה היא זוכת הפרס היוקרתי למחזאות עכשווית ה- Theatertreffen Stückemarkt בברלין עבור המחזה "אמסטרדם", זוכת פרס ראשון למחזאות של המכון הבינלאומי לתיאטרון של אונסק"ו עבור המחזה "תלויים", זוכת פרס הבימה למחזאים מבטיחים עבור "אלוהים מחכה בתחנה" עבורו גם הייתה מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי. עם סיום התואר השני שלה בדרמטורגיה באוניברסיטת אמסטרדם, עבדה ערד יסעור כדרמטורגית הפקה בהפקות הולנדיות ובשיתופי פעולה עם תיאטרונים שונים באירופה. כיום לצד כתיבת מחזות היא כותבת עבודת דוקטורט בנושא נראטולוגיה של מופע, משמשת דרמטורגית ומלווה אמנותית בהפקות שונות וחברה בוועדות אמנותיות.

ד"ר אוהד לנדסמן הוא מרצה וחוקר קולנוע המתמחה בקולנוע תיעודי, קולנוע בעידן הדיגיטלי ואנימציה. הוא מרצה בסגל הבכיר של ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו, אותה השלים במחלקה ללימודי קולנוע באוניברסיטת NYU, מתמקדת בהשפעות אסתטיות של טכנולוגיות דיגיטליות על הקולנוע הדוקומנטרי העכשווי, ועוסקת, בין היתר, בקולנוע היברידי המשלב אלמנטים של בדיון ודוקומנטציה, בסרטי מאמר (essay films) ובאנימציה דוקומנטרית. כתביו האקדמיים התפרסמו בכתבי עת שונים בעולם, כמו Studies in Documentary Film, Animation: An Interdisciplinary Journal, Projections: The Journal for Movies and Mind, Visual Anthropology Review. הוא עובד כעת על ספר בנושא ביקורים תיעודיים בישראל בשנות השישים והשבעים, שיתפרסם בהוצאת SUNY Press, ומשמש כעורך שותף לאנתולוגיה ״אמת או חובה: מבחר מאמרים על קולנוע דוקומנטרי״ שהתפרסמה השנה בהוצאת עם עובד.

פסטיבלי סרטים הפכו מזמן לצומת מרכזי עבור סרטים שנעשים מחוץ לתעשיית הסרטים המסחרית. במקביל, מספר האמנים העכשוויים המתמקדים ביצירת סרטים ומגדירים את עצמם כקולנוענים ממשיך לגדול תוך כדי הגדרה מחדש את הדימוי הנע ואתגור הקונספט של "סרט" כפי שהכרנו אותו. בתגובה למגמות הללו, פסטיבלי סרטים בכל העולם מרחיבים את המסגרות בהן מוצגים סרטים כאלו. לא רק שהם מציגים אותם בפני קהל רחב, אלא גם תומכים בהם באופן מלא: החל בעזרה במימון, דרך שילוב הסרטים בתוכניות ההקרנה השונות ועד עבודת ההפצה. כיצד פסטיבלי סרטים קשורים לעבודות וידיאו של אמנים עכשוויים? אילו פסטיבלי סרטים משחקים תפקיד משמעותי במיסוד סרטי האמנות כחלק מהתרבות הקולנועית? ואיך לגרום לסרט שלך להשתלב בעולם פסטיבלי הסרטים, במיוחד אם את או אתה אמן בתחילת דרכו? 

יבגני גוסיאנטינסקי הוא אוצר ומבקר הפועל בתחומי הקולנוע והאמנות העכשווית. מאז שנת 2011 הוא אחד ממנהלי התוכניה של פסטיבל הסרטים של רוטרדם. מאז 2012 הוא אוצר תכנית הסרטים של מרכז האמנות גאראז' במוסקבה. גוסיאנטינסקי הוא אורח תכנית שהות האמן הבינלאומית של ארטפורט.      

ההרשמה לסדנא בהרשמה מראש בלינק מטה

ז'אן רוש, אנתרופולוג וקולנוען ניסיוני, יצר החל משנות החמישים של המאה העשרים מספר סרטים שערערו על ההפרדות הקיימות בין אמנות למדע, בין תרבות "מערבית" לתרבות "לא מערבית", בין חוקר לנחקר ובין אמת לבדיון. באמצעות שיתופי פעולה יצירתיים עם צעירים מערב-אפריקאים וצרפתים הוא התמודד עם השאלות המרכזיות ש"משבר הייצוג" באנתרופולוגיה הציף רק בשנות השמונים של המאה העשרים, השפיע על הגל החדש הצרפתי וניסח כמה מהעקרונות שיעמדו בבסיס פרקטיקות של אמנות השתתפותית המאפיינות את שדה האמנות העכשווי. ההרצאה תכלול קטעים מסרטיו, תספק ניתוח של טכניקות העבודה הייחודיות שפיתח ותמקם את עבודתו בתוך הדיון על פוסט-קולוניאליזם, תיעוד והשתתפות.

תמי ליברמן היא חוקרת ומרצה לקולנוע אתנוגרפי ותיעודי ועורכת וידאו. לימדה ומלמדת באוניברסיטת תל אביב, פרייה אוניברסיטת ברלין, סמינר הקיבוצים, המכללה למנהל ומכללת ספיר. סרטיה האתנוגרפיים הקצרים השתתפו בפסטיבלים שונים, ביניהם פסטיבל "די פופולי", וזכו בפרסים.

שחקנית בודדת עומדת על במה כמעט ריקה. מאחוריה קיר רחב ממדים ועליו הקרנה של חלל פנימי של דירה. מתחת לבגדיה היא לובשת חליפת אנימציה אשר מעתיקה את תנועות גופה ופניה אל שלוש דמויות דיגיטליות הנמצאות בתוך הדירה וכך מפיחה בהן חיים. הבמאי, הנמצא בצידי הבמה, מסנכרן בזמן אמת את הדמות אותה מגלמת השחקנית עם דמותה הוירטואלית על המסך, באמצעות מערכת בקרה. נקודת המוצא למופע הוא המחזה "בדלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר המספר על שלושה אנשים – שתי נשים וגבר – שנקלעו לדירה מבלי לדעת מדוע. אט אט מגלות הדמויות שהן עומדות לשהות בדירה זו לנצח, וכי הן הגיהנום אחד של השנייה. או כפי שניסח זאת סארטר, "הגיהנום הוא הזולת". בדומה למחזה המקורי, גם כאן הדירה היא מודל, ייצוג, תחליף של משהו אחר: היא נמצאת בבסיס צה"לי אך משמשת כסימולטור של דירה פלסטינית בשטח רצועת עזה. "אלמנת קש" משלבת בתוכה אלמנטים משפת התיאטרון, סט הטלוויזיה, משחקי מחשב, תוכניות ריאליטי, חדרי בריחה וסימולטור צבאי.

עיצוב סאונד: בניה רכס

תכנות אנימציה: יוליה בוגונוס

משך: 30 דק

איך מתכננים גלריה לאמנות? איך הופכים בניין משרדים לחלל תצוגה איכותי לאמנות?

סיורים עם ורדית גרוס, מנהלת ואוצרת ראשית של ארטפורט, ועם קרן פוזנר, המעצבת של הגלריה. בסיורים יציגו השתיים את הפעולות שנועדו להסב את מבנה המשרדים ששירת חברות סטארט אפ לחלל תצוגה עכשווי ודינמי.

הסיורים יסתיימו בביקור בתערוכה המוצגת כעת בגלריה, "טעויות העתיד וכיבוד קל" של האמן גיא גולדשטיין, שעוסקת בירידי העולם.

״האדריכל והממציא האמריקאי הידוע באקמינסטר פולר הציע את ״משחקי העולם״, כדרך לבחון גישות עיצוביות הוליסטיות ביחס לבעיות גלובליות. שחקנים חברו יחד למשחקים רבי שעות על מפה בגודל חדר, במהלכם הם קיבלו באופן שוטף מידע ממחשב וניסו לענות לסוגיות של עודף וחוסר במשאבים או מגמות ילודה והגירה אנושיים. (…) משחקי העולם האלו עשויים להדמות למורשת מן המאה שעברה, אך הם עומדים למעשה בבסיס של ניסיונות עכשוויים של גופים הפועלים להציע תמונות מהימנות ותרחישים אפשריים לאירועים גלובליים מתגלגלים כגון מצב האוקיינוסים או משבר האקלים. (…) בעבודתו, גיא גולדשטיין מייצר תמונות שהן בעת ובעונה אחת מחווה ופרודיה על משחקי העולם והאמביציות הנעלות שעומדות מאחוריהן: שדות של אירועים קטנים וסיטואציות מיניאטוריות, ריבוי מופרך של אינפורמציה טקסטואלית וחזותית, עיניים צופיות כמוטיב חוזר, ומכונות אבסורדיות שמזכירות מחוונים שיצאו משליטה.״ דן הנדל, מתוך הטקסט בקטלוג התערוכה

דן הנדל הוא אדריכל ואוצר שעבודתו מתמקדת בתערוכות מבוססות מחקר, תוך תשומת לב מיוחדת לרעיונות, דמויות ופרקטיקות שאינם נחקרים דיים, המעצבים סביבות בנויות עכשוויות. הוא היה האוצר הצעיר במרכז הקנדי לארכיטקטורה (CCA) במונטריאול, פיתח תערוכות עבור הביאנלה של ונציה וה-Het Nieuwe Instituut ברוטרדם, והיה אוצר אדריכלות ועיצוב במוזיאון ישראל. הנדל הוא בעל תואר מסטר מבית הספר לעיצוב בהרווארד ודוקטורט מהטכניון. הוא מבקר האדריכלות של מהדורת סוף השבוע של עיתון "הארץ".

כיצד ובאיזו מידה יכולים מוסדות כמו הביאנלות לתרום לשינויי קאנון ביקורתיים ומתקדמים בתוך שדה האמנות? ומה תפקידן של הביאנלות בין הגמוניה להגמוניה נגדית?

האוצרים אוליבר מרצ׳ארט ונורה שטרנפלד בשיחה על ביאנלות ותערוכות ענק בינלאומיות ככלי מחולל שינוי והשפעתן על תמורות קריטיות בעולם האמנות.

השיחה תתקיים באנגלית.

לכבוד יום האשה הבינלאומי, ארטפורט יחגוג בהרחבת הידע בוויקיפדיה העברית על נשים אמניות.

כחלק מהיוזמה הבינלאומית של אמנות+פמיניזם ובשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל, ארטפורט שמחים להצטרף בפעם השלישית לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות.

ויקיפדיה נוסדה ב-2001 והפכה במהרה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו. אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית ובאנגלית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

לפי סו גרדנר (מנכ"לית קרן ויקימדיה העולמית בין 2007 ל 2014) הפער המגדרי בויקיפדיה אינו סוגיה פמיניסטית או מוסרית. עבורה מדובר בסוגיה של איכות תוכן. אם המטרה בויקיפדיה היא להציג את מכלול הידע האנושי, ניתן לעשות זאת רק אם כולם משתתפים ביצירתו, רק אם הערכים שבו מייצגים את מה שבאמת קורה בעולם.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים, וגם תה, עוגיות ותפוזים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה –

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש
להרשם בלינק כדי שנדע שאת מגיעה ונשלח לך את כל הפרטים והעדכונים

הזדמנות אחרונה לשיטוט לילי בפארק הוידאו של הינדה וויס לצד מוסיקה מקורית וכוס יין חם.

וויליאם צ'אנג, שמופיע בעבודות ושר את פס הקול שמלווה את החלל, מגיע מניו יורק המושלגת להופעת פרידה מהתערוכה.

עוד על 'פני מזרח מאדימין'

תאריך נעילה: 19.2.22.

יום שישי, 11.2.22, 11:00

בתערוכת היחיד שלה בגלרית ארטפורט הינדה וייס מתבוננת על הדרך בה מושגים כמו זמן ומרחב קיבלו משמעות אחרת בשנתיים האחרונות. חומרי וידיאו תיעודיים שנאספו בשיטוטים ברחובות ניו יורק במקומות שונים ובזמנים שונים מתחברים יחד בוידיאו קולאז' לזמן מרובד, שמאפשר התבוננות חדשה על רגע הביניים בו אנחנו נמצאים.

דרך עבודת עריכה מדוקדקת מציגה וייס וידיאו קולאז' שמחבר בין הזמנים השונים. בין רגעי היאוש לרגעי ההפוגה, בין הפארקים וההתארגנויות הספונטניות, להגבלת התנועה והסגרים. הדימוי התיעודי הוא חומר הגלם שלה, ומתוכו היא גוזרת וצובעת, בונה סצנות חדשות ומייצרת מציאות אחרת, מקבילה ואפשרית. בעוד שהשימוש הנפוץ בטכנולוגיות עריכה מתקדמות הוא לזיוף המציאות והצגתה כשונה מזו שהיתה, הוידיאו קולאז'ים של וייס דוקא מקרבים אותנו אל המציאות כפי שהיא נחווית. וייס מציעה בתערוכה התבוננות מורכבת בזמן וברגעי מעבר. זמן מרובד, שמאפשר התבוננות קדימה ואחורה, בשכבות של מציאות שמתקיימות בזמנים שונים ובמקומות שונים במקביל, ומתגבשות יחד לתמונה אחת.

תאריך נעילה: 19.2.22

ההשתתפות באירוע תתקיים תחת הנחיות התו הירוק:
יש להציג בעת הכניסה תעודת מתחסן / תעודת מחלים / בדיקה שלילית עדכנית.

מהדורה של 48 הדפסים המציגים את מופעי הירח לשנת 2022 של האמן מעיין אליקים.

פיגמנטים טבעיים והדפס רשת על נייר כותנה. 56.5/42 ס״מ

כל אחד מהלוחות, מציג את מצבי הירח כפי שיופיעו בשמי הלילה בכל יום במהלך שנת 2022

היסוד הקוסמי המזוהה עם הירח הוא המים. לפי "טבלת האזמרגד" הלבנה היא האם הארכיטיפית והכוח העליון. היא משפיעה על עליית המים וירידתם בגאות ובשפל, נמצאת בעצמה במצב תמידי של שינוי, ומאפשרת את התנאים להתרחשותה של טרנספורמציה. כפי שהלבנה ממיסה את הימים והחודשים החולפים, כך נמסים ומתפרקים גם רעיונות, מחשבות ורגשות, ומפנים מקום להתחדשות ולשינוי.

לוחות מופעי הירח נוצרים בהדפס רשת (גלופה שחוזרת על עצמה) על גבי עבודות מקוריות (כל אחד יחיד במינו) שנוצרו על ידי מעיין אליקים בטכניקת מרבלינג.

ההבדל והייחודיות של כל אחד מהלוחות, ושל כל אחד מהירחים המופיעים על גביו, מדגישים את המתח שבין ההתהוות, השינוי וההתחדשות ובין החד פעמי והנצחי. בהתאם אמורים לוחות מופעי הירח להתקיים בתוך החיים – הם נמכרים במהדורה גדולה ובמחיר מונגש, על מנת שיתלו על קירות של אנשים, בבית ובמשרד, ויזכירו לנו את המחזוריות והתנועה התמידית של היקום ביחס לחיי היום-יום.

בואו לחגוג איתנו את קריסמס עם יין חם ושוקולד, סופת שלג על הקיר ושיחה על צילום, ניו יורק, שוטטות וסגרים.

בתערוכת היחיד שלה בגלרית ארטפורט הינדה וייס מתבוננת על הדרך בה מושגים כמו זמן ומרחב קיבלו משמעות אחרת בשנתיים האחרונות. חומרי וידיאו תיעודיים שנאספו בשיטוטים ברחובות ניו יורק במקומות שונים ובזמנים שונים מתחברים יחד בוידיאו קולאז' לזמן מרובד, שמאפשר התבוננות חדשה על רגע הביניים בו אנחנו נמצאים.

דרך עבודת עריכה מדוקדקת מציגה וייס וידיאו קולאז' שמחבר בין הזמנים השונים. בין רגעי היאוש לרגעי ההפוגה, בין הפארקים וההתארגנויות הספונטניות, להגבלת התנועה והסגרים. הדימוי התיעודי הוא חומר הגלם שלה, ומתוכו היא גוזרת וצובעת, בונה סצנות חדשות ומייצרת מציאות אחרת, מקבילה ואפשרית. בעוד שהשימוש הנפוץ בטכנולוגיות עריכה מתקדמות הוא לזיוף המציאות והצגתה כשונה מזו שהיתה, הוידיאו קולאז'ים של וייס דוקא מקרבים אותנו אל המציאות כפי שהיא נחווית. וייס מציעה בתערוכה התבוננות מורכבת בזמן וברגעי מעבר. זמן מרובד, שמאפשר התבוננות קדימה ואחורה, בשכבות של מציאות שמתקיימות בזמנים שונים ובמקומות שונים במקביל, ומתגבשות יחד לתמונה אחת.

שעה של צלילה מוסיקאלית בהשראת תערוכת נונפינטו.

חברי ההרכב (אביב עזרא – אורגן ערבי ושירה ואילון אליקם – מכונת תופים ודרבוקה), צוללים לאורכם ולרוחבם של מקורות ההשראה שנעים בין מוזיקה ערבית למוזיקה תעשייתית ממעמקי השאול למצוקי הרקיע השביעי.

רועי כהן מפרק את האלימות שכבושה בחברה הישראלית. לפעמים הוא מזקק אותה לטקסט שמושר על ידי אוהדי כדורגל במגרשים, במקום אחר הוא רואה את ההתגרות האלימה שמסתתרת בתוך מחסום תנועה תמים. בעוד שבעבודות קודמות כהן בדק את הסמליות שחבויה בחפצים ביתיים, דוגמת שש-בש, כוסות תה או פח שמן, בנונפיניטו הוא מביט באלימות השלטונית ומנסה לפרק אותה מנשקה. המתכות שברגיל עוצרות, מזיזות ופוצעות, הופכות אצלו לגומי רך וגמיש. הקשיחות מתחלפת באלסטיות, היציבה הנוקשה בתנועות ריקוד.

שי-לי הורודי תקריא את הסיפור "חלומו של הדרור".

מומלץ לילדים בגילאי 3 עד 6.

האירוע יתקיים באוויר הפתוח.

ארטפורט שמח לקחת חלק באירועי 'אוהבים אמנות, עושים אמנות'. האירועים שיתקיימו במסגרתו:

חמישי-שישי, 14-15.10
סטודיו פתוח עם אמני תוכנית הרזידנסי – נרדין סרוג’י, להלי פרילינג, אנה ווילד, מעיין אליקים, תומר דקל וקרן גלר.

יום חמישי 18:00 עד 22:00
יום שישי 10:00 עד 14:00

כתובת העמל 8, תל אביב

חמישי-שבת, 14-16.10
נונפיניטו תערוכת הסיום של אמני תוכנית הרזדינסי. שעות פתיחת מיוחדות לסופש של אוהבים אמנות:
חמישי-12:00 עד 22:00
שישי ושבת- 10:00 עד 14:00
העמל 8 תל אביב

שבת, 16.10
״יללות זהובות״ של האמנית גל נסים

מסע אודיו בעקבות התן הזהוב בגני יהושע (פארק הירקון) + מפגש עם לירן קניאל, מנהל פארק הצפרות, גני יהושע

יום שבת בשעה 16:30

נקודת מפגש: ליד הדוכן של בנדיקט ליד אגם המלאכותי בגני יהושע (פארק הירקון, בפינה הצפון מערבית), תל אביב (Google Maps)
ההשתתפות בחינם וברישום מראש (מוגבל ל50 איש) להרשמה לחץ כאן

יש להצטייד בטלפון חכם ואוזניות ולהגיע עם בטרייה מלאה.

כשהשמש שוקעת נשמעות יללות, זוהי שירת התנים הזהובים. הם מקבלים את פניו של הירח המסמל את תחילתו של עוד יום בחייהם העירונים. פרויקט האמנות של האמנית גל נסים מזמין אתכם לצעוד יחד איתה בעקבות התן הזהוב וחיות הבר העירוניות המתגוררות בפארק הירקון.
דרך הסיור נגלה מהו טבע עירוני, מה היא צורת החיים לצד או בשיתוף עם בעלי חיים לא מבויתים, וננסה להבין מדוע אנחנו מגלים רגשות חיוביים לחיות מסוימות ואילו לאחרות רגשות שליליים ואפילו פחד. ואם ישפור עליכם מזלכם, תיפגשו באחד היצורים המרהיבים ביותר ששב בשנים האחרונות אל הפארק ורואה בו את ביתו – "התן הזהוב".

הסיור הוא סיור אישי הנעשה דרך אפליקציה חינמית באמצעות הטלפון והאוזניות הפרטיים של המשתתפים
מומלץ להוריד מראש את האפליקציה מחנויות האפליקציה או להשתמש ב) Web Appלא תומכת (AR
שם האפליקציה בחנויות: Golden Howls

לינקים להורדה:
Google Play
App Store
אפליקצית מוביל לא תומכת AR

הוראות חנייה והגעה:
לבאים עם רכבים פרטים חניה מומלצת:
אופציה 1: חניון גני יהושע, רוקח 94 תל-אביב יפו (חניון אחוזת החוף). משם הליכה בשביל המרכזי של הפארק לכיוון דרום עד לאגם.
אופציה 2: פארק הירקון – חניית כורכר, כניסה מרחוב רוקח רמת-גן מול מספר 74 (חנייה חינם). משם הליכה דרך שבע טחנות לעבר הפינה הצפונית מערבית של האגם.
דרכי הגעה אל פארק גני יהושע בתל אביב-יפו, באמצעות תחבורה ציבורית: אוטובוסים: 278, 44, 47, 48, 57

לתשומת לבכם:
המסלול עובר כולו בשבילים מסומנים של הפארק, אנו ממליצים לדבוק בהם.
פקחו עינים והזהרו מרוכבי אופניים וקורקינטים שחולקים אתכם את אותם שבילים.
אנו נעצור להתבונן בתנים מרחוק. כבדו את מקומם ושימרו על עצמכם – אל תנסו להתקרב אליהם מעבר לכך.
הערת נגישות: במקום בו נאמר לכם לעלות במדרגות ישנה דרך נגישה מצד שמאל המאפשרת הגעה לאותה נקודה.

על התערבויות ודמיון בעבודה אחת של השנייה בתערוכה נונפינטו

העבודות של תכלת רם ושחר יהלום מטיילות בין המרחבים שהוקצו להן בתערוכה ומבקרות אחת אצל השנייה. פסלי הקרמיקה של שחר מקרקעים את חליפות הזיכרון של תכלת בעזרת חומריות; מחזיקים עבורה את הדלת, מזכירים פיזיות שהייתה. הענף של תכלת מסמן בשבריריותו את מקומו של החוסר בספסל של שחר, מגדיר עבור המבקרים את הגבולות.

שחר ותכלת, חברות, שותפות לתוכנית הרזדינסי של ארטפורט, ישוחחו על תהליכי מחשבה משותפים, על התערבות בעבודה האחת של השנייה ועל הדמיון והשוני שביניהן.

במסגרת התערוכה נונפיניטו 2021, תערוכת אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט.

צילום: לנה גומון

סימולציות מרהיבות של  נוף ים תיכוני מוקרנות על מסך ענק בחלל חשוך. בין ערבות בוכיות לחולות מדבר, בין קירות המבנים לקוצים עקשנים צצות דמויות ממוחשבות כמו פרא, כבחלום. זהו מטווח צבאי חדשני. הדמויות הממוחשבות הן המטרות במטווח. ממתינות.

אל תוך ההקרנה נוספת דמות חדשה – אווטאר, המונע על ידי שחקן אמיתי בחליפת אנימציה שמעתיקה את תנועותיו אל המסך. הדמויות מחקות אותו, והוא בתורו מחקה אותן. לופ אינסופי של הדמיה שמנסה לייצר מציאות, ושל מציאות שכלואה בתוך סימולציה. מעגל קסמים של דמויות שאיש אינו רואה באמת, ובידו של איש לגזור את גורלן לשבט או לחסד.

שחקן: אורי דיקר

בדי קנבס ענקיים פרוסים על הרצפה בסלון ביתה של מריה סאלח מחאמיד. הספות מוסטות לצידי החדר, החיים נדחסים למטבח, האמנות משתלטת על הבית. או ככה לפחות היינו רוצים לחשוב. בפועל החיים מזדחלים פנימה. כל הזמן, בכל מקום, בכל שעה. כפות הרגליים היחפות של מריה מסתובבות על הבד, הולכות לרגע לטפל בתינוקת הקטנטנה שנולדה לפני מספר חודשים, יוצאות מהתמונה וחוזרות אליה, משאירות עליה סימנים. החיים והאמנות, הסטודיו והבית, האם והתינוקת – הופכים לאחד.

כך, דרך העבודות, סאלח מחמיד מספרת סיפור שיוצא מהאוטוביוגרפי אל הכללי: כמו מכשיר ה-MRI העוטף והכובל בה בעת, כמו הארנבונים שהשתחררו מפיג'מת בית החולים, וכמו הפוביות הפרטיות שלה מסוסים המתגבשות לציור שמחזיק את הפחדים של כולנו.

אורלי סבר מפזרת צורות בסיס ארכיטקטוניות בחלל הגלריה – גשר, קופסה, עמוד מלבני. אנחנו נאלצים להתמודד עם קיומן, ללכת סביבן, להתמודד עם מי שהן. לרגע הן נראות כמו קוביות עץ ענקיות שחונקות את החלל. אנחנו עלולים להיתקל בהן תוך כדי ניסיון עקר להשליט בהן סדר, כאילו שבאמת יש מקום בו הן אמורות להיות. לרגע הן נראות כמו יצורים חיים שנפלטו לתוך הגלריה ומנסים למצוא את מקומם, להתמקם ולהתייצב. יצורי פרא קדמוניים וענקיים שהתקבצו יחד, מסדירים את נשימתם, מתרגלים לאור הבוהק.

בעבודה ידנית ועמלנית מעבירה סבר את הפסלים מהלך דומה לזה שעברה בעצמה בשנה האחרונה. תהליך חיצוני שהופך לתהליך פנימי – פציעה, חשיפה, גירוד, רעד, כיסוי, איטום וקילוף. הכיסוי של המבנים – זפת אקרילי שנועד לאטום ולהגן עליהם מהעולם – נפגע. פצעים נחשפים ונרעדים מבפנים, הפעולה הפיזית הופכת לפעולה נפשית.

בן אנוש ואווטאר נפגשים על הבמה של "ממלכת הצללים" לשיחה על אהבה. באמצעות חליפה הלוכדת את תנועות השחקן הופכת הדמות הווירטואלית לחיה ונושמת, בן אנוש דיגיטלי המשלב את המיטב שבאדם עם המיטב שבמכונה ומאתגר את ההנחות המוכרות לנו על האפשרות של מערכת יחסים בין אדם למחשב. לצפייה:

שחקנים:

נטע שפיגלמן

אליה צוצ׳ידה

שלי מזור

שי-לי הורודי

—

CGI: יוליה בוגונוס

סאונד: יוחאי בן צבי

וידיאו: ארקדי ספיבק

24.6, 18:00 – סיור עם אוצרת התערוכה ורדית גרוס- על סמיכות וחיבור בין אמניות

1.7, 18:00 – סיור עם האמנית אורלי סבר- כשרעד פוגש חומר

8.7, 18:00 – סיור עם מפיקת התערוכה נעמה הנמן- מאחורי הקלעים של עבודת אמנות

29.7, 18:00 – סיור עם האמנית מריה סלאח מחאמיד- החיים על קנבאס

סמיכות מציגה שתי תערוכות יחיד זו לצד זו, מחוברות בחוטים דקים של צבע, חומר, עניין ושותפות גורל.
אורלי סבר ומריה סאלח מחאמיד שהו בתוכנית משכן אמן בארטפורט בקיץ 2020. התוכנית, שהחליפה את תוכנית הרזידנסי הבינלאומי של ארטפורט שהפסיקה בעקבות מגבלות הטיסות לישראל, העניקה סטודיו ומגורים לאמנים שגרים למעלה מ 100 ק"מ מחוץ לתל אביב. אורלי סבר מקיבוץ כברי ומריה סאלח מחאמיד מעין מאהל נפגשו מחדש בארטפורט והפכו לשכנות לרגע. כל אחת בסטודיו שלה יצרה עולם שלם ונפרד, אבל שתיהן יצרו עולם שהצבע השולט בו הוא שחור, בעל מרקם סמיך הבולע את הצופה פנימה כאל מעין חור שחור, כך שנדרש מבט שני ושלישי כדי לגלות את הצבעים והשכבות שמנסים לפרוץ החוצה מתחתיו.

האמניות מציגות ב"סמיכות" עבודות חדשות שתוכננו במיוחד לחלל הגלריה. אצל שתיהן זולג העולם האישי אל תוך התערוכה, עוצר את זרימת היום יום, משבש אותה, מנכיח את העדר התנועה הטבעית ומעמת אותנו עם הריכוז המוחלט שהיינו רוצים לתת לעבודת האמנות, לתת לרגע עצמו. בימים בהם רבים עוסקים במדיטציה, מיידנפולנס, ריכוז והתמרכזות, העבודות בתערוכה מנכיחות את ההפרעות, את רעשי הרקע הבלתי פוסקים, את חוסר היכולת שלנו לעשות רק את מה שהיינו רוצים לעשות.

אוצרת: ורדית גרוס

כניסה לתערוכה מרחוב העמל 8, תל אביב

שעות פעילות הגלריה:
רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00.
בימים אחרים בתיאום מראש.

תאריך נעילה: 31.7.21

לרגל סיום התערוכה 'חוץ ממני', יתקיימו שני אירועים בגלריה ארטפורט:

סיור עם האוצרת ורדית גרוס, חמישי ה-6.5 בשעה 18:00.

תכלת רם ונעמה ערד בשיחה עם האמנית מיכל הלפמן, והאוצרת הילה כהן-שניידרמן. שבת ה-8.5 בשעה 14:00.

להרשמה:

ארטפורט שמחים להזמינכם להשקת קטלוג לתערוכה 'חוץ ממני'.

בתערוכה "חוץ ממני" מקימות תכלת רם ונעמה ערד דירת מגורים בתוך הגלריה של ארטפורט. גבולותיה נזילים – פנים הגלריה וחוץ הבית מתערבבים זה בזה; זהותה מעורפלת – זוהי דירה ריקה מאדם ומלאת סימני חיים; הגדרתה מטושטשת – זוהי אפשרות של בית בתוך גלריה, בתוך בנין לבן וחדש בין מוסכים ישנים, בשכונה שמשנה את פניה מאזור עסקים לאזור מגורים, תוך כדי תקופת חיים בה אנשים מסתגרים בדלת אמותיהם.

לפרטים נוספים על התערוכה

חוגגות את יום האישה הבינלאומי בהרחבת הידע בוויקיפדיה העברית על נשים אמניות!

ארטפורט שמחים להמשיך במסורת ולהצטרף לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות. בואו נעשיר את ויקיפדיה בעוד מידע על אמניות מצוינות!

ויקיפדיה הפכה למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו, אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם המתקיימת כל שנה סביב יום האישה הבינלאומי נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.   

בשנה זו, לאור הנסיבות האירוע מתקיים כחודש אחרי יום האישה, בהרשמה מראש ולפי הנחיות התו הירוק (מתחסנים, מחלימים, או בדיקת קורונה שלילית שנערכה 48 שעות טרם האירוע). 

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים.

יום שישי, 9.4.2021, משעה 10:00 ועד 14:00 
ארטפורט, כניסה מהמנור 10, קומה 1, תל אביב

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש. 

חשוב מאד לפני הסדנה –  

לפתוח משתמש בויקיפדיה 
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור) 
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש 
להרשם בלינק כדי להבטיח מקום (עד 15 איש) ונשלח לך את כל הפרטים והעדכונים 

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג', א) כל חומר משתנה/מתבלה בקצבו. בקוד האתי הבינלאומי של מקצוע השימור, הוטלה על המשמר האחראי משימה לנסות ולהיטיב, בשיטות אקטיביות ופאסיביות, עד כמה שניתן, עם נכסי התרבות, בכדי לקיימם לדורות הבאים. אך האם תמיד ניתן לעשות זאת? והאם ראוי תמיד לעשות זאת? וכיצד? הדס סרי, משמרת במוזיאון ישראל, תספר על עבודתה כמשמרת חפצים ב"מעבדות לשימור מתכות וחומרים אורגניים״ תוך הצגה של מקרים מגוונים אשר ישקפו דילמות טכניות ורעיוניות שצצות ועולות באופן יום יומי בעבודה המוזיאלית. להרצאה המוקלטת:

ביוגרפיה:
הדס סרי עובדת מזה שבע שנים, כמשמרת חפצים ב"מעבדה לשימור מתכות וחומרים אורגניים" במוזיאון ישראל. בעלת תארים בכימיה ותולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני נוסף ב"שימור חפצי אמנות וארכיאולוגיה"באוניברסיטת קווינס שבקנדה. עם תום לימודיה התמחתה במעבדה לשימור של חפירות ה"אגורה היוונית" מטעם "בית הספר האמריקאי ללימודים קלאסיים באתונה", יוון, ב"מוזיאון לציוויליזציה קנדית" באוטווה ובמעבדות לשימור של המכון הארכיאולוגי באוניברסיטה העברית. בנוסף עבדה שנתיים כמשמרת קרמיקה ברשות העתיקות.
קרדיט לצילום: אמיר רונן

לרגל יום השואה הבינלאומי, ארטפורט מארח את יצירתו הייחודית ומעוררת המחשבה של אמן תוכנית הרזידנסי אמיר יציב – ׳פלנטה אחרת׳ (2017). העבודה היא סרט אנימציה תיעודי המשרטט קווים שונים לתיעוד ולזיכרון. יציב מתמקד במספר דמויות שבנו מודלים ממוחשבים של מחנה ההשמדה אושוויץ. הוא ממקם אותן במרחב הוירטואלי שיצרו, ויחד איתן יוצא לשיטוט המעלה שאלות על היחס בין הוירטואלי והממשי, האסתטי והבלתי נתפס, והאפשרות לייצג או לשחזר את המרחב הטראומטי. ד"ר לליב מלמד וד"ר אוהד לנדסמן ישוחחו עם יציב על האופנים בהם הוא מערב בעבודתו אנימציה ממוחשבת, עולמות וירטואלים, אוואטרים פיקטיבים וטכנולוגיות השאולות מזירות פעולה שונות. לשיחה המוקלטת:

Another Planet from Artport on Vimeo.

אמיר יציב הוא יוצר סרטים ואמן חזותי, אמן תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, בוגר האקדמיה לאמנות בבצלאל ו-UDK ברלין (Hito Steyerl class). כחלק מעיסוקו, יציב מתעניין בנרטיבים מהעבר ובפרשנותם העכשווית, כאשר מעבודותיו וסרטיו עולה תחושת ניכור, דרכה הוא חושף את חוסר האפשרות של אמת היסטורית קוהרנטית אחת. עבודותיו וסרטיו הוצגו בתערוכות ופסטבלים ברחבי העולם.

ד״ר לליב מלמד היא אוצרת, חוקרת ומרצה לקולנוע ומדיה חזותית באוניברסיטת פרנקפורט. היא מתמחה בקולנוע לא עלילתי וניסיוני. מלמד היא בין אוצרי התוכנית הבינלאומית של פסטיבל דוקאביב ואצרה בעבר ביחד עם גלעד רייך את הפלטפורמה לתיעוד אלטרנטיבי בארטפורט.

ד"ר אוהד לנדסמן הוא מרצה וחוקר קולנוע המתמחה בקולנוע תיעודי, קולנוע בעידן הדיגיטלי ואנימציה. הוא מרצה בסגל הבכיר של ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב.
השיחה תתקיים בעברית.

האמנית יעל פרנק והאוצרת עדי אנגלמן בשיחה חופשית אך מחויבת על אמנות הציבורית: מהתייחסות לציבורי ועד לפרקטיקה של הצבת יצירות אמנות במרחב הציבורי. השיחה מתקיימת בצל מגיפת הקורונה,שהובילה להולדתו המחודשת של המרחב הציבורי בחיים האזרחיים בעקבות הסגרים ומגבלות התנועה, ובעקבות עבודתה של פרנק – In a nutshell – המוצבת במרכז האמנות ארטפורט במסגרת התערוכה נונפיניטו שפתוחה לקהל עד ה-2.1.21
יעל פרנק פסלת ואמנית ווידאו. חוקרת מנגנונים פיסוליים קומיים שחושפים את חוסר המנוחה הפואטי והפוליטי שטמון באובייקטים, טקסטים, ומבנים אדריכליים. בין הפרסים בהם זכתה פרנק נמצאים פרס קשת מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן למוזיאון הרצליה (2020), ופרס אינגבורג בכמן ע״שׁ אנסלם קיפר של קרן וולף (2017). עבודותיה של פרנק מוצגות במוזאונים וגלריות בארץ ובחו״ל.

עדי אנגלמן היא אוצרת וחוקרת אמנות, מייסדת ומנהלת של מרסל לקידום אמנות ותרבות – פלטפורמה לא למטרות רווח להפקת פרויקטים מיוחדים באמנות. מומחית לאמנות ניסיונית וקונצפטואלית בשנות ה-60 וה-70 בישראל. פעילה באיגוד האמנים הפלסטיים ושותפה לקמפיין האיגוד להסדרת תחום האמנות הציבורית בישראל.
השיחה תתקיים בעברית.
הצטרפו אלינו לסדרת מפגשי אונליין עם האמנים בתערוכה נונפיניטו! לשיחה המוקלטת:

איך מעצבים מחאה? לכל הפגנה, מחאה, מהפכה או מרד, קודמת מטרה שבגללה קמים אנשים ויוצאים מהבית אל הרחוב. אל היציאה הפיזית או הווירטואלית, מתלווה השפה – המילים והעיצוב. ארטפורט שמחים לארח את המעצב להב הלוי, לשיחה על עיצוב בשירות המחאה, כאן, שם ובכל מיני מקומות, מגדאנסק עד איסטנבול, מכיכר הרפובליקה ועד כיכר פריז.

להב הלוי, מהמעצבים הגרפיים המובילים בארץ, הוא הבעלים של משרד העיצוב ״הצווארון הכחול״, עיתונאי, פעיל זכויות אדם, מרצה באקדמיות לעיצוב וזוכה פרס העיצוב לשנת 2014 מטעם משרד התרבות והספורט .הלוי פעיל בעיצוב מחאות לאורך השנים, סיסמאות ופוסטרים מובילים בתרבות הישראלית רשומים תחת פועלו.

להרצאה:

ארטפורט מצטרפת לגלריות השיתופיות והעצמאיות לסופשבוע של ארועי ״חייבים אמנות״ במסגרת ״אוהבים אמנות. עושים אמנות.", במטרה להעלות את המודעות למצב הקשה בו נתון עולם התרבות והאמנות מאז פרוץ מגפת הקורונה.

האמנית רחל לויאן המשתתפת בתוכנית רזידנסי סתיו בארטפורט ולהקתה ׳רייש׳ במופע רוק אלקטרוני על רחוב העמל פינת המנור.
המופע יערך ממרפסת בנין ארטפורט ויתאפשר לצפייה מהרחוב, בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

משתתפים: רחל לויאן, רן ליבנה ועומר רחמים

חוזרים לזום! הצטרפו אלינו לסדרת מפגשי אונליין עם האמנים בתערוכה נונפיניטו.

גיל יפמן והאמן דב אור-נר, חלוץ האמנות המושגית בארץ ושורד שואה בן 93, חברו לעבודות משותפות  דרך  הדמויות בד רנרוא – אלטר-אגו דמוי היטלר שעוטה האמן דב אור-נר, ופנלופה, בגילומו של האמן גיל יפמן.  בתערוכה נונפיניטו הם מציגים עבודת וידאו חדשה "רצח במוזיאון תל אביב", בהמשך לתערוכה "קיבוץ בוכנוולד" שהוצגה במוזיאון תל אביב ב-2019. בעבודת הוידאו, שתי הדמויות זולגות אל מרחבי המוזיאון ובעודן משוטטות, אפידמיה מסתורית פורצת. שתי העבודות הנוספות של יפמן המוצגות בנונפיניטו, מושפעות ממחקרו של דר׳ רן אור-נר, בנו של דב אור-נר,  היסטוריון החוקר מפקחות  SS  ששירתו באושוויץ וברגן בלזן. במיצב עשוי מלבד, יפמן משחזר קעקועים שהוסרו מגופות אסירים במחנה בוכנוולד ושומרו בפורמלין ע״י רופא המחנה. כזיכרון לאירוע בו זומנו תושבי העיר הסמוכה ויימאר לצפות בזוועות שהתרחשו במחנה, יפמן צרב על גבי ראי את פרצופם של תושבי העיר ויימאר, המשתקפים גם בפרצופי הצופים, ובקעקועים מנגד.

בשיחה רב דורית ידברו שלושתם על נושאי העבודה המשותפים להם, מגדר, שואה ואמנות, ועל שיתוף הפעולה בעבודתם. ד״ר רן אור נר יספר על מחקרו  ויחשוף אותנו לסיפור שונה מהנרטיב המוכר  על אילזה קוך, אשתו של מפקד מחנה הריכוז  בוכנוולד, ועל אוסף הקעקועים שלה. יפמן יבקר איתנו בתערוכה דרך גוף העבודות החדש שלו ויביא את נקודת המבט הייחודית לו והאמן דב אור-נר יחלוק אתנו את עבודותיו  וצורת העבודה החלוצית שלו.

שיחה בין חוקרת התרבות גאלה רקסר והאמנית רות פתיר על כלכלת הפוריות בישראל.
יום ראשון ה-4 באוקטובר בשעה 20:30 בזום.

חוזרים לזום! הצטרפו אלינו לסדרת מפגשי אונליין עם האמנים בתערוכה נונפיניטו.

בחודשים לקראת פתיחת התערוכה נונפיניטו עסקו האמנית רות פתיר וחוקרת התרבות גאלה רקסר במחשבות ושיחות אודות ביו-פוליטיקה, מערכת הבריאות, טכנולוגיה וזכויות רבייה. בשיחה ביניהן תציג רקסר את מחקרה על כלכלת הפוריות הייחודית של ישראל, ולאחר מכן תתקיים שיחה והקרנה של עבודת הוידיאו "פתח תקווה" של רות פתיר.

התערוכה נונפיניטו, המציגה עבודות של אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, מוצגת בימים אלו בגלרית ארטפורט, ותשוב ותפתח לקהל עם תום הסגר הנוכחי.

השיחה באנגלית.

במהלך התערוכה יתקיים מדי יום חמישי מפגש עם אחד האמנים המשתתפים בתערוכה.

המפגשים, שיכללו גם סיור בתערוכה, מוגבלים ל-20 ומותנים בהרשמה מראש:

יום חמישי 27.8, 19:00 – רות פתיר הרשמה לסיור

יום חמישי 3.9, 19:00  – דור זליכה לוי הרשמה לסיור

יום חמישי 17.9, 19:00 – חליל בלבין ומרב קמל הרשמה לסיור

יום חמישי 1.10, 19:00 – אלה ליטביץ הרשמה לסיור

יום חמישי 8.10, 19:00 –גיל יפמן הרשמה לסיור

יום חמישי 15.10, 19:00 – יעל פרנק הרשמה לסיור

"מאז ומתמיד העסיקה אותי היסטוריה וכתיבת היסטוריה, ייצוגים של עבר, כל דבר שיש לו עקבה. העניין שלי אינו בעבר כשלעצמו, אלא בחשיבותו להווה שלנו".
– ניר עברון.

עבודתו החדשה של ניר עברון, 'אמצעי מאוחר' המוצגת לראשונה בתערוכה 'קווי ראייה', מבוססת על חומרים נדירים מתוך ארכיון תנועת לח"י. החומרים, שמעולם לא נחשפו לציבור, כוללים תיעוד של פעילויות צבאיות שקיים לח"י בטרם קום המדינה לצד שחזורים של פעולות שונות שערכו לוחמי המחתרת עבור המצלמה. תוך כדי הצפייה, חושף בפנינו עברון פרטים על המחקר ההיסטורי שערך ומשתף אותנו במחשבות ובהרהורים שעלו בו במהלך העבודה. עברון תוהה על הקשר ההיסטורי שבין צילום ומלחמה, התפקיד שהיה אמור למלא תיעוד זה עבור אנשי לח"י, והמשמעות של חשיפת חומרים היסטוריים אלו כיום.

מיד לאחר ההקרנה נקיים שיח אמן עם ניר עברון, בהשתתפות אוצר התערוכה, גלעד רייך והמשורר אלכס בן ארי.
יום חמישי, 30.7 ב-21:00. השיחה המוקלטת:

'עבודת קיר' הוא מיצב הקרנה תלוי-מקום, המתרחש במרחב שבין הסטודיו של אמן התוכנית דור זליכה לוי לקיר בניין שנשקף מחלונו. במהלך החודשים האחרונים, צילם האמן את הקיר בתנאי תאורה שונים, חיבר את הצילומים ועיבד אותם בצורה ממוחשבת. הדימויים המורכבים והמרובדים שנוצרו מוקרנים מחלון הסטודיו בחזרה על הקיר.
הקיר המוזנח, שעומד חשוך לחלוטין בשעות הלילה, נחשף באמצעות ההקרנה. האלמנטים הצורניים המרכזיים בו – מסגרת החלון, נזילות הסיד, קילופי הטיח, הלבנים המתפוררות, צינורות הפלסטיק – חוזרים גם בדימויים המוקרנים ויוצרים מנעד של אשליות אופטיות.
במצב של היזון חוזר ('פידבק לופ'), הקיר מהדהד את עצמו והופך להיות מרחב אין סופי, כר פורה לפעולה אמנותית ולמבט החווה, ומכונן מחדש את המרחב העירוני המוכר.

העבודה תהיה מוקרנת בכל יום חמישי החל מתאריך 25.6.20 ועד ספטמבר, בין השעות 20:30-22:30, רחבת הכניסה לארטפורט, המנור פינת העמל.

בתאריכים 2-4.7.20 יתקיים 'Gallery weekend' בתל אביב, אירוע משותף של הגלריות וחללי הפרויקטים בעיר, אשר יפתחו את שעריהם לקהל הרחב ויחשפו את היצירה הפורה שהולידה התקופה האחרונה.
ארטפורט שמחים לקחת חלק!

– תערוכת הוידיאו "קווי ראייה" – 
יום חמישי 2.7, התערוכה תהיה פתוחה עד 22:00!התערוכה, בה מוצגות עבודות חדשות ב-16 מ"מ, בוחנת שאלות של אמת, ידע ואסתטיקה דרך השימוש במדיום האנלוגי.
הטכנולוגיות החדשות שצמחו בעשורים האחרונים פגעו במעמדו של הצילום האנלוגי ובסט הערכים המשויך אליו. לא עוד צילום חד פעמי ונאמן למציאות, אלא עולם דיגיטלי, רב פעמי, ונתון למניפולציות. העבודות בתערוכה פועלות מתוך הפערים האלו, תוך כדי התבוננות ובחינה של החומריות של הפילם עצמו. שימוש באופיו של הפילם כנשא של זמן וכרשם של מקום, המאיר את הדרך בה אנו חווים, זוכרים ורוכשים ידע, תוך כדי השתהות על כמה מהנרטיבים הגדולים של המודרניות – לאומיות, קפיטליזם וקידמה – אותה מודרניות שהדימוי האנלוגי מזוהה עימה כל כך.

– סיור בתערוכה "קווי ראייה" עם האוצר גלעד רייך –
יום שישי 3.7, 12:00
לפרטים נוספים על התערוכה

– "עבודת קיר", דור זליכה לוי –
יום חמישי 2.7, 20:30 – 22:30, הקרנה ברחוב המנור פינת העמל'עבודת קיר' הוא מיצב הקרנה תלוי-מקום, המתרחש במרחב שבין הסטודיו של אמן התוכנית דור זליכה לוי לקיר בניין שנשקף מחלונו. במהלך החודשים האחרונים, צילם האמן את הקיר בתנאי תאורה שונים, חיבר את הצילומים ועיבד אותם בצורה ממוחשבת. הדימויים המורכבים והמרובדים שנוצרו מוקרנים מחלון הסטודיו בחזרה על הקיר.
הקיר המוזנח, שעומד חשוך לחלוטין בשעות הלילה, נחשף באמצעות ההקרנה, ובמצב של היזון חוזר ('פידבק לופ'), הקיר מהדהד את עצמו והופך להיות מרחב אין סופי המכונן מחדש את המרחב העירוני המוכר.

הזמנה לשיחה על אמנות במרחב הציבורי והמגבלות הכרוכות בה לאור סגירת המרחבים הציבוריים בערים ברחבי העולם. שרה רייזמן, מנהלת קרן שלי ודונלד רובין, ולשעבר מנהלת תוכנית "אחוז לאמנות" בניו יורק, במסגרתה העבירו בעלי נכסים אחוזים מסכום הפיתוח לטובת אמנות, תדבר על פרויקטים של אמנות במרחב הציבורי, ותראה דוגמאות של עבודות שהופקו לצד פרויקטים שמעולם לא יצאו לפועל. אודי אדלמן, מ"מ מנהל המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון והמנהל המייסד של המכון לנוכחות ציבורית ידבר על צורות של אמנות חזותית במרחב בישראלי. בשיחה עם האמנית יעל פרנק הם ינסו להבין איזה מקום יש במרחב הציבורי לאמנות עכשווית ואיך אפשר לחשוב על המרחב הציבורי בעתיד.

השיחה המוקלטת:

 דימוי: אורי קצנשטיין, 2006-2007, Hope Machines

השיח יתקיים באנלית.

מה קורה כשמשחקי מחשב פוגשים את העולם המשטרתי? סרטו המטריד של הקולנוען הצעיר ישמעאל ג'ופרוי שאנדוטיס עוסק בתופעה הנפוצה בקרב גיימרים בארצות הברית: הטרדת אינטרנט במהלכה אחד המשתתפים במשחק מברר את הפרטים האישיים של משתתף אחר, מתקשר למשטרה וממציא סיפור שגורם ליחידה משטרתית מיוחדת לפשוט על ביתו של אותו משתתף. מכיוון שכל השחקנים רואים אחד את השני בזמן המשחק, הפשיטה האלימה נצפית על ידי שאר השחקנים, במהלך שמערער לחלוטין את ההפרדה בין המשחק הווירטואלי למציאות הממשית. מלבד עדויות של קורבנות פשיטות כאלו, הסרט מורכב גם מקטעי אנימציה השואבים מהאסתטיקה של משחקי הוידיאו ובוראים עולם מאיים ומלא יופי.

הקרנת הסרט "פשיטה משטרתית", יום חמישי 30.4.2020 בין 20:00 ל-21:00.
לינק לצפייה: https://vimeo.com/411992867

שיח אמן עם ישמעאל ג'ופרוי שאנדוטיס.
לינק לשיחה המוקלטת בזום: https://vimeo.com/413880872

*השיחה תתקיים באנגלית

הקרנת הסרט היא חלק מסדרת סרטים לצפייה ביתית ושיחות עם יוצרי וידיאו מהארץ ומהעולם. ההקרנות מתקיימות כחלק מפסטיבל 'ארט/דוק' (מנהל אמנותי: גלעד רייך) שייפתח בארטפורט במהלך החודשים הקרובים. הפסטיבל יציג סרטי אמנים הנמצאים על קו התפר שבין הדוקומנטרי והאמנותי, אשר מחפשים שפות חזותיות חדשות על מנת לייצג, לגעת ולהתערב בממשי.

ויש מתכון לקוקטייל לליווי השיחה – ג'ין-מלפפון!
מלפפון
רצועת קליפת לימון
2 כפיות סוכר
4 פרוסות לימון
3 שוטים של ג'ין
2 כפות מיץ לימון או ליים
מעט סודה

קלפו ארבע רצועות ארוכות מהמלפפון ושימו בצד להגשה. חתכו את שאר המלפפון לקוביות, וערבבו עם סוכר, קליפת לימון ו 2חתיכות לימון.
שקשקו יחד (בצנצנת או בשייקר) עם ג'ין ומיץ לימון כ 20 שניות. סננו והגישו עם קרח, פרוסות המלפפון והלימון ומעט סודה.

לפני עשרים וחמש שנה יצרה יעל קנרק, אמנית ישראלית תושבת ניו יורק הנמנית על הדור הראשון של אמני הרשת, את וורלד אוף או – יקום וירטואלי מרובה פלאות, נראטיבים והייפר-טקסטים. הפרויקט השאפתני שימש כרגע מעבר בין העידן הראשון של האינטרנט, שסגד להייפרטקסט ולאנונימיות, לעידן הנוכחי העוסק בחברתיות ובחיבוריות תמידית כתקווה אנושית.
לכבוד חגיגות רבע מאה לפרויקט פורץ הדרך תערוך יעל סיור מודרך בעבודה ושיח עם ד"ר ליאור זלמנסון  על השאלות העולות ממנה, והמגמות באמנות הרשת לאורך השנים.
בימים אלו בהם ניתן דגש על הרשת לא רק כזירה להצגת אמנות אלא גם כמדיום למבע האמנותי אנו שמחים לחזור לעבודה שהקדימה את המגמה הזו בעשרות שנים ונטעה את הבסיס למה שאנו קוראים לו היום  net art.
למפגש המוקלט:

עוד על הפרויקט (יש לאפשר את תוכנת פלאש): https://www.yaelkanarek.com/world-of-awe
עוד על World of Awe:
לפי המיתולגיה שיצרה קנרק הכנסה ל World of Awe היא דרך פורטל באיסט ווילג' בניו יורק. העבודה עצמה מתקיימת במספר פלטפורמות ומתחלקת לשלושה פרקים. האחרון מביניהם – Object of Desire, שולח את המבקרים להרפתקה כנווד פוסט-מגדרי, פוסט-לאומי בעולם מדברי מקביל זריחה/שקיעה המתואר באנגלית, ערבית ועברית. העבודה איתגרה את שאלת הגבולות והטריטוריות בעולם שהופך ליותר ויותר וירטואלי.

פגישה משנת 1933 בין אחד ממייסדי הציונות, ארתור רופין, שהיה לזמן מה תומך נלהב של רעיון המדינה הדו-לאומית וגם חוקר גזע נלהב, לבין הנס פ.ק. גונטר, מדען גזע גרמני שמחקריו השפיעו רבות על תורת הגזע הנאצית, עומדת בבסיס "עיר לבנה", עבודת הוידאו של דני גל, אמן ישראלי המתגורר בברלין.

הסרט מציג את רופין כשהוא מבקר באחוזת ויסנהוף, שכונה בשטוטגרט המפורסמת בסגנון האדריכלות המודרני שלה, וחווה פלשבקים המשקפים את השקפותיו. המונולוגים והדיאלוגים בסרט מבוססים בעיקר על היומנים שכתב רופין.

"עיר לבנה" הוא החלק השלישי בטרילוגיה שהתחילה עם "לילה וערפל" (2011) והמשיכה עם "כמו ממרחק" (2014) שהוצגו במוזיאון תל אביב בשנת 2014.

שיח אמן, דני גל בשיחה עם גלעד רייך, יום חמישי , 16.4.ב 21:00

לצפייה בשיחה המוקלטת.

הסרט דובר גרמנית עם כתוביות לעברית ואנגלית. השיחה תתקיים בעברית.

הקרנת הסרט היא חלק מסדרת סרטים לצפייה ביתית ושיחות עם יוצרי וידיאו מהארץ ומהעולם. ההקרנות מתקיימות כחלק מפסטיבל 'ארט/דוק' (מנהל אמנותי: גלעד רייך) שייפתח בארטפורט במהלך החודשים הקרובים. הפסטיבל יציג סרטי אמנים הנמצאים על קו התפר שבין הדוקומנטרי והאמנותי, אשר מחפשים שפות חזותיות חדשות על מנת לייצג, לגעת ולהתערב בממשי.

הצטרפו אלינו עם קוקטייל!

נשאר לכם ג'ינג'ר מקערת הסדר? בואו נעשה איתו קוקטייל

סירופ ג'ינג'ר –

1 כוס סוכר

3/4 כוס מים

1 כוס ג'ינג'ר פרוס ומקולף

מבשלים ביחד 15 דקות, ומשאירים לעמוד עוד שעה. מסננים

קוקטייל –

מערבבים

2 יחידות ג'ינג'ר

3/4 יחידה סירופ ג'ינג'ר

להגיש עם נענע וחתיכות לימון

הקרנת הסרט "להתבונן בסבלם של אחרים" (2019, 31 דקות) של האמנית הצרפתייה קלואי גילברט-ליין ושיחה עם היוצרת. גילברט-ליין מתחקה בעבודתה אחר עבודה אחרת: סרט דוקומנטרי בשם "הכאב של אחרים" (The Pain of Others) העוסק במחלה שכלל לא ברור אם קיימת. זהו יומן וידאו אישי ואינטימי שיצרה האמנית בחדרה תוך נבירה בקטעי יו-טיוב וראיונות שערכה אונליין. אלה מביאים אותה להבין מחדש מושגים כמו 'מחלה', 'ויראליות' ו'הזדהות', וסוחפים אותה אל תוך עולם של קונספירציות רשת, שמועות ובדיות.  העבודה נבחרה על ידי מגזין Sight and Sound לאחד ממאמרי הווידיאו הטובים של שנת 2018.
סרט זה הוא הראשון מתוך סדרת הקרנות ושיחות עם יוצרי וידיאו מהארץ ומהעולם המתקיימות כחלק מפסטיבל 'ארט/דוק' (מנהל אמנותי: גלעד רייך) שייפתח בארטפורט במהלך החודשים הקרובים. הפסטיבל יציג סרטי אמנים הנמצאים על קו התפר שבין הדוקומנטרי והאמנותי, אשר מחפשים שפות חזותיות חדשות על מנת לייצג, לגעת ולהתערב בממשי.
הקרנה: ביום שבת ה-11 באפריל, יהיה הסרט "להתבונן בסבלם של אחרים" פתוח לצפייה בין השעות 20:00 ל- 21:00. הסרט דובר אנגלית וצרפתית עם תרגום לעברית. אורך הסרט: 31 דק׳
שיח אמן: מיד לאחר מכן, בשעה 21:00, תתקיים שיחת וידיאו בין האמנית קלואי גילברט-ליין לורדית גרוס, מנהלת ארטפורט. השיחה תתקיים באנגלית.
לשיחה המוקלטת
 
ויש מתכון לקוקטייל לליווי השיחה, כמובן!
קלואי ממליצה על הקוקטייל האהוב עליה – וייט ראשן (רוסי לבן)
50 מל וודקה
20 מל ליקר קפה
30 מל שמנת (או חצי חלב חצי שמנת)
ערבבו היטב את כל המרכיבים ומזגו לכוס עם קרח.
 
אין לכם ליקר קפה בבית? זה הזמן להכין אחד תוצרת בית
1/2 כוס מים
1/3 כוס סוכר לבן
1/2 כף קפה טחון
כפית תמצית וניל
3/4 כוס וודקה
 
ערבבו את כל המרכיבים (מלבד הוודקה) בסיר עד לרתיחה.
הורידו את החום והמשיכו לבשל כ-10 דקות.
הורידו מהאש וצננו לגמרי.
סננו את הקפה לקבלת נוזל צלול.
הוסיפו וודקה.
הוסיפו לליקר ואת השאר מיזגו לבקבוק ואחסנו במקום קריר.

השיחה המוקלטת:

לפני עשור מצא עצמו רפרם חדד כלוא במשך חמישה חודשים בתא קטן ומנותק בכלא הלובי. מביתו הנוכחי בטוניס הוא ידבר על חווית הבידוד ההיא מול חווית הבידוד הנוכחית, על זמן שזז בקצב אחר, שחזור חלומות וחלומות בהקיץ. וגם על החיים בטוניס מול החיים בתל אביב, על סצנות האמנות השונות, ההבדלים בתמיכה הממשלתית בתרבות בימי קורונה, ועל למה כולם מסביב לא מפסיקים לבשל.

רגע לפני ליל הסדר, יום שלישי, תשע בערב שעון תל אביב (שבע בערב, שעת שקיעה בטוניס), תביאו קוקטייל.

איזה קוקטייל? מתכון קטן ומומלץ מרפרם:

יש לכם שיח רוזמרין ברדיוס מאה מטר מהבית? זה הזמן ללכת לחפש. הם מתחבאים בהרבה גינות עירוניות.

מכינים סירופ רוזמרין פשוט: כוס סוכר כוס מים ורבע כוס עלי רוזמרין. מביאים לרתיחה. ממיסים את הסוכר, מכבים את האש ונותנים לנוח חצי שעה. אחכ מסננים את העלים החוצה ויש סירופ רוזמרין.

אפשר לעשות את הקוקטייל הזה עם בוכה (שזה גראפה תוניסאית) או עם ג'ין. בכוס ערבוב שמים 50 מ"ל של ג'ין או בוכה, עם קרח. בערך 15 מ"ל של מיץ לימון טרי ואותה כמות, 15 מ"ל של סירופ רוזמרין. לערבב טוב ולשפוך לתוך כוס עם קרח. אפשר להוסיף עוד 50-60 מל של פרוסקו או כל יין מוגז. ואפשר בשביל הרושם לתקוע גבעול רוזמרין, אבל לא יהיה פשוט לשתות.
השיחה בעברית.

לכבוד יום האשה הבינלאומי, ארטפורט יחגוג בהרחבת הידע בוויקיפדיה העברית על נשים אמניות.

כחלק מהיוזמה הבינלאומית של אמנות+פמיניזם ובשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל, ארטפורט שמחים להצטרף בפעם השלישית לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות.

ויקיפדיה הפך למקור ידע מרכזי על כל מה שקורה בעולמנו, אבל מתוך כל הערכים על אישים בעברית, פחות מ 20% הם על נשים. היוזמה של אמנות+פמיניזם נועדה לשנות בדיוק את זה, ולכתוב יחד את ההסטוריה כמו שאנחנו רוצים לקרוא אותה.

בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה ולימוד כללים בסיסיים, כתיבת ערכים חדשים, תרגום לעברית של ערכים קיימים, וגם תה, עוגיות ותפוזים.

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש.

חשוב מאד לפני הסדנה –

לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד (אם אין – עדכנו אותנו מראש ואולי נוכל לעזור)
לחשוב איזה ערך של אמנית אתן רוצות לכתוב או לתרגם ולחפש חומרים מראש
להרשם בלינק כדי שנדע שאת מגיעה ונשלח לך את כל הפרטים והעדכונים

האמנים סופי יונגרייז ונחום ענבר בשיחה עם אוצרת התערוכה ורדית גרוס על אבן ואמנות.
במסגרת התערוכה "ברוכים הבאים ליפו".

המוסיקאי והמלחין, יוסי מר חיים, ידבר וינגן אודות מקומם של קודים שונים בתקשורת ובעבודתו המוסיקלית, וידגים בשידור חי מעבר מקוד מורס לצלילים.
הארוע מתקיים במסגרת התערוכה הקבוצתית "אמא בשלי לי גמדים", בהשתתפות אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט.

אולגה קיסלבה, ראש המכון לאמנות ומדע ומרצה לאמנות עכשווית באוניברסיטת סורבון, פריז, תדבר על פרויקט EDEN אתיקה-קיימות-אקולוגיה-טבע, עליו היא עובדת משנת 2016.

בשיתוף מוזאון הנגב לאמנות, באר שבע

דריה קרבצ'וק ממשיכה בימים אלה את מחקרה האוצרותי בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט בתל אביב. התהליך האוצרותי אותו דריה בוחנת מתמקד בנושאים כמו פרספקטיבה חדשה על אוספי מוזיאונים, חשיבה מחודשת של תפיסת "היומיום" וחקר פרויקטים קונספטואליים, שמתערבים ומעורבים הן חברתית והן מקומית.

חלק ממחקרה המתמשך מתעסק בנושא "מוזיאון בעיר ועיר במוזיאון", שמצד אחד מעלה שאלות הקשורות למדיניות תרבות, המשפיעה על היווצרות פורמטים חדשים של מוסדות אמנות, ומצד שני – מנתח את הקשר בין תהליכי אורבניזציה לבין פרקטיקות אמנותיות המשקפות את התפתחויות אלה.

דימוי: זורי, ניקולס גרוספייר

במהלך התערוכה גבי קריכלי לא מאמין יתקיימו מיצגים בהם יתארח המוסיקאי כנורו של רוטשילד, אשר לקח חלק בעבודת הוידאו שתוצג בתערוכה.

תאריכים:
יום שבת 21.9 בשעה 21:00
יום שבת 12.10 בשעה 21:00
יום שבת 2.11 בשעה 21:00

גאורג יציג את עבודתו שנעה בין אמנות חזותית לאמנות פרפורמטיבית. הוא יקח אותנו למסע בו נושאים כלכליים הופכים לסיפורים ובו למיצג יש ערך אמנותי וכספי.

טניה הבג׳וקה (ירדן/ארה״ב), צלמת ואמנית עטורת פרסים המתגוררת במזרח ירושלים, בשיחה עם מאיה בנטון, אוצרת בינלאומית לצילום מניו יורק.

בשיח יוצגו את עבודותיה של טניה המשלבות מחקר אתנוגרפי וצילום תיעודי במזרח התיכון. טניה הינה חברה ב-NOOR ומשמשת כמנטורית בתוכנית ל צילום תיעודי ערבי ביזמת קרן מגנום לצילום.

לפרטים נוספים על העבודות –

http://tanyahabjouqa.com/

במהלך שהותו בארטפורט התמקד בנג׳מין טג׳רו בשאלות הקשורות לקהילת הלהט״ב, לעיר תל אביב ולדעות המנוגדות סביב תפיסתה כ״בועה״.
התערוכה ״בחזרה לארטפורט״ תהיה מוצגת במקביל.

יואנה פיוטרובסקה, המציגה בימים אלו את עבודתה במוזיאון טייט בלונדון, תשוחח על יצירתה הצילומית-פרפורמטיבית החוקרת סביבות אנושיות וחללים ביתיים מתוך הקשרים של הגנה עצמית ושל יחסים פסיכו-פיזיים.

Eva Riebová & Lucia Kvočáková

כחלק מהיוזמה הבינלאומית של אמנות+פמיניזם – ארטפורט בשיתוף עם עמותת ויקימדיה ישראל שמחים להצטרף לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות. בואו נעשיר את ויקיפדיה בעוד מידע על אמניות מצוינות!
בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה וכתיבת ערכים, וגם קאווה, תותים ומוסיקה כייפית.

הכניסה למפגש ללא עלות בהרשמה בקישור: https://bit.ly/2TYLPMu

כדי שהסדנה תהיה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, צריך לעשות קצת הכנות מראש. אנחנו ממליצות לפני הסדנה:

להסתכל ברשימת האמניות החסרות: https://bit.ly/2EkL8rm
לבחור אחת מהן או להציע אחת משלכן
לפתוח משתמש בוויקיפדיה: https://bit.ly/2BS9Uxv
להביא מחשב נייד

דימוי: רונית פורת, ללא כותרת, 2015 (נידי אימפקובן, הציפור השבויה, 1919, צילום: האנס הולדט)

העבודות של דיאנה טאמאן עוקבות אחרי הכבישים המתפתלים ממזרח למערב אירופה, ואחרי בני משפחתה הנעים בהם. בין אם זו אמא שלה, שבגיל מבוגר לאחר שהמפעל שלה פשט את הרגל, הפכה לנהגת משאית; או סבתא שלה – שבניסיון להעביר שני סירים קטנים של פרחים בגבול רוסיה-לטביה הפכה למבריחה; או אביה, שמאז אמצע שנות התשעים נוסע לעתים קרובות למערב לקנות מכוניות, אלקטרוניקה ופריטים אחרים כדי למכור אותן בלטביה. דרך הנראטיב המשפחתי שנבנה בצילומיה שלה, ובצילומים שצולמו על ידי בני משפחתה, דיאנה יוצרת דיוקן של החברה העכשווית.

האוצרת סוואנה גורטון תדבר על יריד הספרים שייסדה בברלין, על מיצגי אמנות הקשורים לספרים ועל סצנת הספרים העצמאית בארץ ובעולם

יין אדום, שוקולד ושיחה של האמן רודולף סמוהייל עם האוצרת סוואנה גורטון על מצבים פיסוליים.

במסגרת כנס אמנות ומוזיאונים בעידן הפוסט דיגיטלי, ישוחח לויק טאלון עם ד"ר ליאור זלמנסון, המייסד והמנהל האמנותי של פסטיבל פרינט סקרין, על הדרישות המשתנות מהמוזיאון בעידן הדיגיטל, התפקיד ההולך ומשתנה של מחלקת טכנולוגיות מידע במוזיאונים וכן ההכנסה בפועל של טכנולוגיות רשת, מציאות מדומה ורבודה כחלק מהפרקטיקות בגלריות המוזיאון. השיחה תציע דרכים להנגשת חוויות מוזיאליות לדורות צעירים ותרבויות גלובליות דרך האינטרנט, וכן תדון בסוגיות העולות משיתוף אוספי המוזיאון ברשת והאתגרים שמהלך זה מציב לזכויות היוצרים של האמנים.
הכניסה לאירוע חינם ופתוחה לקהל הרחב*
האירוע יתקיים בפסטיבל פרינט סקרין: ​מדיטק חולון, אולם 1, גולדה מאיר 6, חולון
לויק מתארח בארץ במסגרת כנס שמארגנת עמותת ויקימדיה ישראל. המפגש מתקיים בשיתוף ארטפורט תל אביב.
*הכניסה חינם לאירוע זה בלבד.
לשאר אירועי פסטיבל פרינט סקרין ולרכישת כרטיסים לאירועים נוספים: https://www.printscreenfestival.com/panels2018

ארטפורט נרגשים להזמינכם להשקת ספר האמן של יערה צח.
הספר ראה אור במקביל לתערוכת היחיד של האמנית ״ספק בלתי סביר״ במוזיאון פתח תקוה לאמנות (נעילה 29.9.18)
עיצוב הספר: אביגיל ריינר
מילים: ניקולא טרזי והדס מאור
שירים: ערן צור
צילום ההזמנה: טל ניסים

ארטפורט ומוזיאון פתח תקווה שמחים להזמינכם להשקת ספר האמן של גיא גולדשטיין "פעם אחת, פעמה, שניה" שהופק במסגרת תערוכת היחיד של האמן (אוצרת ועורכת: דרורית גור אריה)
הופעה חיה של שירים מהפרויקט בשעה 21:00, אורח: ניצן חורש
הפרויקט, שכולל תקליט ועבודת וידאו תלת ערוצית, נוצר במהלך שהות-אמן בצפון-אירלנד ומתייחס אל הסביבה האירית למודת האלימות והסכסוכים ואל ה״צבע״ המקומי של החיים בה.

ג'ואו לאיה, אוצר תבוכנית הרזידנסי של ארטפורט, ידבר על אמנות כמקום בו נבחנות דינמיקות חברתיות, מתוך התבוננות על אוצרות כעל כלי לתקשורת ספקולטיבית, ועל המוסד כעל פורום לדיון ומחקר. 
הוא יציג את הרעיון לפיו עשיית תערוכה הוא דיון שהוא בה בעת מילולי ולא מילולי, שבמהלכו נבחנים הדקדוק הפנימי וההשפעות ההדדיות בין עבודת האמנות לחלל הפיזי.

במציאות בה האמצעים של שליטה וכוח הפכו תת-חזותיים: נגזרות חוב, מניפולציות DNA, אלגוריתמים, מטא-דאטה, המהלך האוצרותי נדרש לאתגר באמצעים חזותיים את המציאות הפוליטית של כוח תת-חזותי. לכן, שאלות של ייצוג מתחלפות באסטרטגיות של הדגמה. אל מול המודל והפלטפורמה, שני מונחים מרכזיים בעולם הדיגיטלי, סימון יציע את התערוכה, המחווה האוצרותית הבסיסית, כאתר בו ניתן להדגים ולחוות יחסים בין דברים. בשיחה סימון יפרוש את הרעיונות שמנחים את הספר החדש "מטאסטביליות" ואת האופנים בהם הפרקטיקה האוצרותית מייצרת ידע שבו ניתן לעשות שימוש בשדות אחרים מעבר לתערוכות אמנות.
ד"ר יהושע סימון, מנהל ואוצר ראשי לשעבר של מובי מוזיאוני בת ים, הוא עמית במרכז ורה ליסט לאמנות ופוליטיקה, ניו סקול ניו יורק, ועמית באקדמיה לאמנויות של העולם,  קלן, כמו כן, סימון הוא עורך ומו"ל שותף של 'מעין', 'מערבון' ו'החדש והרע'. ספרו "ניאומטריאליזם" ראה אור בהוצאת סטרנברג פרס (2013), הספר שערך עם אינגו ניירמן "קומוניסטים אנונימיים" (סדרת "פתרונות", סטרנברג פרס, 2018), ראה אור השנה, והספר "היות יחד קודם להיות" (ארקייב בוקס, 2018), יראה אור השנה כסיכום לתוכנית התערוכות שיזם ואצר "הילדים רוצים קומוניזם" (2016-2017). סימון הוא בעל תואר דוקטור מהמחלקה לתרבויות חזותיות, גולדסמית קולג', לונדון.

בעידן פוסט האמת שאנחנו חיים בו, האוצרת אניסה טואטי, יחד עם האמנים הצרפתים לוסיל אולריך וג׳וליין לקרואה, ינסו לדחוק את גבולות המציאות בשיחה פרפורמטיבית שנעה בין החיים האמיתיים לדמויות בדיוניות, ומערבת אמנות, ספרות, דמויות אווטאר ושמות עט.

השיחה תהיה חלק מספר שעתיד לצאת לאור על ידי Collection Verticales Gallimard, מההוצאות המובילות בצרפת.

אניסה טואטי (נולדה ב 1982) היא מפיקת תערוכות, אוצרת עצמאית, ומנהלת שותפה של חברת Chalet שבסיסה נע בין מקסיקו לצרפת. טואטי ערכה תערוכות רבות במקומות שאינם שגרתיים החל ממרחבים ציבוריים, מבנים שהופקעו משימוש ואתרי חוץ. טואטי יוצרת קשרים ואינטראקציות בין אמנים לחללי התצוגה. היא הפיקה באופן עצמאי תערוכות בגלריות כגון גלריה Perrotin בפריז, גלריה OMR במקסיקו ובמוסדות כגון מוזיאון Anahuacalli  במקסיקו סיטי. בנוסף, אצרה את תערוכת היחיד של ג'ספרג'סט שנקראה Coordenadas.

העבודות של דרק פורדג'ור מתבססות על מגוון מקורות, כולל דימויים ספורטיביים, קלפי משחק ומוטיבים של קרנבל וקרקס כדי לחקור את הפגיעות האנושית. הוא בוחן את ההשלכות הכלכליות, הפוליטיות והפסיכו-סוציאליות של משחקי ספורט על מנת לדון במבנה הכוח שקיים סביב תגמולים וסנקציות, זכאות ועונש, הן לשחקן בתוך המשחק והן כאלגוריה לחוויה האנושית הרחבה יותר. דרך דינמיקת צוות והמתח של היחיד המנסה להיות חלק מהמאמץ קולקטיבי, הוא מתבונן על הסיכונים והתגמולים הטבועים במשחק הספורט, כמו גם בחיים עצמם.
https://derekfordjour.com/
שהותו של דרק פורדג'ור בישראל היא שיתוף פעולה בין ארטיס וארטפורט

ארטפורט נרגשים להזמינכם להשקת ספר האמן של נבט יצחק Video Works
מוזמנים לאחר צהריים של וידאו, מוסיקה, קאווה ותותים.
בתכנית: קונצרט הוידאו Schneckentempo (בקצב החילזון) בשילוב נגינה חיה מאת אסיף צחר.

אמנית תוכנית הרזידנסי של ארטפורט מצרפת תדבר על אודות כאן ועכשיו, נוף עירוני פואטי, בתערוכה ״קדם-קודם-קדימה״ בשיתוף המכון הצרפתי והמרכז לאמנות עכשוית, תל אביב.

מפגש עם אוצרת בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט תרזה ינדרובה, ועם האמן הצ׳כי תומאש קיאנק שיספרו על עבודתם ועל מגמות עכשוויות באמנות בצ׳כיה.

טרזה ג'ינדרובה (נולדה ב -1988 בפראג, צ'כיה) היא מבקרת אמנות ואוצרת שחיה ועובדת בפראג. ג'ינדרובה יוצרת 'מסגרות' אוצרותיות במטרה לרבד אינטראקציות שונות בין אמנים, יצירות אמנות והקהל הרחב. היא מתמקדת בנושאים כגון: היבטים רציונליים ואי-רציונליים של ריפוי, אמונות ומגיה נטולי הגיון, וסטריאוטיפים מגדריים בהקשר של יצירתיות אמנותית.

אמן תוכנית הרזידנסי טונג'ה (איסטנבול) בשיח אמן בתערוכתו "נימוסי שולחן" בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב.
במסגרת התערוכה העוסקת הקשרים בין אוכל לאמנות, מציג טונג'ה סדרת רישומים של ארוחות שהוזמנו על ידי עריצים. במסגרת עבודתו אפשר לראות איך האוכל משמש את המנהיגים כדי להעביר מסר לאומה. לדוגמא במקרה של חרושצ׳וב או של צ׳רצ׳יל – שבו המנהיגים רוצים להלאים מנה כדי לבטא אידיאולוגיה: במקרה של חרושצ׳וב אימוץ של מאכל אוקראיני, בורשט, להיות מאכל לאומי רוסי (סובייטי) ולהראות מנהיג שאוכל מנה עממית ככל האדם. ‎או במקרה של צ׳רצ׳יל, אחרי מלחמת העולם השנייה כחלק מרצונו של צ׳רצ׳יל לעודד ילודה הוא בוחר ברוסטביף ויורקשייר פודינג – מנה של יום ראשון, ביתית, לשמונה נפשות‎.
לעומתם, יש מנהיגים שרוצים לבטא את כוחם ולהזין את פולחן האישיות סביבם כמו סטלין (מנת ארגווי – מאכל גיאורגי שמעיד על מוצאו), צ׳אוצ׳סקו (אויסטר וקוויאר כשהעם שלו רעב ללחם) ומאו צה טונג, שהוא האנין טעם מבין כל המנהיגים‎
שיחה עם אוצרת התערוכה נירית נלסון ומנהלת ארטפורט ורדית גרוס ולאחריה – בורקס המים התורכי המפורסם של דילק!
בשיתוף אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ. הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, יד מישל קיקואין

שיח עם טושה ארל, אוצרת בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, אודות גלריות שיתופיות וקולקטיבי אמנות.
בשיח תדון טושה במרכזי אמנות וקולקטיבים המנוהלים על ידי אמנים כדרך אלטרנטיבית לשיתופי פעולה בין תחומיים ולקיום שיתופי בחלל עבודה ויצירה. היא תציג את מכון Top e.V ו-TopLab בברלין בהם היא שותפה ובנוסף, תיתן רקע על מקומות דומים בתורכיה.

שיח עם יאן שיפוץ, אמן תוכנית הרזידנסי של ארטפורט מסלובקיה (תוכנית חילופין עם מיטפקטורי, פראג). יאן יציג עבודות קודמות ואת הפרויקט החדש עליו הוא עובד בארץ החוקר את הזיכרון שמותירים כיסויי הנילון וניירות הדבק על ספרים בספריה העירונית. יאן ממשיך את עיסוקו שנובע מצילום ומושפע מזיכרונות אישיים וקולקטיבים.

בואו לחגוג איתנו את סוף השבוע האחרון של מתחם ארטפורט בדרך בן צבי 55, ולהפרד מהמקום ששימש לנו בית בחמש השנים האחרונות. מקווים להזמין אתכם בקרוב לחגיגות הבית החדש של ארטפורט!

מריסה לי בנדיקט משיקגו, ששהתה בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט החל מיוני, תספר על המחקר שלה אודות העולם המפתיע והיצירתי של טכנולוגיות נגד בצורת, והקישורים הלא צפויים בתחום המים בין ישראל לקליפורניה. מריסה נמצאת ברזידנסי של ארטפורט כחלק מתוכנית חילופין עם תוכנית הרזידנסי הייד פארק בשיקגו. תוצרי המחקר שלה, שיכללו פסלים ומיצב וידאו, יוצגו בשנה הבאה בברט גרין פיין ארט והרנסננס סוסייטי בשיקגו.

שיח גלריה בתערוכה ״נונפיניטו״ עם אמני התוכנית גבי קריכלי, ליהי תורג'מן, יערה צח, דרור דאום, גילי אבישר, פאטמה שנאן.
"נונפיניטו" 2017 היא לא רק רגע הסוף של המחזור החמישי של תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, היא גם סופה של תקופה. זו התערוכה האחרונה שתוצג בגלריה של ארטפורט בדרך בן צבי 55. אחריה יעזוב ארטפורט את המתחם בדרכו לחלל חדש, והמתחם כולו ייהרס בדרך להפיכתו לשכונה חדשה בדרום תל אביב.
נונפיניטו מטבעה אינה תערוכת גמר, אלא תערוכה שמעניקה הצצה לפרויקטים שנרקמו בתוכנית במהלך השנה. התערוכה הנוכחית לא יכלה להתעלם מתחושת הסוף שעמדה באוויר כבר בשלב מוקדם של השנה, וחלק מהפרויקטים בתערוכה מתעסקים בשאלה זו ומצביעים על האפשרויות הגלומות בו.

ז׳אן בלייז, מנהל אמנותי ואוצר של העיר נאנט (Nantes), צרפת, הביא למהפך של נאנט מעיר אפורה ומשעממת למרכז אורבאני בינלאומי שוקק על ידי פתוח מיזמי אמנות ותרבות במרחב הציבורי ברחבי העיר, כחלק מתפיסתההתחדשות העירונית. בלייז הרחיב את מושג האוצרות והוציאו מהקשר של תערוכה בחלל של מוזיאון או גלריה, למרחב ציבורי אורבאני כחלק בלתי נפרד מאורח החיים של תושבי העיר. במפגש ייחודי עמו יספר על המהלכים וההחלטות שסללו את הדרך למהפך בעיר נאנט ועל ההתמודדות עם השינוי ושימור
* ההרצאה תתקיים בצרפתית עם תרגום קונסקוטיבי לעברית
Mama Productions האירוע בשיתוף פעולה עם

סטודיו פתוח ופרידה זמנית מג'ורדן נאסר, לקראת סיום הרזידנסי שלו בארטפורט. הזדמנות לראות את גוף העבודות החדש שלו "יפו", עליו עבוד במהלך שהותו בתוכנית.
ג'ורדן נסאר (נולד ב 1985) חי ועובד בניו יורק. עבודתו עוסקת בפרשת הדרכים שבין מלאכה, שפה, היסטוריה, גיאו-פוליטיקות וטכנולוגיה, ונקודות המוצא הנושאיות שלו הן זהות מורכבת, ומעורבות תרבותית. כערבי-פולני-אמריקאי, מתייחס נסאר למלאכה מסורתית כמדיום יותר מאשר כנושא, ובוחן נושאים כגון מורשת תרבותית, בעלות, המרה, והיטמעות. דרך נושאים אלו הוא בוחן תמות נוספות ביניהן: ערגת המהגרים ל"מולדת" וההדהוד הדורי שלה, גאוגרפיה, פוליטיקות, אוריינטליזם, סמליות, קודים, מערכות שפה, אמונות תפלות ודתיות, שפה ויזואלית פוסט-אינטרנטית, והפשטה ייצוגית וגיאומטרית.

לאחר מותו של אשר פלדמן, צייר ארצישראלי נשכח, מחליטה בתו, לולה, לחלץ אותו מאלמוניותו ולתת לו את הכבוד הראוי בתולדות האמנות הישראלית. בין רכילות של חדר מיטות מלפני 90 שנה לבין משפחתיות עכשווית, עצובה־מצחיקה, מתעורר לחיים העולם המהפנט ביופיו של פלדמן – נופים שהיו ואינם, אהבות אבודות, טבע פראי ושמש שורפת. האם האוצר הזה יהפוך לנחלת הכלל, או שהתנגשות בין אינטרסים, כסף גדול ופחדים גדולים תקבור אותו סופית?
 בימוי: גליה עוז
צילום: טליה (טוליק) גלאון
עריכה: איתי פינקלשטיין
הפקה: ענת קנדל

סיפור חייה של אווה הסה יכול היה לספק חומרים (אפלים בעיקר) לעשרה סרטים תיעודיים – וזה הנוכחי, שנעשה 45 שנה לאחר מותה, מצליח לחשוף את כוחות הנפש והיצירה שהביאו אותה להשתמש בדרמה של חייה כדי להפוך לאחת האמניות הגדולות של המאה העשרים. הסה, שנולדה בגרמניה "בשנות הזוועה", הוברחה משם ברגע האחרון בטרנספורט ילדים, הוכנסה בגיל 3 למנזר ובגיל 10 איבדה את אמה הדיכאונית שהתאבדה. הסה, מוכשרת ויפהפייה, הצליחה למרות כל אלה להפוך לסופרסטארית של זירת האמנות הניו יורקית בשנות השישים, שוברת מסגרות שלא הציבה גבולות בין חייה האישיים לאמנות שלה והעדיפה תמיד לחיות על הקצה. הסרט מבוסס על יומניה האישיים, שכתבה באדיקות עד מותה, בגיל 32 בלבד.

בימוי: Marcie Begleiter
הפקה: Karen S. Shapiro, Michael P. Aust
חברת הפקה: Bdks Productions
עריכה: Azin Samari
צילום: Nancy Schreiber
תחקיר ופס קול: Karen Shapiro
מוזיקה: Andreas Schäfer, Raffael Seyfried

סרט מתוכנית פסטיבל דוקאביב 2016

בואנה להרחיב את הידע בוויקיפדיה העברית על נשים אמניות!
כחלק מהיוזמה הבינלאומית של אמנות+פמיניזם ארטפורט בשיתוף עם עמותת וקימדיה ישראל שמחים להצטרף לגופי אמנות ברחבי העולם ליום של כתיבת ערכים על אמניות.
בתוכנית: היכרות עם ויקיפדיה וכתיבת ערכים
:כדי שהסדנה תהייה מוצלחת ונוסיף הרבה ידע לוויקיפדיה, אנחנו ממליצים לפני הסדנה

להסתכל ברשימת האמניות החסרות, לבחור אחת מהן או להציע אחת משלכן
לפתוח משתמש בויקיפדיה
להביא מחשב נייד 

הכניסה חופשית, אך יש צורך ברישום מוקדם באימייל ונחזור אליכם עם פרטים מלאים
להרשמה: artport@artportlv.org

וי ג׳יי: שי-לי עוזיאל וגלעד רטמן

הכניסה חופשית!

מאז 2009 מופיעים יחד גבי קריכלי (שנמצא בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט), אבי סבח ופסח סלובסקי תחת הכותרת "אותו עולם". זו הופעה ששום דבר בה לא מתוכנן מראש, יותר משמדובר על מפגש לעשיית מוסיקה מדובר על שיחה בין שלושה אמנים וכלי הנגינה שלהם. גבי קריכלי (מחשב וגרוב-בוקס), אבי סבח (גיטרה חשמלית) ופסח סלובסקי (שירה, עץ פעמונים, כלי הקשה וחליל) יוצרים יחד מופע נסיוני, שנבנה באותו קצב בו הוא נשבר. בהופעה של "אותו עולם" רב הלא נודע על הנודע, במהלכה המציאות והדמיון, הטקסט, הצליל והאלתור משתלבים יחד למקשה אחת.

.אמני הוידאו שי-לי עוזיאל וגלעד רטמן ילוו את המופע מבחוץ – בין יוצרים למאזינים, הם מקשיבים, מתבוננים ומגיבים לדינמיקה המשולשת באימג'ים משלהם.

הכנס הפוטורולוגי התשיעי עם חולייטה ארנדה, מרייקה דיטמר, והילי פרלסון, שיתוף פעולה בין ארטפורט, התואר השני לאמנויות בצלאל והמדרשה לאמנות, בית ברל.

במהלך האירוע, קריאה בקלפי טארוט והיכרות עם e-flux, Frieze ו-Artnet

פיליפ פגוסקי, שנמצא בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, בשיחה חוצת דורות על אמנות, עיצוב, פוסטרים ואופנה.

פיליפ יציג עבודות גרפיות של אביו, הנריק תומאשבסקי (Henryk Tomaszewski), כולל פוסטרים, כריכות של ספרים, איורים ורישומים סאטיריים, מאמצע שנות ה-40 ועד לתחילת שנות ה-90. הוא ידבר על המשמעות החברתית, ההסטורית והפוליטית של שנים אלו בפולין וכיצד היא השפעיה על עבודתו ותהליך היצירה של אביו, ממובילי בית הספר הפולני לפוסטרים.

פיליפ יציג את דרכו שלו בעולם האמנות הגרפית, את העליות והמורדות וכן את המשמעויות הגיאוגראפיות: ארה״ב, אירופה ואסיה.

עפר גרינולד הוא אמן בונסאי בינלאומי, הפועל בשדה אמנות ייחודי זה בגישה פורצת דרך. לצד עבודתו הרבה בבונסאי המסורתי, מתמקד עפר בעיקר בפיתוח ופרשנות התחום כמדיום חדש להבעה מקומית-עכשווית.
בהרצאה נעסוק בהיבטים שונים של אמנויות יפניות מסורתיות – הפילוסופיה, הטכניקה, האסתטיקה ותפיסת העולם שמאחוריהן, והאופן שבו הם מהווים מקור השראה לעשייה אמנותית עכשווית.

שיחה עם ג׳סיקה הודין, מנהלת מיזם מימון ההמונים של ארט באזל. מיזם מימון ההמונים של ארט באזל הינו שיתוף פעולה ייחודי בין יריד האמנות לקיקסטארטר, במסגרתו מגויסים כספים עבור ארגוני אמנות ללא מטרות רווח מרחבי העולם. ג'סיקה תדבר על נסיונה במימון המונים בעולם האמנות ועל הגדלת המודעות לפרויקטים אמנותיים תוך כדי חיבור עם קהלים בינלאומיים.

בתוכנית:
19:00-21:00 שלל הפתעות לקיץ מאמני הרזידנסי:
פרפורמנס של מיכלי בראור ופטריק היו
פורטרטים בפולורויד עם דוד עדיקא
שלט אישי לדלת בעיצוב טוני נבוק
חמסות לבית של אלעד רוזן
סוכריות גומי
קוביות קרח בשפע
החל מ-21:00 קריוקי חוצות ומסיבת ריקודים

"The Empire Remains" הינו פרויקט ארוך טווח של Cooking Sections הבוחן את התשתית הכלכלית, התרבותית והמשפטית שהונחלה על ידי האימפריה הבריטית כדי לקדם סחר מזון בין האימפריה לבין הקולוניות והטריטוריות שמעבר לים. הפרויקט מנכיח כיצד רשתות מזון, מבני כוח וקשרים גיאו-פוליטיים התפתחו מתחילת המאה ה-20 ועד היום. כדי להבין לעומק את תהליך היווצרותם של נופים כלכליים כדוגמת נופים "טרופיים" או "מזרח תיכוניים", הפרויקט מתחקה אחר תעשיית הרום, הסוכר, הטבק, השוקולד, הפירות ה"אקזוטיים" והתבלינים ברחבי העולם.
בשנת 2016 Cooking Sections יפתחו  את "The Empire Remains Shop"  בלונדון. בעוד The Empire Shops משנות ה-20 שמשו כמקור ההשראה לפרויקט הנוכחי, החלל יתפקד כחנות-מחקר העתידה לארח תכנית ציבורית של תערוכות, מיצבים, מיצגים, הקרנות, טעימות ואירועים. ההתערבויות החדשות אשר נוצרות במיוחד עבור הפרויקט, יעסקו במזון ככלי להרכבת גיאוגרפיות חדשות, הגדרת גבולות, ריבונות, רשתות גלובליות ובריתות כלכליות. בו בזמן, הפרויקט יבחן פרקטיקות  מרחביות ביחס למקור, ליעד, לסחר סביבתי, ובאמצעותן ישווה בין ההווה לעתיד הפוסט-קולוניאליסטי של עולמנו. המבקרים יוזמנו לטעום מפות אכילות, לצרוך מוצרים או להשתתף בדיונים משתנים שיערכו במסגרת הפרויקט.
בעקבות תכנית רזדניסי של שישה שבועות בארטפורט, Cooking Sections מזמינים אתכם לבקר ולקיים דיון משותף על העבודות והפרויקטים שעליהם עבדו, תוך כדי טעימת התהליך המקדים להקמת ה – "The Empire Remains Shop".
דניאל פרנדדז פסקואל ואלון שוובה עובדים תחת השם Cooking Sections מאז 2013. הפרקטיקה הייחודית שלהם נולדה מתוך רצון לבחון את המערכות המארגנות את העולם באמצעות מזון. תוך שימוש במיצבים, מיצגים, מיפוי ווידיאו, שיטת העבודה תלוית המחקר שלהם בוחנת את הגבולות החופפים בין אמנות פלסטית, ארכיטקטורה וגיאופוליטיקה. Cooking Sections נבחרו להשתתף ב- OFFICEUS – תערוכת ביתן ארה"ב, הביאנלה לארכיטקטורה 2014, ונציה, אשר הוזמנה על ידי Storefront for Art and Architecture, ניו-יורק. כמו כן, עבודותיהם הוצגו במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון, וב-  Festival of Future Nows, Neue Nationalgalerie, ברלין; בדוקומנטה ה-13; אוסף פגי גוגנהיים, ונציה; ב – CA2M, מדריד; במסגרת Fiorucci Art Trust London; בתערוכה The Politics and Pleasure of Food”",ACC Weimar; ב- SOS 4.8, מורסיה; ב- Haus der Kulturen der Welt, ברלין; ב-Storefront for Art & Architecture , ניו-יורק, ובבינאלה INTERIEUR לשנת 2014, קורטרייק. בשנת 2014 הם השתתפו בתכנית השהות " The Politics of Food" של קרן דלפינה, לונדון. לאחרונה, הם זכו במענק המחקר לשנת 2015 של Jumex Fundación de Arte Contemporáneo . העבודות שלהם פורסמו על ידי Sternberg Press, Lars Müller, Punctum Books ובמספר כתבי עת בינלאומיים, כגון: Volume, Domus, 2G, The State, Zawia ומגזין Utopia.

בסוף השבוע האחרון של יוני נטליה זרובוב מזמינה אתכם להתארח בסופרמרקט של ציורים ועבודות אמנות.
״השולחן״ הוא סופרמרקט קצר מועד – לשלושה ימים בלבד תפתח נטליה את המגירות הכמוסות שלה ותציג רישומים ועבודות על נייר מתקופות שונות, רובם טרם הוצגו קודם לכן, שיוצעו למכירה בהנחה מיוחדת.

בעקבות פירסום ספריו החדשים "בין צמרות לעננים" ו"אלבום ישראלי- מעודכן" יתקיים מפגש עם האמן בהשתתפות הקהל. במהלך הערב קטעים מהספרים יתעוררו לחיים וכלל הנוכחים ירכיבו מהם סיפור חי חדש וחד-פעמי.

"פנטום קפיטל" הוא שיתוף פעולה ראשוני בין ארטפורט תל אביב, תכנית התואר השני באמנויות (MFA) בצלאל והתכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה, המכללה האקדמית בית ברל.
הכנס "פנטום קפיטל" שואל את שמו ממונח שטבעה האמנית אניישקה קוראנט, ומתייחס לרעיון לפיו הכלכלה העכשווית מבוססת כיום לא רק על סחורות, מטבעות כסף ושטרות חוב, אלא היא בחלקה הגדול וירטואלית ונסמכת על "רוחות רפאים" של ישויות ושירותים, רעיונות וכוח אבסטרקטי.
הדוברים יציגו מספר עמדות שינסו ביחד להאיר את המציאות העכשווית בה קפיטליזם וטכנולוגיה דיגיטלית יוצרים נקודות חיכוך מעניינות ולפעמים מסוכנות. עולם האמנות העכשווית ישמש כנקודת המוצא למבחר זוויות ופרשנויות אפשריות: מכוחן של הרשתות החברתיות באמנות העכשווית, לבחינת רעיון ההון הסימבולי על ידי אמנים; מהמחשבה על עבודות אמנות כמכרה לנתונים, לדרך בה מערכת האמנות מגיבה לדיגיטציה ולפרוק הגשמיות של החומרים מהם היא עשויה.
הכנס נולד משיחות וענין משותף בין מובילי התוכניות בארטפורט, תכנית התואר השני באמנויות (MFA) בצלאל והתכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, והוא מציג שיתוף פעולה ראשוני וייחודי בין שלושת המוסדות שמטרתו לתמוך בעשייה וחשיבה על אמנות ולהמשיך ולחזק את קהילת האמנות המקומית.
סדר היום:
9:30-10:00 התאספות וקפה
10:00-10:30 הקדמה, ניקולא טרזי
10:30-11:15 "למי אכפת מביג דאטא", מירי סגל
11:15-12:00 "פנטום קפיטל", אגניישקה קוראנט
12:00-12:45 הפסקת צהריים
12:45-13:30 "הכח החברתי", ורדית גרוס
13:30-14:15 "בקצות האצבעות", ניקולא טרזי
14:15-14:30 הפסקת קפה
14:30-15:30 שולחן עגול בהשתתפת אגניישקה קוראנט, ניקולא טרזי, מירי סגל וורדית גרוס.
מנחה: אבי לובין
הכנס פתוח לקהל, ויתקיים בשפה האנגלית

יש מצבים בהם השגרה היומיומית מתמוטטת, ועולה הצורך לפעול בנחרצות על מנת שנוכל להמשיך להתקיים. למצב זה, שמאופיין על ידי הכורח לפעול במצב עניינים לא רגיל, קוראת האמנית פאנג לו ״מציאות תלויית מצב״. זהו מצב שבו ההגיון והפרגמטיזים היומיומים מתגלים בעירומם ומתוכם יכולה ההכרה שלנו להתעלות ולהתפתח. היצירה של הרגעים יוצאי הדופן הללו באמנות מאפשרת לעסוק ולשמוח בלא ידוע. במפגש איתה תרחיב פאנג לו אודות הרעיון של מציאות תלויית מצב דרך התבוננות בעבודות הוידאו שלה.

בהמשך למסורת של שיחות במטבחים ברחבי העולם, האמנים של ארטפורט מזמינים אתכם לערב של מרק, שתיה ודיון על מקומה של אמנות בחברה: אמנות ככלי שמשרת מטרות ורעיונות אל מול הרעיון של אמנות העומדת בפני עצמה.
נדמה שאמנות לכודה בין שני קטבים: מצד אחד הדרישה שתהיה חופשית מהשפעות חיצוניות ומהצד שני הציפייה שתהיה רלוונטית למצב החברתי, שתקח חלק בדיון הציבורי ותשאף להשפיע. במטבחון נציע לדיון את הרעיון של "אסתטיקה במאבק", שפועלת מעבר לניגוד בין שתי דרכי המחשבה.
נקודת המוצא לדיון תהיה ציור המציג את הלובר בהריסותיו (1796), ובאמצעותו ניגע בשימושים ההיסטורים והעכשוויים שנעשו במוסד המוזיאון כמו גם בתפקידו של האמן במערכת הזאת – בין אם בשירות הכוח השולט או המאבק העתידי. אם נניח כי המוזיאון הוא מקום של קונפליקטים רדומים, השאלה היא כיצד נוכל להעיר את המאבק משנתו?
הדוברים בערב:
פרופ' אוליבר מרצ׳רט, פרופסור לסוציולוגיה של האמנות, האקדמיה לאמנות בדיסלדורף
פרופ' נורה שטרנפלד, פרופסור לאוצרות וחינוך אמנות, אוניברסיטת אאלטו, הלסינקי
דנה יהלומי, תנועה ציבורית
הדיון יתקיים בשפה האנגלית

מה לא עשו לציור בשנים האחרונות – אמרו שהוא מת, שאלו למה הוא טוב, דחקו אותו החוצה מהגלריות. אבל הציור כאן, חזק מתמיד. קבוצת הציירות "הניאו ברביזון" מחויבות למצוא שפה ציורית המתאימה למה שהן רואות וקוראות לציור שמשקף את רוח התקופה דרך "פליין איר" – ציור חוצות מהתבוננות. בחודש האחרון הצטרפה אליהן מנדי קונצה מגרמניה, השוהה בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, ויחד הן בוחנות את גבולות הציור ומשמעותו כיום.
המפגש יתחיל מביקור סטודיו ויעבור לשיחה סוערת על ציור, צבעים ומה שביניהם.
השיחה תתקיים באנגלית.

שיח אמן יכול הרבה פעמים להיות משעמם, הירארכי וחד צדדי. האמן מורם מצד אחד והקהל מאזין כפשוטי העם. טוד שלום מזמין אתכם להצטרף אליו לשיח בו הקהל לוקח חלק באופן אקטיבי, בפעילות שכוללת גם הליכה. שלום ידבר על "עיר אלסטית", ארגון ההליכות השיתופיות שהוא מוביל מאז 2010, וביחד – באמצעות טכניקות שלקוחות מהליכות שונות – נגיב באופן פואטי לסביבה המיידית סביב ארטפורט.
על טוד שלום:
טוד שלום עובד עם טקסט, קול ודימויים כדי לייצר הקשרים חדשים לגוף בחלל על ידי שימוש באוצר המילים של היומיומי. טוד הוא המייסד והמנהל של אלסטיק סיטי, שמזמינה אמנים ליצור הליכות משלהם, שמבוססות על טקסים עממיים המומצאים מחדש, על החושים ועל תרגילים החוקרים ומתערבים בחיי הוים יום של העיר, הקהילות המגוונות הפועלות בה ופוליטיקת הזהויות האישית והקבוצתית. אלסטיק סיטי שואפת להפוך את המשתתפים בה בחילופי דברים פואטיים עם המקום בו הם חיים.
מעבודותיו של טוד שלום

הצטרפו אלינו ביום שלישי, ה23.12.2014 לשיח אמן עם האמן הנורווגי לארס לאומן. לאומן מתארח בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט בשיתוף עם תוכנית התואר השני של בצלאל. במהלך השיחה יקרין לאומן קטעים מעבודותיו וישוחח עם הקהל על הפרקטיקה שלו, שנעה בין אמנות, קולנוע, ספרות ופילוסופיה, בדרכה להגדיר מחדש את מעמדו של האמן כמתבונן בעולם.

הסרט מציג את המנהיגים העולמיים של תנועות איכות הסביבה, וקורא ליישום אסטרטגיות חדשות אל מול המשבר האקלימי העולמי: תנועת התנגדות ציבורית שתכריח את מנהיגי העולם להחליף את הדיבורים בפעולות.
הסרט חושף את התהליכים הפוליטייים ואת האינטרסים הפרטיים הפועלים מאחורי המשבר הנוכחי.
ההקרנה היא חלק מהבכורה העולמית של הסרט המוקרן בו זמנית בכל העולם כחלק מועידת האקלים של האו"ם המתרחשת באותו היום.
ההקרנה תלווה בדיון.

המושג Context Hacking לוקח את מטרותיהם ושיטותיהם של ההאקרים ומעבירם אל המארג של היחסים החברתיים בו היצירה האמנותית מתקיימת ובהם היא תלויה. במובן המטאפורי, למערכות יחסים אלו יש "קוד מקור", הן מריצות "תוכניות" והאינטרקציה שלנו איתן היא דרך "ממשק משתמש" כאשר אנו מודעים כיצד מרחב, נישה, תת-תרבות, מדיום או פעילות פוליטית מתנהגים, אנו יכולים לשנותם ולקודד אותם מחדש ע"י ביצוע של דה-קונסטרוקציה של יחסי הכוח המובנים בהם ועל ידי כך לאפשר שחרור מההגבלות ומ"הוראות האריזה" המצורפות.
הסדנא של יוהנס גרנזפורטנר,  מבקשת להציג מגוון פרקטיקות וטריקים משדות התיאטרון, אקטיביזם חברתי ומשחקים שעוזרים לשפר את העיסוק האמנותי.  הסדנא כוללת הרצאה-פרפורמנס ותירגול של Context Hacking בסביבה הפיזית של Artport.
יוהנס גרנזפורטנר הינו אמן, מתכנת, במאי קולנוע ותיאטרון אוסטרי. גרנזפורטנר הינו מנהלה האמנותי של קבוצת  Monochrom האוסטרית, המשלבת ניו-מדיה, אמנות מיצג ואקטיביזם פוליטי. עבודותיו משלבות לרוב הומור ושעשוע ובודקות במקרים רבים את גבולות עולם האמנות ה"רציני". גרנזפורטנר יזם את ה-Roboexotica, פסטיבל רובוטיקה ואלכוהול, ואת Arse Elektronika, כנס שנתי בסן-פרנסיסקו על סקס וטכנולוגיה. יוהנס היה אורח הכבוד של פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית בסינמטק חולון בשנת 2012, קיים הרצאות במדרשה ובשנקר. יוהנס מגיע הפעם כאורח פסטיבל אוטופיה, בו יוצג סרטו החדש "סאגת גשטטן".

טניה ברוגרה, אמנית מיצב ומיצג קובנית מהמובילות בעולם, תדבר על עבודותיה, ביניהן הפרויקט ארוך הטווח "תנועת המהגרים הבינלאומית", והשימוש שלה במניפסטים כצורת אמנות.

הצטרפו אלינו להקרנה של "נולדה בלהבות", סרט הביכורים משנת 1983 של הקולנוענית האמריקאית העצמאית ליזי בורדן. סרט המדע-בדיוני הפמניסיטי האיקוני הזה צולם בסגנון כמו-דוקומנטרי וחוקר את פני השטח המצולקים של העיר ניו-יורק עשר שנים לאחר מהפכה קומוניסטית רחבת היקף בארצות הברית. קבוצה של נשים מתאגדת כדי להתנגד לגילויים המתגברים של גזענות וסקסיזם בחברה אוטופית לכאורה, מעשה שמציב אותן תחת זכוכית המגדלת של עינו הבוחנת של המשטר.

*הכניסה חופשית

Visit Palestine View (״בקר בפלסטין: שנה את נקודת מבטך״)  הוא פרויקט שפותח על ידי "סטודיו ציבורי"   (Public Studio) במהלך השהות שלהן ברזידנסי של ארטפורט בשלושת החודשים האחרונים. הפרויקט יוצג לצד עבודות נוספות שהופקו על ידן. סטודיו ציבורי הוקם ב2009 ע״י הקולנוענית אל פלנדרס (Elle Flanders) והארכיטקטית טמירה סאוואצקי (Tamira Sawatzky) החיות בטורנטו. ביחד, ולעיתים קרובות בשיתופי פעולה עם אחרים, הן מפיקות מיצבים קולנועיים רחבי יריעה, עבודות במרחב הציבורי ועבודות נוספות שבסיסן מעורבות חברתית.
״בקר בפלסטין: שנה את נקודת מבטך״  הינה סוכנות נסיעות שהושקה ע״י סטודיו ציבורי והיתה פעילה באפריל ומאי 2014. באמצעות תהליך מחקר מורכב, האמניות פיתחו סדרה של סיורים לגדה המערבית שהיו פתוחים למבקרים שהביעו עניין: מאמנים ואוצרים ועד למהנדסים. בהסבירן את מטרת הפרויקט, האמניות טוענות ש:״לאחר שנים רבות בהן עבדנו משני צידי הגבול, אנו נשאלות לעיתים קרובות: ״איך זה שם? איך אתן יכולות ללכת הלוך וחזור? אתן לא מפחדות? אני רוצה ללכת, אך כישראלי/ת, אינני יכול/ה״. הרגשנו שהדרך היחידה בה ניתן למעשה לשנות את נקודת המבט הרווחת על פלסטין ולאתגר תפישות שגויות נפוצות הינה לשלב אנשים בתהליך האמנותי שלנו על מנת לשנות את נקודת המבט שלהם, פשוטו כמשמעו. במשחק על מקומה של התיירות כפרויקט בונה-אומה, יצרנו בסטודיו שלנו סוכנות נסיעות לצד פוסטרים בסגנון מסורתי המפרסמים את הסיורים ומנסים לפתות אותך להצטרף לסיור. אנחנו יוצרות סיורים מותאמים לכל מבקר, הכוללים פעילויות תיירותיות מסורתיות המשולבות בסיור הפוליטי הרחב״.

נועם סנדל, מטר פרשיץ וגלית קריידן, הם בוגרי בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, חיים ופועלים בתל אביב.
כאמני תיאטרון פרפרומנס, הם יוצרים עבודות לבמה. הם תרים אחר עבודה במרחבים מסוגים שונים שאינם מיועדים למופע. בפרויקט "חומר חדש", יציגו בערב אחד שלוש עבודות, אחת מכל חברה בקבוצה, אשר כולן יתקיימו בחלל הגלריה של ארטפורט. עבודות אלו הן בתהליך מתמיד של שינוי וניסוי – הן משתנות ממופע למופע ובהתאם לתנאים הקיימים.

בהשתתפות: האמן בוריס אויכרמן, המדען פרופ׳ דוד אבניר והמעצב עידו ברונו
בהמשך למסורת של שיחות במטבחים ברחבי העולם, האמנים של ארטפורט מזמינים אתכם לערב של מרק, שתיה ודיון ממוקד במשמעותו של מחקר כיצירה אמנותית.
"מחקר כאמנות" איננו רעיון חדש, אבל לאחרונה הוא זוכה לעדנה: יותר ויותר אקדמיות לאמנות מציעות מסלולים ל"דוקטורט מעשי”, קרנות תמיכה מעודדות פרויקטים בין תחומיים מחקריים, בכתיבה על אמנות מופיעות הגדרות של התהליך האמנותי כתהליך של ייצור ידע, ומלים כמו "ידע" ו"ניסוי" שכיחות יותר בז'רגון האמנותי.
ועם כל זה, כשמכילים אותו בשדה האמנות, ״מחקר״ הוא מושג מעורפל וחמקני למדי, שמתקבל אצל אמנים בדעות חלוקות ולא אחת מנוגדות – מדחייה מוחלטת ועד אימוצו של המחקר כבסיס ההכרחי לעשייה משמעותית.
במאמר שבשמו נקרא המטבחון הנוכחי שלנו (http://goo.gl/MhJmBm), מרטין א. שוורץ מתאר את "הצורך הרגשי לגלות" ככוח המניע מאחורי העשייה המדעית. האם הכוח הזה שונה במהותו מהכוח המניע אמנים בעשייתם? מה קורה כאשר אמן פועל מתוך "בורות פרודוקטיבית"? איזה סוג של ידע יכולה האמנות לייצר – ולמה הכוונה כשמדברים על ידע באמנות? איך מעלים שאלות באמנות, והאם השאלות האלה ראויות למענה? ליתר דיוק, האם אפשר דרך האמנות להציג בעיות ולשאוף לפתרונן? האם ההתפתחות של תכניות אקדמיות מעשיות למחקר כאמנות מצד אחד, ושל אמנות מעורבת חברתית מצד שני, משמעותן שהאמנות משתנה משדה שעוסק בתוכן לשדה שעוסק בבעיות? באיזה מידה מוסדות האמנות – גלריות, גופי מימון, מוזיאונים, אקדמיות – מסוגלים להכיל פרויקטי מחקר שמטרתם – ייצור יידע ולא יצירות אמנות?
במטבחון הזה אנחנו מקווים להניע את הדיון במשמעות של מחקר אמנותי והשלכותיו. מאינספור השלכות אקדמיות ופילוסופיות האפשריות, בחרנו להתמקד בעשייה האמנותית: מהו מחקר כיצירה אמנותית?
השיחה תיפתח בשלוש הרצאות קצרות מאת המדען פרופ׳ דוד אבניר, המעצב עידו ברונו והאמן בוריס אויכרמן, שציגו סיפורי מחקר בתחומי העיסוק שלהם  שימחישו את הפוטנציאל שבו, ואת חשיבותם של ״טיפשות״ וה-״בורות הפרודוקטיבית״ בהם.
19:00: ״פנה הצידה״- הצגה של עבודה בתהליך: מיצב סאונד חדש של בוריס אויכרמן, אלי נלקן ודוד אבניר
19:30: "ספר הלימוד הגדול – פסקה 7" מאת קורנליוס קרדיו הינה יצירה קולית, ניסוי מוסיקלי-אקוסטי למקהלה ולמאזינים. האנסמבל המודרני של המחלקה למוסיקה חדשה במוסררה ודן וינשטיין  יבצעו יצירה קנונית זו בחלל הגלריה ארטפורט ביחד עם מיצב הסאונד "פנה הצידה", ויקראו למאזינים להצטרף לכדי יצירה חד פעמית.
20:00: המטבחון.

הביטוי "אמנות תלויית מקום" נשחק מרוב שימוש בז'רגון האמנותי, עד כדי כך שכמעט והתרוקן ממשמעות. העניין שלי באמנות תלויית מקום נובע מהתעניינות כללית יותר בתהליכים ומנגנונים של למידה: כיצד אנחנו, כיחידים וכחברה, רוכשים ידע על העולם. אני מחפש דרכים להציב את עצמי במצבים של אי-ידיעה שדורשים "למידה באמצעות עשייה": למשל, לחקור מקום לא ידוע ולייצר עבודה שאינה ניתנת להפרדה מהמקום. אחת ההשלכות שיש לגישה הזו היא חשיבה מחודשת על תפקידם של מקומות: למה הם מועילים? מדוע לעבוד בתוכם? כיצד יכולה עבודה אמנותית לשמש אותם?
כאשר המקום הנחקר הוא גלריה או מוזיאון לאמנות, אפשר גם לשאול: כיצד להרחיב את תפקידו כך שיהיו לו השלכות ישירות וממשיות מחוץ לספרת האמנות?
המושג "מקום" ניתן לפירושים שונים. בהגדרה צרה זהו אתר, מיקום, חדר, פינת רחוב. בהגדרה רחבה יותר ה"מקום" יכול להיות מוסד כמו גלריה, גוף אמנותי, עירייה, חברה מסחרית או אוניברסיטה. במקרה כזה, חשיבות הפונקציה המוסדית של המקום עולה על זו של תכונותיו הפיזיות. הניסוי ״פנה הצידה״ ממזג בין שני המובנים האלה: בין הגלריה של ארטפורט לפקולטה למדעים באוניברסיטה העברית בגבעת רם. מטרת פעילותי באוניברסיטה היא ללמוד כיצד שיתופי פעולה בין אמנים ומדענים יכולים להוביל למחקרים משותפים שיש להם השלכות עבור שני התחומים; כיצד מעורבותם של אמנים במחקר יכולה לייצר ידע מדעי חדש, וכיצד מעורבותם של מדענים יכולה לקדם התפתחויות חדשות באמנות. מטרת הפרויקט בגלריה היא ללמוד כיצד חלל התצוגה יכול להפוך לבסיס של ניסוי אמנותי ומדעי בו בזמן.
הפרוייקט ״פנה הצידה״ הוא ניסוי בעריכת ניסוי. פרופ' למדעי המוח אלי נלקן, פרופ' לכימיה דוד אבניר ובוריס אוכירמן ינסו ללמוד כיצד ליצור ניסוי באמצעות עבודת אמנות; כיצד לבנות סביבה שבה הגלריה משמשת כאתר למחקר שלא יכול היה להתבצע ללא המאמץ העל-תחומי המשותף.

במהלך חודש ינואר התארחה האמנית הברלינאית ג'ני ברוקמן בארטפורט ויצאה למסע מחקר ברחבי תל אביב. לאורך מסלול ספירלי שהיא סימנה על מפת תל אביב-יפו, עצרה ברוקמן בתשע תחנות שונות, ובמהלך שלוש שעות אספה חומרים ונתונים מהסביבה המייצגים מבחינתה את טבע המקום, תיעדה את שהייתה ושוחחה עם עוברי אורח.

את הנתונים שאספה מכל תחנה היא תרגמה לרישומים מהירים שנרשמו בזמן אמת, רישומי מפות, צילומי סטילס, וידיאו ועוד.
ברוקמן מתהלכת מנקודה לנקודה כמו מעבדה ניידת לניסוי מדעי-תרבותי-סוציולוגי. כדי לדייק בממצאי המחקר היא נעזרה במכשירים אנלוגיים ודיגיטליים המודדים נתונים סביבתיים אובייקטיביים, לדוגמה: מד מרחק, מבחנות מעבדה, תחנת מזג אויר ניידת ומצלמה. המכשירים מייצגים את האינפורמציה האנליטית והקונקרטית של הניסוי ואילו הרישומים, הצילומים ופעולות אחרות הנובעות מתוך מפגש אקראי עם מקום – מייצגים חוויה רפלקסיבית, אמוציונאלית ואינטואיטיבית.
מוזמנים להצטרף אלינו במסגרת סטודיו פתוח ושיח אמן בין ג'ני ברוקמן לאוצרת טלי בן נון, לראות וללמוד על ממצאיו ותוצריו של תהליך עבודה החושף ארכיאולוגיה פואטית של מקום.

בהשתתפות: לאה אביר, ניקולא טרצי ותאה טופג'יק
בהנחיית אלינה קטסוף

בהמשך למסורת של שיחות במטבחים ברחבי העולם, האמנים של ארטפורט מזמינים אתכם לערב של מרק, שתיה ודיון ממוקד על פרקטיקות של אמנות מעורבת חברתית.
התערוכה תנאי חיים (הגרסה המקומית) מציגה סקירה של אמנות מעורבת חברתית בעשרים השנים האחרונות. בקשנו משלושה דוברים להניע שיחה בנוגע לאג'נדות הפוליטיות, להחלטות האסתטיות ולמתודות האמנותיות שעולות מהעבודות בתערוכה, ומעבר להן.
הצטרפו אלינו לדיון בנוגע לדרכי התצוגה של אמנות מעורבת חברתית ויעילות.

האמן האמריקאי שמעון עטיה, שמתארח בימים אלו בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, יציג במפגש את עבודתו ברחבי העולם, וידבר על הפרויקט החדש עליו הוא בימים אלו בישראל.
הפרויקטים של עטיה מזמינים את הצופה להגות ביחסים שבין מקום, זיכרון וזהות. דרך צילום, וידאו ופרויקטים במרחב הציבורי הוא מעורר לחיים אתרים ציבוריים על ידי דימויים מההיסטוריות האבודות שלהם, ומעניק צורה חזותית לזיכרון. בפרויקט המפורסם "הכתובת על הקיר" מתחילת שנות התשעים הקרין עטיה על בניינים בברלין צילומים של החיים היהודיים שהיו בהם לפני מלחמת העולם השנייה. פרויקטים מהתקופה האחרונה אחרון עוסקים בהחייאה של זיכרונות פרטיים וציבוריים באמצעות סביבות ווידאו רב-ערוציות, ועבודות נייר. מרבית הפרויקטים של עטיה כוללים מעורבות חזקה עם קהילות מקומיות, בישראל הוא עובד על פרויקט צילומי חדש שמשלב טקסטים קצרים במרחב הציבורי.
עבודתו של עטיה הוצגה ונרכשה לאוספים של עשרות מוזיאונים ברחבי העולם, ובניהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (MoMA), מרכז פומפידו, מוזיאון מיאמי לאמנות, The Corcoran Gallery of Art, ורבים אחרים. בנוסף זכה עטיה במספר רב של פרסים ומלגות, ובהם מענק מחקר ע”ש גוגנהיים, מענק מכון רדקליף של אוניברסיטת הרווארד ופרס רומא. ולאחרונה, הוענק לעטיה פרס לי קרזנר למפעל חיים באמנות.
ספרים רבים נכתבו על עבודתו של עטיה, והיא תועדה במספר סרטים אשר שודרו ברשתות הטלוויזיה PBS, BBC ARD.

ארטפורט ולוסי פונטיין גאים להציג את פונטיין, בית הספר של, פרויקט במהלכו תקים פונטיין בית ספר לתקופת הקיץ, כחלק משהותה בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט.

בית הספר יוקם בהשראת המורשת של הבוטגה, מונח המתאר סטודיו מתקופת הרנסנס, תקופה מעניינת שבה דמויות כמו ג'ורג'יו וסארי הגדירו מחדש את מושג המחבר וחתימתו, ואת מקומם בתחום האמנות החזותית.
בית הספר יתקיים בתל אביב במהלך חודש יולי 2013 ומטרו העיקרית היא לשבור את מושג המחבר והחתימה. כותרת הפרויקט "פונטיין, בית ספר ל" מחקה את האופן בו מוזיאונים מגדירים ומתייגים ציירים אנונימיים שיצרו יצירות אמנות בעקבות סגנון של אמן מפורסם, קארוואג'יו למשל. במקרה זה, השם "פונטיין" משמש להעביר ריבוי קולות, בתקווה שיצרו ניגודיות בונה  בין זה לזה.
בית הספר יהיה פתוח ל-15 תלמידים בינלאומיים – מישראל ומחוצה לה.

הפקולטה לפונטיין, תכולל בין היתר את האוצר אורי דסאו; האמן נחום טבת; בעל הגלריה שפרה שליט; אמן, מומחה מזון ואמן הרזידנסי של ארטפורט רפרם חדד; אמנית הרזידנסי של ארטפורט עינת אמיר; האוצר יהושע סימון; העיתונאית והאוצרת ורדית גרוס; האמן דור גז; התנועה הציבורית ומובילת התנועה הציבורית, דנה יהלומי; בעלת הגלריה עירית זומר; והאמן יהושע נוישטיין.

בשיחה תציג האמנית תמרה מויזס שתי עבודות בתהליך:

"הפנתרים השחורים הצוענים בצ'כיה- אינטיפדת המדיה הראשונה והאחרונה בצ'כיה" ו"כשאמנות פוליטית ואקטיביזם חולקים את אותן שיטות פעולה
ארט פופולי או ארטיביזם?"

עבודותיה של תמרה מויזס מאופיינות באוריינטציה פוליטית. בעבודתה היא לא בוחרת בגישה אקדמית אלא מעדיפה גישה ישירה- היא אינה מגיבה למציאות ממרחק אלא לוקחת חלק בסיפור. האנשים המוצגים בתיעוד הבדיוני שלה אינם שחקנים, ו"התפקיד" שלהם רק מדגיש את מצבם.

תמרה משתמשת בשילוב בין סצינות דוקומנטריות, פתטיות והומוריסטיות כדי לשקף מחלוקות חברתיות . הטיפול הכמו- פארודי בנושאים השונים הוא אסטרטגיה המבקשת שלא להקל על הסיטואציה, להיפך: היא מציגה את טבעה הנפיץ באופן גלוי. תמרה מויזס משתמשת בווודאו ככלי פוליטי וטקטי.

מסאמי גדלה בטוקיו וסיימה את אוניברסיטת ג'ושיבי לאמנות ועיצוב בטוקיו, שם למדה טכניקה מסורתית יפנית של צביעת בדים ואריגה ידנית. כיום היא גרה באי ראוניון. היא יוצרת מיצבים תלויי-מקום גדולי ממדים, לעתים קרובות בטבע, אותם היא מייצרת מסיבים טבעיים ומנחושת, ומשלבת בין היתר ציור וקליגרפיה. עבודותיה, הנעות בין אמנות עכשווית למסורתית, עוסקות בסוגיות הנוגעות למערכת היחסים השבורה בין האדם לטבע, ומשקפות אנרגיות וכוחות נסתרים היוצרים והורסים.

עבודתה של מסאמי היא אינטואיטיבית ומכוונת תהליכים. היא מגיבה לתהליכים פיזיים ונפשיים-אישיים שהיא עוברת כשהיא מאכלסת חלל מסוים. העבודה שמתקבלת מהווה פאוזה בתהליך ולא אובייקט מוגמר. המיצבים אותם היא יוצרת מזכירים לרוב גוף, נוכחות חמקמקה ועדינה המחפשת את מקומו במרחב לא מוכר. מדובר בפורץ משונה, אך יחד עם זאת נראה כאילו תמיד היה שם.

העבודות של מסאמי מדברות בטונים שונים מזה של מה שאנחנו רגילים בחברה המודרנית המערבית. הם לוחשים וצועקים בו זמנית, מהדהדים רוח רפאים של טבע ובני אדם, רגשות של הנאה וכאב.

המיצב "אובייקט עצמי" הוא יצירה אישית ופואטית הנובעת משהייתה בת שלושת החודשים בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט. בעולם הפסיכולוגיה, אובייקטים עצמיים הם אובייקטים חיצוניים שאינם נחווים כנפרדים ועצמאיים מהעצמי, אלא משלימים אותו. הם מחזקים ובונים את תחושת העצמי וכן הכרחיים לתפקוד תקין. שלא כמו דיוקן עצמי בעגה האמנותית, אובייקטים עצמיים אינם ייצוג של העצמי, אלא חלק מהמקום ממנו העצמי יכול להתפתח ולהגשים את העצמיות שלו. מלאכת המיצב, מעין אריגה אובססיבית, גזירה וקיפול, משקפת מסע פנימי המגיב לחלל האינטנסיבי בו שהתה האמנית. במילותיה של מסאמי היא "נשפה בלגן יפהפה".

גשם דמוקרטי הוא מיצב שהוצב בכיכר ציבורית והוצג באמצעות האינטרנט. המיצב מזמין את העוברים והשבים הווירטואליים להשתתף דרך הסמארטפונים או המחשבים שלהם, על ידי נתינת מענה לשאלה: מה המשמעות של דמוקרטיה עבורכם?
הגשם מורכב מגיליונות A4, כמו טיפות גשם הנופלות "מענן" בצורת מדפסת על פני הכיכר הציבורית בתל אביב. כל פיסת נייר מייצגת תשובה אינדיבידואלית שנשלחה דרך האתר, בימים שקדמו לאירוע ובמהלך האירוע עצמו בזמן אמת.

האירוע מציע חקירה מחודשת של מושג הדמוקרטיה, וכיצד זה מתבטא ברחוב. כך, מחבר המיצב את העולם הווירטואלי, שהפך לזירה הנפוצה לחופש הביטוי, למרחב הציבורי-פיזי, שאיבד את תפקידו כמקום של האספות, דיאלוג, דיון ומפגש.

הפרויקט פותח על ידי האמן אומי שיידרבאואר יחד עם אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט במהלך סדנה שיתופית.

האמן רירקיט טיראווניה יקיים אירוע ציבורי יחד עם רפרם חדד, אמן ישראלי שהשתתף בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט בשנת 2012.

טיראווניה הוזמן לערוך כיתת אמן בשם "כיצד לא לעבוד", בה אתגר את אמני תוכנית הרזידנסי להרפות מציפיות, תפיסות, תקוות וכו'.

במפגש זה טיראווניה ואמני תוכנית הרזידנסי יסכמו את תהליך עבודתם ויתארו את מפגשיהם המשעשעים.