הביטוי "אמנות תלויית מקום" נשחק מרוב שימוש בז'רגון האמנותי, עד כדי כך שכמעט והתרוקן ממשמעות. העניין שלי באמנות תלויית מקום נובע מהתעניינות כללית יותר בתהליכים ומנגנונים של למידה: כיצד אנחנו, כיחידים וכחברה, רוכשים ידע על העולם. אני מחפש דרכים להציב את עצמי במצבים של אי-ידיעה שדורשים "למידה באמצעות עשייה": למשל, לחקור מקום לא ידוע ולייצר עבודה שאינה ניתנת להפרדה מהמקום. אחת ההשלכות שיש לגישה הזו היא חשיבה מחודשת על תפקידם של מקומות: למה הם מועילים? מדוע לעבוד בתוכם? כיצד יכולה עבודה אמנותית לשמש אותם?
כאשר המקום הנחקר הוא גלריה או מוזיאון לאמנות, אפשר גם לשאול: כיצד להרחיב את תפקידו כך שיהיו לו השלכות ישירות וממשיות מחוץ לספרת האמנות?
המושג "מקום" ניתן לפירושים שונים. בהגדרה צרה זהו אתר, מיקום, חדר, פינת רחוב. בהגדרה רחבה יותר ה"מקום" יכול להיות מוסד כמו גלריה, גוף אמנותי, עירייה, חברה מסחרית או אוניברסיטה. במקרה כזה, חשיבות הפונקציה המוסדית של המקום עולה על זו של תכונותיו הפיזיות. הניסוי ״פנה הצידה״ ממזג בין שני המובנים האלה: בין הגלריה של ארטפורט לפקולטה למדעים באוניברסיטה העברית בגבעת רם. מטרת פעילותי באוניברסיטה היא ללמוד כיצד שיתופי פעולה בין אמנים ומדענים יכולים להוביל למחקרים משותפים שיש להם השלכות עבור שני התחומים; כיצד מעורבותם של אמנים במחקר יכולה לייצר ידע מדעי חדש, וכיצד מעורבותם של מדענים יכולה לקדם התפתחויות חדשות באמנות. מטרת הפרויקט בגלריה היא ללמוד כיצד חלל התצוגה יכול להפוך לבסיס של ניסוי אמנותי ומדעי בו בזמן.
הפרוייקט ״פנה הצידה״ הוא ניסוי בעריכת ניסוי. פרופ' למדעי המוח אלי נלקן, פרופ' לכימיה דוד אבניר ובוריס אוכירמן ינסו ללמוד כיצד ליצור ניסוי באמצעות עבודת אמנות; כיצד לבנות סביבה שבה הגלריה משמשת כאתר למחקר שלא יכול היה להתבצע ללא המאמץ העל-תחומי המשותף.
קראו עוד
