אירועים

שיח אוצרת עם דריה קרבצ'וק (מוסקבה)

יום שלישי, 10.12.19

דריה קרבצ'וק ממשיכה בימים אלה את מחקרה האוצרותי בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט בתל אביב. התהליך האוצרותי אותו דריה בוחנת מתמקד בנושאים כמו פרספקטיבה חדשה על אוספי מוזיאונים, חשיבה מחודשת של תפיסת "היומיום" וחקר פרויקטים קונספטואליים, שמתערבים ומעורבים הן חברתית והן מקומית.

חלק ממחקרה המתמשך מתעסק בנושא "מוזיאון בעיר ועיר במוזיאון", שמצד אחד מעלה שאלות הקשורות למדיניות תרבות, המשפיעה על היווצרות פורמטים חדשים של מוסדות אמנות, ומצד שני – מנתח את הקשר בין תהליכי אורבניזציה לבין פרקטיקות אמנותיות המשקפות את התפתחויות אלה.

דימוי: זורי, ניקולס גרוספייר

להמשך קריאה

עדכונים

ברכות ליעל פרנק!

האמנית יעל פרנק, שלוקחת חלק בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט, זכתה בפרס קשת לאמנות לשנת 2019, במסגרתו תציג תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה בשנת 2020.

מנימוקי הבחירה: ״הצעתה של יעל פרנק מגובשת, מקורית ומעמיקה. היא יוצרת דיאלוג עם אדריכלות המוזיאון הייחודית, מציעה גישה חדשה ליחסי אוביקט־שפה ומגיבה למצב הפוליטי והתרבותי של תקופתנו. פראנק יוצרת מטפורות ומצבים משעשעים, המציפים את מורכבות קיומית. בעבודה שלה יש אנרגיה, כריזמה והומור״.

הפרס יוסד על ידי משפחת בר-גיל אבידן ונועד להרחיב ולהעמיק את התמיכה בשדה האמנות הישראלי.

להמשך קריאה
ברכות ליעל פרנק!

חגיגות פתיחת הבנין החדש

13.6.2019

שמחנו לחלוק איתכם את רגע הפתיחה של בניין ארטפורט החדש! הנה הצצה לערב פתיחת התערוכה 'בחזרה לארטפורט'.

להמשך קריאה

האמנים שלנו

מחזור 2019-2020
יעל פרנק

יעל פרנק

גוף העבודות של יעל פרנק נשען על קונטקסט מקומי ואמצעים אנלוגיים הומוריסטיים כדי להאיר את הקשר שבין סמכות לאושר. פרנק מנכסת את הפוטנציאל הפרפורמטיבי הטמון ברדי-מיידים איזוטריים, ומקצינה אותו כדי ליצור סוג חדש של מערכת יחסים. בספקטרום שנע בין הנפשת ההמנון הישראלי הלאומי ליצירתה של מכונת מזל רע, היא מחוללת בדיחות שבורות - דימויים טקסטואליים בעלי נוכחות הומוריסטית חזקה, המעוותים עד לנקודה בה הם הופכים ללא מצחיקים. מכיוון שאלה בדיחות משוללות פאנצ׳ליין, הן הופכות מאירוע חד פעמי ללופ הולך ומצטבר של חוסר מנוחה פוליטי ופואטי.   יעל פרנק (1982, תל אביב), היא בעלת תואר ראשון מ Cooper Union Schol of Art בניו יורק ובעלת תואר שני מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה הוצגו בארץ ובחו״ל בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, במוזיאון פתח תקווה, במוזיאון FuturDome במילאנו, ב-Brno House of Art בצ׳כיה, ב- Zachęta הגלריה הלאומית של פולין בוורשה, במוזיאון לאמנות עכשווית בוורוצלב, ובגלריה חזי כהן בתל אביב. פרנק היא זוכת פרס קיפר על שם אינגבורג-בכמן של קרן וולף לשנת 2017.
קראו עוד
רות פתיר

רות פתיר

רות פתיר, ילידת 1984, עובדת עם וידאו, ניו-מדיה ופרפורמנס ברצפים הנעים בין האישי לציבורי. בעבודותיה היא חושבת מחדש נרטיבים היסטוריים, פרדיגמות מגדריות ובוחנת אסתטיקה של כח. תערוכת היחיד האחרונה שלה ״מכתבי אהבה לרות״ אשר הוצגה בגלריה המדרשה הירקון 19עסקה בניכוס וגניבה של נראטיבים לאומיים ושילובם באוטוביוגרפיה האישית של האמנית, תוך שימוש בטכנולוגיות תלת-מימד. סרטה "החולמים" אשר זכה בפרס הראשון בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני בפסטיבל הסרטים בירושלים  (2017) הוצג ביום ההשבעה של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בחלל האמנות דאנספייס שבניו יורק. עבודותיה הוצגו בין היתר במרכז לאמנות עכשווית, מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק MOMA, במוזיאון פתח תקוה לאמנות, בקולנוע אונטולוגי פילם ארקיבס, בגלריה העירונית קו 16 והקולקטיב פלוקס פקטורי בניו יורק. לפתיר תואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2011) ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק (2015).
קראו עוד
חליל בלבין ומרב קמל

חליל בלבין ומרב קמל

מרב קמל' ילידת 1988, וחליל בלבין, יליד 1987, חיים ועובדים בתל אביב. בוגרי האקדמיה לאמנות בצלאל (B.F.A). מרב וחליל פועלים יחד משנת 2012  אך שומרים גם על ערוצי יצירה נפרדים. בעבודתם ביחד ולחוד ניכרים הומור, דמיון פרוע,  רוח שטות מתגרה ועמדה יצרית משתלחת. כל אלה משמשים אותם להארת היבטים אפלים, רגישים, חושפניים וכואבים של החוויה האנושית, האישית והחברתית, על חולשותיה ומגבלותיה. שפתם הרב תחומית מאופיינת בחומריות עשירה ובטכניקות מגוונות כגון פיסול רך, רישום, תחריט ומיצב. העיסוק שלהם מתחלק לשני אופני עבודה –תפירת בובות ומיצבים תלויי-חלל. המיצבים עוסקים בתכנים דוקומנטריים ביוגרפיים שדרכם אנו בוחנים אפשרויות חדשות של ייצוג תיעודי, כיצד ניתן להשיל מהדוקומנטרי את זהותו הקולנועית ולנסות לספר סיפור אנושי בכלים אמנותיים מסורתיים ללא מצלמת וידאו. לעומת זאת, העבודה על הבובות מביאה לידי ביטוי דרך מחשבה אסוציאטיבית יותר, חיבור של איברים שונים שנולדו מקטיעות, הכלאות והרכבות לכדי אובייקט חדש. מוטציות של זימה ופנטזיה בעלות אופי הומוריסטי ואבסורדי, שמערבבותיחד מגוון רחב של סימבולים מוכרים,בליל של גבוה ונמוך, תולדות האמנות והמרחב הישראלי המסוכסך והביזארי. העבודה הזוגית מאפשרת לנוע בחופשיות ולוותר על מה שמזוהה עם כל אחד מהם, לעבור טרנספורמציה דרך האמנות. היא מבטלת את ההבחנה הגברית–נשית של העבודות ומאפשרת זהות מגדרית נזילה יותר, אז נוצרת ישות אנדרוגינית מתעתעת.אפשרות לשחק יותר מדמות אחת. שניהם זוכי פרס אמן צעיר, פרס אלחנני ומלגת אמריקה ישראל. הציגו מספר תערוכות יחיד בארץ ובעולם, ביניהן מוזיאון הרצליה לאמנות, גלריה PM בדיסלדורף, גלריה PRAM בפראג, גלריה עינגע וגלריה הקיבוץ בתל אביב. השתתפו בתערוכות קבוצתיות רבות, בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון בת ים, יריד UNTITLED  במיאמי, מוזיאון בוכום בגרמניה, מרכז האמנות ברנו בצ'כיה, גלריה CIRCLE 1 בברלין ועוד. עבודותיהם נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים רבים, בהם מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף פילארה, דיסלדורף, מוזיאון ישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות, אוסף דובי שיף, אוסף דיסקונט, אוסף שוקן, אוסף בהרב, אוסף אן וארי רוזנבנלט, אוסף דן וקארי ברונר ועוד.
קראו עוד
גיל יפמן

גיל יפמן

בעבודתו יפמן מציע פרשנות חדשה ושונה לסממני התרבות העכשווית, על ידי טרנספורמציה ופירוק של מיתוסים ומקורות קנוניים מאמונות ומסורות שונות. לכדי יצירת עולמות פנטסטיים בהם דמויות בעלות זהויות מגדריות, חברתיות ופוליטיות חמקמקות משמשות כגיבורי תרבות אלטרנטיביים. דרך קשת רחבה של פרקטיקות ומדיה, ועם נטייה לאומנות הסריגה, שאותה רואה יפמן כבעלת תכונות טיפוליות, נותן האמן צוהר להתעכב על טראומות אישיות וקולקטיביות, כמו גם לשקף דפוסים אובססיביים חוזרים ונשנים בתכונות האנושות. כך, יפמן מאתגר הגדרות נורמטיביות של "האחר" ובוחן את הדרך בה אותן טראומות מתוות זהות אחידה ומובנית. פעולת הסריגה דומה לכתיבה: תנועות ארוכות, מהירות, מחושבות בקפידה ומונוטונית, אוסף הברות שיוצרות נרטיב, האובייקט. הטקסטים וההקשרים הופכים למרקמים המציעים בחינה אלטרנטיבית, השתקפות ופרשנות נוספת לנושאים דוגמטיים. יפמן סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 2003 וקיבל מלגה דו-שנתית בתכנית 'עלמה' ללימודי תרבות יהודית, בשנים 2008-2010. הוא חתן פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר לשנת 2017, וזכה ב"פרס האמן הצעיר" שניתן על ידי משרד התרבות והמדע הישראלי, 2010. תוכניות הרזידנסי בהן השתתף כוללות את המרכז לאמנות עכשווית Aomori, יפן 2015, IDA Schir Residency, הנובר 2014, Fountainhead Residency, מיאמי 2014, שהות אמן, שניתנה על ידי NRW Kunststiftung and the Bronner Family, דיסלדורף 2011-12. עבודותיו קיימות בכמה אוספים פרטיים וציבוריים, ביניהם: המוזיאון היהודי, ניו יורק, אוסף משפחת רובל, מיאמי, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות, אוסף משפחת שוקן, תל אביב, אוסף משפחת ברונר, דיסלדורף, ואוספים פרטיים. תערוכות יחיד שנבחרו כוללות: "קיבוץ בוכנוולד", מוזיאון תל אביב 2018, "גוף העבודה", מוזיאון חיפה לאמנות 2017, "השמלה השלישית", גלריה לאמנות דנה, קיבוץ יד מרדכי 2016, "לי אתה יפה - מפרץ מיר ביסטו שיין ", רונלד פלדמן לאמנות, ניו יורק 2014," ח "הקונטיינר, טוקיו 2013," בתמורה ", גלריה דביר, תל אביב 2011. תערוכות קבוצתיות נבחרות כוללות: "אימה ועונג", מוזיאון האמנות Weatherspoon, NC, 2018, "הביאנלה הקווירית - מה אם אוטופיה", L.A. 2018, "הפרה: נשים בשואה ורצח עם", גלריית רונלד פלדמן, ניו יורק, 2018, "ארוגים ולא מסתבכים", מוזיאון תל אביב 2017, "(SIGNAL)", סמק מלון, ברוקלין, ניו יורק 2016, "קומזיץ", מוזיאון ה- KIT, דיסלדורף 2016, "מעבר - יום לנצח ", מרכז לאמנות עכשווית לאומורי, אומורי, 2015," אחר - אני מישהו אחר ", אספאס קולטורל לואי ויטון, פריז 2013," על טיפשות "מוזיאון פתח תקווה 2013," גליציה מון אמור "," גוף ללא גוף ", מוזיאון ג'ורג 'קולבה, ברלין 2011," ביאנלה Animamix - למשוך ולתקוף ", מוזיאון MOCA, טייפה, 2009. גיל יפמן מיוצג על ידי רונלד פלדמן לאמנות, ניו יורק.
קראו עוד
דור זליכה לוי

דור זליכה לוי

דור לוי זליכה, יליד 1990, הוא אמן רב תחומי המתמחה ביצירת מיצבי והקרנה וסאונד, וידאו-ארט ומופעי מולטימדיה. דור חוקר ומתחקה אחר המקורות התרבותיים המקומיים ושוזר אותם יחד לנרטיב אלטרנטיבי ואישי. תהליך העבודה הייחודי שיוצר בשיתוף מוזיקאים הופך את הסאונד ביצירותיו לאלמנט מכונן. מסורות עממיות עתיקות הופכות בעבודותיו לבסיס של התרחשות אודיו-ויזואלית  מקורית. דור הציג מספר תערוכות יחיד, בין השאר במוזיאון תל אביב, בגלריית המדרשה ובגלריה ברוורמן, והשתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון פתח תקווה, מוזיאון האיסלאם בירושלים, מוזיאון נחום גוטמן ועוד. בנוסף יצר דור אירועים גדולים ששילבו תצוגת יצירות אמנות, מיצגים והופעות חיות תחת הכותרת "שירי המלחמה הבאה "(ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, פסטיבל הקולנוע ירושלים, סאונדארט פסאז'). סרטיו הוקרנו בפסטיבלים ובמוסדות אמנותיים ברחבי העולם, ביניהם פסטיבל Ars electronica, קרן Kadist בסן פרנסיסקו ובפריז, ICA London.  דור הוא זוכה פרס אמן צעיר של משרד התרבות לשנת 2017, וזוכה פרס זום 2016 לאמן ישראלי צעיר. עבודותיו נמצאות באוסף הצילום של מוזיאון ישראל, וכן באוספים פרטיים נוספים בארץ ובעולם.
קראו עוד
אלה ליטביץ

אלה ליטביץ

אלה ליטביץ, ילידת 1982, היא אמנית רב תחומית, בוגרת תכנית ה-HISK, גנט, בלגיה (2015) ובעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2009). ליטביץ עובדת סביב נושאים של נוף ולאומיות, ויוצרת מיצבים העוסקים בטריטוריה עם חיבור להיסטוריה, תרבות ופוליטיקה. העבודה שלה מבוססת מחקר ומשלבת שיתופי פעולה עם תחומים מדעיים שונים כגון בוטניקה, ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה. ליטביץ הציגה בישראל, אירופה וארה"ב בין היתר בתכנית המיוחדת של הביאנלה לאמנות במוסקבה, בביאנלה ה12 באיסטנבול, סלצבורגר קונסטוורהיין, אוסטריה, לה פנרה, ספרד, מוזיאון פתח תקוה, טאלין קונסטהול, אסטוניה, CCA, תל אביב ומוזיאון הרצליה. ליטביץ קיבלה מענק תמיכה של ארטיס, 2019, פרס קרן גוגנהיים, שוויץ, 2018; מענק אאוטסט סטודיומייקרס, 2018 מענק מפעל הפיס, 2018 ו - 2017; פרס האמן המבטיח ע"ש יגאל אהובי, 2013; פרס קרן בוטין, סנטנדר, ספרד, 2013; מלגת מחייה של קרן קונסטפונד, בון, גרמניה, 2012; פרס מיטשל פרסר שמוענק על ידי בצלאל, 2009 ומלגת קרן אמריקה ישראל 2008-9.
קראו עוד
מחזור 2016-2017
פיליפ פגובסקי

פיליפ פגובסקי

פיליפ פגובסקי נולד והתחנך בפולין. הוא למד ציור,עיצוב ואיור באקדמיה לאמנויות יפות בוורשה. בין 1980 ל -2010 חי ועבד בעיר ניו יורק. בראשית דרכו יצר פגובסקי עבודות איור עצמאיות לעטיפות ספרים, כתבי-עת ועיתונים, ועיצב תפאורות ואביזרים לשוק המתהווה החדש: וידאו- קליפים למוסיקה. בשנת 1992 החל בשיתוף פעולה ארוך טווח עם "הניו יורקר" באיור, איות ועיצוב לוגו עבור מדורים שונים במגזין. באותה עת הפיק גם פרסומות עבור חנות הכל-בו "ברניס" בניו יורק ועבד בעריכה ובפרסום עבור לקוחות צרפתיים כגון העיתון היומי "לה מונד". משנת 1999 עובד פגובסקי על פרויקטים מגוונים עבור בית האופנה היפני Comme des Garçons; עלונים, פרסומות, לוגואים, והדפסים לבגדי גברים ונשים. עבודתו עם החברה היפנית הניבה שיתופי פעולה רבים עם לקוחות אסייתיים בתחום האמנות והעיצוב בערים טייפה, הונג קונג, בייג'ינג וטוקיו. בשנת 2016 פנה אליו המוזיקאי דרייק בכדי שיעצב את העטיפה, הלוגואים ושלטי החוצות לסינגל ששבר את מצעדי הפזמונים, ובהמשך גם הפך לאלבום עטור פרסים. מאז 2010 פגובסקי מתגורר בוורשה, פולין.
קראו עוד
יערה צח

יערה צח

יערה צח, ילידת 1984, חיה ועובדת בתל אביב. צח בעלת תואר ראשון ושני מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. כיום היא מרצה במכללת שנקר להנדסה לאמנות, רמת גן. צח עובדת עם רדימייד וחומרים תעשייתיים, משנה וטוענת אותם בנוכחות גופנית. בעבודותיה נוכחים שרידיו של האובייקט המקורי ויחסיו הפיזיים עם הגוף האנושי, ואלו ניתנים לזיהוי כאשר האובייקט מוצג בהקשר חדש. צח מתעניינת במתח שמתעורר בשילוב הזהויות המקוריות והמומרות של אובייקטים תעשייתיים אלו.  התהליך של צח הינו אספקט מכריע בעבודת האמנות. כשהיא יוצרת את עבודותיה, היא עובדת לחילופין עם ונגד החומר, מובילה וגם מובלת על ידו.  עבודותיה של צח שוכנות בין קטגוריות: בין תלת מימד וציור, ובין דו ממד ופיסול. הן מתעלות מעל בינאריות מגדרית באמצעות שילוב אלמנטים ויזואליים שבאופן מסורתי נחשבים גבריים ,יחד עם אלמנטים שבאופן מסורתי נחשבים נשיים. צח עובדת בממד ויזואלי חופשי מאילוצים קטגוריים הנכפים על המגדר באמצעות השפה.  עבודותיה של צח נכללו בתערוכות יחיד וקבוצתיות שונות, במוזיאונים ישראליים ובינלאומיים ביניהם: מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות; הביאנלה הבינלאומית של מוסקבה לאמנות צעירה; מוזיאון אוסף באראדו, ליסבון; גלריה גבעון פורום לאמנות, תל אביב; גלריה גבעון לאמנות, תל אביב; גלריה רו ארט, תל אביב; מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד; מוזיאון אשדוד לאמנות; מוזיאון חיפה לאמנות; מוזיאון פתח תקווה לאמנות.  צח זכתה בפרסים בזכות עבודתה מטעמן של קרנות ומוסדות שונים, הן בישראל והן בחו"ל,  כולל פרסי הצטיינות מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (2009, 2010); קרן רבינוביץ', עם מענק פרויקט מיוחד של עיריית תל אביב (2013, 2015); מענק מטעם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות (2017); תכנית שהות עם Outset StudioMakers, תל אביב (2018); מענק פרויקט Artis (2017); וכן מענק מ Asylum Arts (2017); היא השלימה את שהותה בארטפורט בשנת 2017 ובשנת 2018 קיבלה את תמיכת הבוגרים בארגון. 
קראו עוד
ליהי תורג׳מן

ליהי תורג׳מן

ליהי תורג'מן, ילידת 1985, היא אמנית חזותית אשר חיה ועובדת בתל אביב. היא בעלת תואר ראשון (2010) ותואר שני (2014) באמנות, מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. היא גם התארחה כסטודנטית ב  École National Supérieure des Beaux-Artsבפריז בין השנים 2008-2009.  תורג'מן יוצרת מיצבים גדולי ממדים תוך שימוש בחומרים קשים. בדומה למסורת "ציור הפעולה", התהליך הפיזי שלה נוכח והכרחי להבנה מלאה של עבודתה. עבודותיה של תורג'מן הן בעת ובעונה אחת עצומות וספציפיות להפליא - היא מעניקה תשומת לב כמעט מיקרוסקופית לפרטי המשטח של עבודותיה, לשינויים הקלים במונוכרומאטיות שלהם, ולמגוון הטקסטורות שמדמות עור, קרקע, או משהו אחר לחלוטין. השילוב בין אמות המידה השונות הוא נדיב, מזמין אינטראקציה עם הקהל, ומשפיע על האינטימיות ביחסים בין העבודה לצופה.  המיצבים של תורג'מן הם תלויי חלל; היא לעיתים תכופות שואבת השראה מחלל התערוכה, מההיסטוריה המקומית, ומנושאים הנוגעים לה. חלל התערוכה ומיקומו, לצד החומרים שאיתם היא עובדת, מכתיבים תדיר את תכני עבודותיה. היא מעוררת סוגיות פוליטיות מבלי להיות דידקטית או מוסרנית ותחת זאת, מתעדפת כנות ומיידיות. בנוסף, היא בוחנת ומטילה ספק בתפיסה של גבולות; הגבולות שמתוארים על ידה משתנים מן הקונקרטי (מפות לדוגמא) למטפורי. היא מתעניינת בסמלים ובשפה וביכולתם להכפיף ולאפשר יצירה.  עבודותיה הנוכחיות של תורג'מן מאופיינות במבט פרספקטיבי של מעוף הציפור- זו ההישנות האחרונה ביותר של חקירתה, וחשיבה מחודשת של היחסים המרחביים והקונספטואליים בין העבודות לקהל שלה, או לעצמה.  תורג'מן זכתה במספר פרסים ותכניות שהות ביניהם: סטודיו בינלאומי & תכנית אוצרותית (ISCP) , ניו יורק, 2018; קרן NARS, ניו יורק, 2018; Fondazione Spinola Banna per l’arte, איטליה, 2017;  Cite International des-art, פריז, 2015; היא זכתה בפרס האמן הצעיר לאמן מטעם משרד התרבות הישראלי (2015), פרס הצטיינות בתכנית ה MFA של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (2013), פרס מישל ולורן פרסר למצוינות בציור (2010) ועוד. תורג'מן הציגה מספר תערוכות יחיד במוסדות בארץ ובעולם:   EDIT Turinאיטליה;  גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב ; מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע; Le Corridor, Cité International des Arts, Site du Marais, פריז; גלריה ג'ולי .מ., תל אביב. היא הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות בפריז, בברלין, בניו יורק, ובמוזיאונים ומוסדות משמעותיים רבים בישראל.
קראו עוד
פטרה הודקובה

פטרה הודקובה

פטרה הודקובה מתעניינת בעיצוב התפיסה שלנו על ידי מנגנוני כוח של ארכיטקטורה, אורבניזם ועבודות אמנות במרחבים ציבוריים. היא נמשכת לתופעות אידיאולוגיות שמשקפות חלומות כושלים, תוך ניסיון לתמרן את התפיסה והפגיעות האנושית. בשנים האחרונות הושפעו יצירותיה מארכיטקטורה, אורבניזם ויצירות אמנות בחללים ציבוריים מתקופת המודרניזם, במיוחד במקומות כגון קזבלנקה (מרוקו), דקר (סנגל) וצ'אנדיגר (הודו). מקומות אלו הם דוגמא חיה למודרניזם המאופיין ב- "תרגום  תרבותי" לכדי מצבים פוליטיים, חברתיים, טכנולוגיים וכלכליים שונים לחלוטין, ומציגים את שאיפתו הכושלת של המודרניזם לשינוי חברתי. הודקובה בודקת האם ניתן להכניע נרטיב נתון, באיזה היקף קיימת תופעה זו  ועד כמה יכול הפרט להכיל במטרה ליצור פרספקטיבה או סיפור משל עצמו. הודקובה חוקרת את הנושא באמצעות רישום ואיסוף חומר צילומי והתוצאות נעות בין מיצבים, קולאז', צילומים והקרנות אור או וידאו. היא משתמשת בצורות גיאומטריות וקומפוזיציות המתייחסות לאידיאלים שאינם אובייקטיביים, בשאיפה לעורר משהו נשגב בהקשר האידיאולוגי.
קראו עוד
פאטמה שנאן

פאטמה שנאן

פאטמה שנאן, ילידת 1986, היא ציירת שחיה ועובדת בג'וליס, כפר דרוזי בצפון הארץ. היא בוגרת מכללת אורנים.  השטיח הינו מוטיב חוזר בעבודותיה של שנאן. בציוריה, הוא ממוקם לעיתים קרובות באוויר הפתוח, שם הוא משרת את מה שפוקו מכנה "אזור הטרוטופי",קרי, לא אובייקט, אלא חלל שהותק. שטיחיה של שנאן שואבים השראה מההיסטוריה של שטיחים באמנות, החל מתקופת הרנסנס ואילך, ומציעים אלטרנטיבה למושגים הסטריאוטיפיים שהשתרשו באמנות המערבית ומקשרים בין שטיחים - נשים והמזרח.  עבודתה של שנאן מציפה וחוקרת מגבלות שמונהגות על נשים, במידה רבה מגבלות פיזיות וויסראליות, כמו גם רגשיות, מבניות וחברתיות. השטיח המצויר מתפקד אם כן כהצהרה של הגוף הנשי, ובהרחבה, גם של הנפשי. שנאן מתעניינת במיוחד ביחסים שמבנים את עבודותיה: השטיח וגופה, השטיח והמרחב הפיזי בו הוא ממוקם, גופה ומיקומו במרחב הפיזי. ציוריה חוקרים את מערכות היחסים הללו גם מבחינה פיזית ומנטאלית, וגם כחזיונות על מגוון אפשרויותיהם .  ציוריה המאוחרים של שנאן מציעים מקום ש"הוסט ממקומו" כשדה שבו גוף ואמנות יכולים להתקיים. שנאן זכתה בפרס "חיים שיף" לאמנות ריאליסטית-פיגורטיבית לשנת 2016. הפרס הוענק על ידי מוזיאון תל אביב בו הציגה תערוכת יחיד בקיץ של שנת 2017. בנוסף, הציגה תערוכת יחיד בגלריה DITTRICH & SCHLECHTRIEM בברלין (2019) והציגה בתערוכת ארמורי בניו יורק (2019). עבודתה של שנאן נכללה בתערוכות קבוצתיות כגון: מוזיאון ישראל, ירושלים (2019); מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (2019); המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים (2018); וביריד האמנות הבינלאומי דיסלדורף (2018). שנאן זכתה במספר פרסים ומלגות ביניהם: ארטיס (2016); משרד התרבות והספורט הישראלי (2014,2017); ומועצת הפיס לתרבות של ישראל (2013, 2014, 2016). שנאן גם השתתפה בתכניות שהות ביניהן: Residency Unlimited, ניו יורק (2018); קרן פלה, קליפורניה (2017-2018); וארטפורט תל אביב (2016-2017).
קראו עוד
גילי אבישר

גילי אבישר

גילי אבישר הוא אמן רב תחומי, יליד 1980, חיפה, אשר חי ועובד בתל אביב. אבישר תואר ראשון ושני באמנות, מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, ומאז סיום לימודיו יוצר מיצבי ענק מטקסטיל ווידאו.  הפרקטיקה של אבישר נעה בין ייצור אובייקטים למיצג. התהליך כולל חקירה מעמיקה של חומרים ותנועה, כאשר הם הופכים כל עבודה מבפנים החוצה ומארגנים מחדש לכדי קומפוזיציות אינטנסיביות שופעות צבע. פיסול, מיצב, ומיצגי וידאו הם הכלים העיקריים לחשיפת "הבשר" בעבודות.  העבודות של אבישר מתייחסות למרחב התערוכה כגבול זמני, ופועלות במצב נוודי- קיומי שמהווה פרקטיקה בסיסית ליצירת סביבה פרגמאטית, אותה תופס אבישר ככר פורה   לבניה, להשתכנות ולשינוי צורה.   עבודתו של אבישר בסטודיו מדמה מפעל של איש אחד העוסק בייצור המוני, אליו נאספות שאריות של בד, נייר, עץ, קרטון, וחומרים פלסטיים ברי השגה. החומרים נתפרים ומתכנסים לכדי צורות ודימויים שהופכים מאוחר יותר לאובייקטים. פעולות אלו גובלות ביצירה כפייתית שמונעת מן החרדה של אבישר להתרוקן כליל. המוטיבציה של העבודות פועלת אם כן,  לא רק כתהליך מתמשך, אלא כמהות בפני עצמה. אבישר הציג במספר תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל ביניהן: גלריה קוסטקה, פראג (2018); MEWO Kunsthalle, Memmingen Germany (2018)  גלריה קואל, ברלין (2017); מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב (2015).עבודותיו גם הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות ובהקרנות וידאו ביניהן: Artist's Television Access, סן פרנסיסקו (2018); Mana Contemporary, שיקגו (2017);( KARST contemporary art venue, z Plymoutz '; Flux Factory, ניו יורק (2015); מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (2014); מוזיאון הפלאות Glaskasten מרל, מרל, גרמניה (2013).אבישר הוא זוכה פרס משרד התרבות והספורט לאמן צעיר (2012); פרס קרן רבינוביץ',(2012, 2010) ופרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמן ישראלי (2010). עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים כגון מוזיאון תל אביב לאמנות, Sammlung PHILARA, דיסלדורף; ומוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
קראו עוד
דרור דאום

דרור דאום

דרור דאום יליד, 1970, יפו, הוא אמן חזותי שחי ועובד בתל אביב. הוא יוצר מיצבים צילומיים   שעוסקים בחרדה הקיומית אשר דבקה בתרבות המערב. מבחינת הפרקטיקה שלו, ניתן לומר שהיא "ניזונה מצילומים". היא נובעת ממגוון אספקטים צילומיים כגון הפורמט וההדפסה, אך אינה מייחסת לצילום המסורתי את המרדף אחר דימויים משמעותיים ומעוררי השראה. דאום יוצר מן הצילום אובייקט, ומסתמך על החוויה הפיזית של העבודה כאובייקט נוכח בחלל, ולא על הדימוי בלבד. עבודותיו של דאום נתונות לדרמה האנושית בחיים המודרניים, ואינן מספקות מידע קונקרטי, אלא מתקיימות על מפתנה של חרדה מוגברת. בנוסף, הן עוסקות באספקטים של סכנה והרס, אשר דאום מזהה בחוויות רוטיניות שחולקת כלל הקהילה המודרנית בעולם המערבי.  בסדרה שלו DTSA – Don't Trust Security Arrangement ( אין לסמוך על סידורי בטחון) הבריח דאום פצצות צבע שאינן חוקיות וספריי, צלח את אבטחת שדה התעופה והשתמש בהם, בנוסף לגופו, בכדי ליצור סצנה צילומית ביעד בו נחת.  דאום הציג תערוכות יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים (2012); גלריה נגה לאמנות עכשווית, תל אביב (2007, 2004); מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2003); גלריה אלון שגב, תל אביב (2002); גלריה ג'ולי מ', תל אביב (2013) ועוד.  בנוסף, הציג בתערוכות קבוצתיות נבחרות: ART תל אביב, הביאנלה השנייה לאמנות עכשווית בתל אביב (2009); מוזיאון Kuandu of Fine Art, טיפיי (2009); והביאנלה לארכיטקטורה של ונציה (2004).  דאום זכה בפרסים מטעם משרד התרבות הישראלי בשנים 2014 ו -2005, ומטעם תוכנית ה MFA של האקדמיה לאמנות ועיצוב בבצלאל בשנת 2008. דאום ממלא תפקידי הוראה משנת 2001 באקדמיות המובילות לאמנות בישראל, וכיום מלמד במכללת המדרשה לאמנות בית ברל, ובמחלקה לצילום של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.
קראו עוד
גבי קריכלי

גבי קריכלי

גבריאל (גבי) קריכלי, יליד 1979, הוא אמן רב תחומי שחי ועובד בתל אביב. הוא בעל תואר ראשון באמנות מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. לצד הפרקטיקה החזותית שלו, קריכלי הוא מוסיקאי ומעצב תפאורות לתיאטרון פרינג' ומחול. בימים אלו הוא מלמד אמנות ועיצוב בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ובמכללת שנקר.  קריכלי יוצר פסלים ומיצבים תוך שימוש במגוון של חומרים. אלו נבחרים על פי הקונספט והחלל שבהם הוא עובד, ונעים בין עצים ושתילי טבק ועד לקרמיקה ובטון. קריכלי ניגש לכל פרויקט כאל אירוע יחידני אך במקביל, קיימת עקביות המאפיינת את עבודותיו: התהליכים הם לרוב ידניים, ויכולים להיות כרוכים במאמץ פיזי. השפעתם על הצופה היא מיידית וישירה. מבחינה קונספטואלית, עבודותיו של קריכלי הן חתרניות, ועושות שימוש בהומור ורמייה על מנת להאיר נושאים פוליטיים וחברתיים. קריכלי משתמש ברמייה בכדי לחשוף את הפער שבין יומרנות למציאות, ואת המגבלות של כל נקודת מבט.  קריכלי הציג מספר רב של תערוכות יחיד ברחבי הארץ ביניהן: מוזיאון בית הגפן, חיפה,  וגלריית סדנאות האמנים, תל אביב. הפרויקט שלו Promise Trilogy הוצג בשלוש תערוכות יחיד: בגלריה  G39, תל אביב;  בחלל לאמנות יפו23, ירושלים; וכמיצב חוץ בתל אביב. קריכלי הציג גם בתערוכות קבוצתיות בברלין, בניו יורק ובגלריות ובמוסדות אמנות רבים בישראל, ביניהם מוזיאון חיפה לאמנות עכשווית, בית האמנים ירושלים, מוזיאון פתח תקווה לאמנות ועוד. קריכלי זכה בפרסים ומלגות ביניהם: קרן יהושע רבינוביץ' לאמנות ועיריית תל אביב לפרויקטים מיוחדים (2010, 2013); מענק מפעל הפיס לתרבות לתערוכת יחיד (2011), ופרס משרד התרבות לאמן צעיר (2010). קריכלי סיים את שהותו בארטפורט בשנת 2017. 
קראו עוד