התכנית הישראלית

מדי שנה נבחרים ששה אמנים ישראלים בשלבים שונים של הקריירה האמנותית שלהם לתוכנית רזידנסי שאורכה כשנה. קול קורא לתוכנית יוצא מדי דצמבר, והאמנים נבחרים על ידי ועדת שופטים מקצועית ומגוונת המשתנה מידי שנה.
במהלך שנת הרזידנסי חברי הקבוצה ממשיכים את פעילותם האמנותית האישית תוך השתתפות בפגישות שבועיות, סדנאות וסיורי אמנות. אמני התוכנית מקבלים סטודיו בארטפורט, מלגה חודשית וליווי אוצרותי אישי.
תוכנית הרזידנסי הינה מבוססת תהליך, והאמנים אינם נדרשים לסיים פרויקט במהלך שהותם בתוכנית. הצצה לעבודתם ניתן לראות בתערוכת סוף השנה של כל מחזור "נונפיניטו".

התכנית הבינלאומית

אמנים ואוצרים בינלאומיים מוזמנים לתוכנית הרזידנסי של ארטפורט לתקופה של בין חודש לשלושה חודשים. האמנים הבינלאומיים לוקחים חלק בפעילות הקבוצה בזמן שהותם בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט. הם מתגוררים בדירות ביפו, ועובדים בסטודיו לצד שאר אמני התוכנית. האמנים הבינלאומיים מגיעים דרך שיתופי פעולה ותוכניות חילופין עם תוכניות שונות ברחבי העולם, ודרך המלצות מאוצרים ואמנים בינלאומיים אחרים.
כל משתתפי התוכנית עורכים לפחות ארוע אחד הפתוח לקהל.

סדנאות כלים מקצועיים

סדנת כלים מקצועיים מתקיימת בשיתוף עם ארגון Asylum Arts האמריקאי ומטרתה לחזק את קהילת האמנות המקומית על ידי הענקת כלים המאפשרים לאמנים להתנהל טוב יותר בעולם האמנות. הסדנה מתמקדת בבניית הנראטיב האישי דרך נושאים דוגמת דיבור מול קהל, כתיבת תיאורי פרויקטים, תקציבים ועוד. הסדנה היא בהזמנה, אמנים המעוניינים להשתתף בה בעתיד מוזמ

רזידנסי בתמונות

ארטפורט מהווה בית לקהילת האמנות, וככזה הוא שואף להיות מקור להשראה, התנסויות, הפריה הדדית וחיבורים בלתי צפויים. האמנים בתוכנית מוזמנים לעבוד בסביבה תומכת ומאפשרת ובסיוע ליווי מקצועי תומך. הגלריה של ארטפורט היא מקום להתנסויות אמנותיות, חשיבה חדשנית וביקורתית, ומתיחת גבולות האמנות. אנחנו רואים בארטפורט מקום מפגש, ומזמינים אמנים ואוצרים להציע פעילויות שיעשירו את הפרקטיקה האמנותית שלהם ואת קהילת האמנות.

מחזור 2019-2020

close
אמנים ישראלים

יעל פרנק

גוף העבודות של יעל פרנק נשען על קונטקסט מקומי ואמצעים אנלוגיים הומוריסטיים כדי להאיר את הקשר שבין סמכות לאושר. פרנק מנכסת את הפוטנציאל הפרפורמטיבי הטמון ברדי-מיידים איזוטריים, ומקצינה אותו כדי ליצור סוג חדש של מערכת יחסים. בספקטרום שנע בין הנפשת ההמנון הישראלי הלאומי ליצירתה של מכונת מזל רע, היא מחוללת בדיחות שבורות - דימויים טקסטואליים בעלי נוכחות הומוריסטית חזקה, המעוותים עד לנקודה בה הם הופכים ללא מצחיקים. מכיוון שאלה בדיחות משוללות פאנצ׳ליין, הן הופכות מאירוע חד פעמי ללופ הולך ומצטבר של חוסר מנוחה פוליטי ופואטי.   יעל פרנק (1982, תל אביב), היא בעלת תואר ראשון מ Cooper Union Schol of Art בניו יורק ובעלת תואר שני מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה הוצגו בארץ ובחו״ל בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, במוזיאון פתח תקווה, במוזיאון FuturDome במילאנו, ב-Brno House of Art בצ׳כיה, ב- Zachęta הגלריה הלאומית של פולין בוורשה, במוזיאון לאמנות עכשווית בוורוצלב, ובגלריה חזי כהן בתל אביב. פרנק היא זוכת פרס קיפר על שם אינגבורג-בכמן של קרן וולף לשנת 2017.
קראו עוד

גיל יפמן

בעבודתו יפמן מציע פרשנות חדשה ושונה לסממני התרבות העכשווית, על ידי טרנספורמציה ופירוק של מיתוסים ומקורות קנוניים מאמונות ומסורות שונות. לכדי יצירת עולמות פנטסטיים בהם דמויות בעלות זהויות מגדריות, חברתיות ופוליטיות חמקמקות משמשות כגיבורי תרבות אלטרנטיביים. דרך קשת רחבה של פרקטיקות ומדיה, ועם נטייה לאומנות הסריגה, שאותה רואה יפמן כבעלת תכונות טיפוליות, נותן האמן צוהר להתעכב על טראומות אישיות וקולקטיביות, כמו גם לשקף דפוסים אובססיביים חוזרים ונשנים בתכונות האנושות. כך, יפמן מאתגר הגדרות נורמטיביות של "האחר" ובוחן את הדרך בה אותן טראומות מתוות זהות אחידה ומובנית. פעולת הסריגה דומה לכתיבה: תנועות ארוכות, מהירות, מחושבות בקפידה ומונוטונית, אוסף הברות שיוצרות נרטיב, האובייקט. הטקסטים וההקשרים הופכים למרקמים המציעים בחינה אלטרנטיבית, השתקפות ופרשנות נוספת לנושאים דוגמטיים. יפמן סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 2003 וקיבל מלגה דו-שנתית בתכנית 'עלמה' ללימודי תרבות יהודית, בשנים 2008-2010. הוא חתן פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר לשנת 2017, וזכה ב"פרס האמן הצעיר" שניתן על ידי משרד התרבות והמדע הישראלי, 2010. תוכניות הרזידנסי בהן השתתף כוללות את המרכז לאמנות עכשווית Aomori, יפן 2015, IDA Schir Residency, הנובר 2014, Fountainhead Residency, מיאמי 2014, שהות אמן, שניתנה על ידי NRW Kunststiftung and the Bronner Family, דיסלדורף 2011-12. עבודותיו קיימות בכמה אוספים פרטיים וציבוריים, ביניהם: המוזיאון היהודי, ניו יורק, אוסף משפחת רובל, מיאמי, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות, אוסף משפחת שוקן, תל אביב, אוסף משפחת ברונר, דיסלדורף, ואוספים פרטיים. תערוכות יחיד שנבחרו כוללות: "קיבוץ בוכנוולד", מוזיאון תל אביב 2018, "גוף העבודה", מוזיאון חיפה לאמנות 2017, "השמלה השלישית", גלריה לאמנות דנה, קיבוץ יד מרדכי 2016, "לי אתה יפה - מפרץ מיר ביסטו שיין ", רונלד פלדמן לאמנות, ניו יורק 2014," ח "הקונטיינר, טוקיו 2013," בתמורה ", גלריה דביר, תל אביב 2011. תערוכות קבוצתיות נבחרות כוללות: "אימה ועונג", מוזיאון האמנות Weatherspoon, NC, 2018, "הביאנלה הקווירית - מה אם אוטופיה", L.A. 2018, "הפרה: נשים בשואה ורצח עם", גלריית רונלד פלדמן, ניו יורק, 2018, "ארוגים ולא מסתבכים", מוזיאון תל אביב 2017, "(SIGNAL)", סמק מלון, ברוקלין, ניו יורק 2016, "קומזיץ", מוזיאון ה- KIT, דיסלדורף 2016, "מעבר - יום לנצח ", מרכז לאמנות עכשווית לאומורי, אומורי, 2015," אחר - אני מישהו אחר ", אספאס קולטורל לואי ויטון, פריז 2013," על טיפשות "מוזיאון פתח תקווה 2013," גליציה מון אמור "," גוף ללא גוף ", מוזיאון ג'ורג 'קולבה, ברלין 2011," ביאנלה Animamix - למשוך ולתקוף ", מוזיאון MOCA, טייפה, 2009. גיל יפמן מיוצג על ידי רונלד פלדמן לאמנות, ניו יורק.
קראו עוד

רות פתיר

רות פתיר, ילידת 1984, עובדת עם וידאו, ניו-מדיה ופרפורמנס ברצפים הנעים בין האישי לציבורי. בעבודותיה היא חושבת מחדש נרטיבים היסטוריים, פרדיגמות מגדריות ובוחנת אסתטיקה של כח. תערוכת היחיד האחרונה שלה ״מכתבי אהבה לרות״ אשר הוצגה בגלריה המדרשה הירקון 19עסקה בניכוס וגניבה של נראטיבים לאומיים ושילובם באוטוביוגרפיה האישית של האמנית, תוך שימוש בטכנולוגיות תלת-מימד. סרטה "החולמים" אשר זכה בפרס הראשון בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני בפסטיבל הסרטים בירושלים  (2017) הוצג ביום ההשבעה של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בחלל האמנות דאנספייס שבניו יורק. עבודותיה הוצגו בין היתר במרכז לאמנות עכשווית, מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק MOMA, במוזיאון פתח תקוה לאמנות, בקולנוע אונטולוגי פילם ארקיבס, בגלריה העירונית קו 16 והקולקטיב פלוקס פקטורי בניו יורק. לפתיר תואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2011) ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק (2015).
קראו עוד

דור זליכה לוי

דור לוי זליכה, יליד 1990, הוא אמן רב תחומי המתמחה ביצירת מיצבי והקרנה וסאונד, וידאו-ארט ומופעי מולטימדיה. דור חוקר ומתחקה אחר המקורות התרבותיים המקומיים ושוזר אותם יחד לנרטיב אלטרנטיבי ואישי. תהליך העבודה הייחודי שיוצר בשיתוף מוזיקאים הופך את הסאונד ביצירותיו לאלמנט מכונן. מסורות עממיות עתיקות הופכות בעבודותיו לבסיס של התרחשות אודיו-ויזואלית  מקורית. דור הציג מספר תערוכות יחיד, בין השאר במוזיאון תל אביב, בגלריית המדרשה ובגלריה ברוורמן, והשתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון פתח תקווה, מוזיאון האיסלאם בירושלים, מוזיאון נחום גוטמן ועוד. בנוסף יצר דור אירועים גדולים ששילבו תצוגת יצירות אמנות, מיצגים והופעות חיות תחת הכותרת "שירי המלחמה הבאה "(ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, פסטיבל הקולנוע ירושלים, סאונדארט פסאז'). סרטיו הוקרנו בפסטיבלים ובמוסדות אמנותיים ברחבי העולם, ביניהם פסטיבל Ars electronica, קרן Kadist בסן פרנסיסקו ובפריז, ICA London.  דור הוא זוכה פרס אמן צעיר של משרד התרבות לשנת 2017, וזוכה פרס זום 2016 לאמן ישראלי צעיר. עבודותיו נמצאות באוסף הצילום של מוזיאון ישראל, וכן באוספים פרטיים נוספים בארץ ובעולם.
קראו עוד

חליל בלבין ומרב קמל

מרב קמל' ילידת 1988, וחליל בלבין, יליד 1987, חיים ועובדים בתל אביב. בוגרי האקדמיה לאמנות בצלאל (B.F.A). מרב וחליל פועלים יחד משנת 2012  אך שומרים גם על ערוצי יצירה נפרדים. בעבודתם ביחד ולחוד ניכרים הומור, דמיון פרוע,  רוח שטות מתגרה ועמדה יצרית משתלחת. כל אלה משמשים אותם להארת היבטים אפלים, רגישים, חושפניים וכואבים של החוויה האנושית, האישית והחברתית, על חולשותיה ומגבלותיה. שפתם הרב תחומית מאופיינת בחומריות עשירה ובטכניקות מגוונות כגון פיסול רך, רישום, תחריט ומיצב. העיסוק שלהם מתחלק לשני אופני עבודה –תפירת בובות ומיצבים תלויי-חלל. המיצבים עוסקים בתכנים דוקומנטריים ביוגרפיים שדרכם אנו בוחנים אפשרויות חדשות של ייצוג תיעודי, כיצד ניתן להשיל מהדוקומנטרי את זהותו הקולנועית ולנסות לספר סיפור אנושי בכלים אמנותיים מסורתיים ללא מצלמת וידאו. לעומת זאת, העבודה על הבובות מביאה לידי ביטוי דרך מחשבה אסוציאטיבית יותר, חיבור של איברים שונים שנולדו מקטיעות, הכלאות והרכבות לכדי אובייקט חדש. מוטציות של זימה ופנטזיה בעלות אופי הומוריסטי ואבסורדי, שמערבבותיחד מגוון רחב של סימבולים מוכרים,בליל של גבוה ונמוך, תולדות האמנות והמרחב הישראלי המסוכסך והביזארי. העבודה הזוגית מאפשרת לנוע בחופשיות ולוותר על מה שמזוהה עם כל אחד מהם, לעבור טרנספורמציה דרך האמנות. היא מבטלת את ההבחנה הגברית–נשית של העבודות ומאפשרת זהות מגדרית נזילה יותר, אז נוצרת ישות אנדרוגינית מתעתעת.אפשרות לשחק יותר מדמות אחת. שניהם זוכי פרס אמן צעיר, פרס אלחנני ומלגת אמריקה ישראל. הציגו מספר תערוכות יחיד בארץ ובעולם, ביניהן מוזיאון הרצליה לאמנות, גלריה PM בדיסלדורף, גלריה PRAM בפראג, גלריה עינגע וגלריה הקיבוץ בתל אביב. השתתפו בתערוכות קבוצתיות רבות, בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון בת ים, יריד UNTITLED  במיאמי, מוזיאון בוכום בגרמניה, מרכז האמנות ברנו בצ'כיה, גלריה CIRCLE 1 בברלין ועוד. עבודותיהם נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים רבים, בהם מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף פילארה, דיסלדורף, מוזיאון ישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות, אוסף דובי שיף, אוסף דיסקונט, אוסף שוקן, אוסף בהרב, אוסף אן וארי רוזנבנלט, אוסף דן וקארי ברונר ועוד.
קראו עוד

אלה ליטביץ

אלה ליטביץ, ילידת 1982, היא אמנית רב תחומית, בוגרת תכנית ה-HISK, גנט, בלגיה (2015) ובעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2009). ליטביץ עובדת סביב נושאים של נוף ולאומיות, ויוצרת מיצבים העוסקים בטריטוריה עם חיבור להיסטוריה, תרבות ופוליטיקה. העבודה שלה מבוססת מחקר ומשלבת שיתופי פעולה עם תחומים מדעיים שונים כגון בוטניקה, ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה. ליטביץ הציגה בישראל, אירופה וארה"ב בין היתר בתכנית המיוחדת של הביאנלה לאמנות במוסקבה, בביאנלה ה12 באיסטנבול, סלצבורגר קונסטוורהיין, אוסטריה, לה פנרה, ספרד, מוזיאון פתח תקוה, טאלין קונסטהול, אסטוניה, CCA, תל אביב ומוזיאון הרצליה. ליטביץ קיבלה מענק תמיכה של ארטיס, 2019, פרס קרן גוגנהיים, שוויץ, 2018; מענק אאוטסט סטודיומייקרס, 2018 מענק מפעל הפיס, 2018 ו - 2017; פרס האמן המבטיח ע"ש יגאל אהובי, 2013; פרס קרן בוטין, סנטנדר, ספרד, 2013; מלגת מחייה של קרן קונסטפונד, בון, גרמניה, 2012; פרס מיטשל פרסר שמוענק על ידי בצלאל, 2009 ומלגת קרן אמריקה ישראל 2008-9.
קראו עוד
אמנים בינלאומיים

יוסטה יונוטיטה

יונוטיטה היא אוצרת ומפיקה עצמאית המתגוררת כיום בווילנה. היא בעלת תואר שני בהצטיינות מטעם אוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד. לאורך הקריירה שלה היא עבדה בין היתר במחלקות אוצרות של Rupert (וילנה), Tate Modern (לונדון) ו-Jonas Mekas Foundation(ניו יורק). היא הייתה מנהלת של Rupert, מרכז לאמנות וחינוך בווילנה שבליטא בין השנים 2013–2019. תערוכות שנאצרו לאחרונה על ידיה כוללות את Jonas Mekas: Let me dream utopias (2019), Talangled Tales (מופע קבוצתי, 2018), Lina Lapelyte: Pirouette (2017), Laure Prouvost: Burrow Me (2015), Double Bind (מופע קבוצתי, 2016-2015) Dan Perjovschi: Time Specific  & Lia Perjovschi: Knowledge Museum Kit (2014) and Dora Garcia: The Jerusalem of Europe (2013). יחד עם פאוליוס פטראיט היא עורכת של המגזין "כאילו אין מחר: צילום ליטאי צעיר" (2013, מופץ על ידי ספרי מוטו). עיקר עבודותה ברופרט, בנוסף לפיקוח על כל התוכניות האחרות, הוא יצירת פלטפורמת חינוך אלטרנטיביות. במסגרת תוכנית זו, אירחה יונוטיטה תוכנית ציבורית אינטנסיבית של הופעות והרצאות בהשתתפות קלייר בישופ, סבסטיאן צ'יצ'וקי, דורה גרסיה, טרוויס ג'פסן ומארטן ספנגברג, בין רבים אחרים. בנוסף לחינוך, יונוטיטה תרמה משמעותית להקמתה והרחבתה של תוכנית הרזידנסי של רופרט, לאחר שאירח כ-200 אמנים בשש שנות פעילותו ולמעלה מ-150 אירועים.
קראו עוד

אירה אדוארדובנה

אירה אדוארדובנה נולדה באוזבקיסטן וכיום היא מתגוררת וועובדת בניו יורק. עבודתיה של אדוארדובנה משחזרות נרטיבים בעלי אופי אוטוביוגרפי ובוחנות סוגיות העוסקות בהגירה ועקירה דרך סיפורים לא לינארים. אדוארדובנה זכתה במספר פרסים, ביניהם New York Foundation for the Arts, New York  State Cultural Council, מענק מועצת הפיס לישראל לתרבות ואומנויות, קרן משפחת אוסטרובסקי, מענק קרן ג'רום עבור נסיעות מחקר ולימוד, מענק ארטיס לתערוכה ועוד. בנוסף, היא לקחה חלק במספר תוכניות שהות אמן, ביניהם של Lower Manhattan Cultural Council, ניו יורק, Smack Mellon, ניו יורק , Omi International Art Center גנט, ניו יורק, מרכז FUTURA לאמנות עכשווית פראג. היא הציגה מספר תערוכות יחיד הכוללות את גלריה שלוש, תל אביב, מוזיאון ישראל, ירושלים, יריד אמנות וידאו לופ, ברצלונה, גלריית קוצ'יפריטוס, ניו יורק, גלריית 1708 ריצ׳מונד, וירג׳יניה, מרכז FUTURA לאמנות עכשווית, פראג, Momenta Art, ניו יורק, וגלריית ברוורמן, תל אביב. עבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות ב מוזיאון אוי פוטורו, ריו דה ז‘ניירו ברזיל, גלריה ארסנל, ביאליסטוק, פולין, המכון לאמנות בסן דייגו, קליפורניה, מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית. מיצבי הווידיאו שלה נמצאים באוספים בארץ ובעולם הכוללים את אוסף מוזיאון ישראל, אוסף משפחת שוקן ואוספים פרטיים. אדוארדובנה בעלת תואר MFA ממכללת האנטר, ניו יורק מאז 2012 ומלמדת אמנות וידאו בתכנית לתואר ראשון לצילום ואמנות בפארסונס - ניו סקול בניו יורק. היא מיוצגת על ידי גלריית שלוש בתל אביב.
קראו עוד

גל ניסים

גל נסים היא אמנית רב תחומית המגשרת בין אמנות, מדע וטכנולוגיה. בעבודתיה היא חוקרת את הקשר הדינמי בין טבע, תרבות וסביבות מעשה ידי אדם. נסים עוסקת במערכת היחסים המורכבת של האדם עם חיות סיננטרופיות החולקות איתנו את מרחב המחיה וניזונות מהפסולת האנושית (כגון נמלים, עכברושים, רקונים ותנים). נסים משתמשת במתודות שהושאלו מעולם המחקר המדעי (שאלת מחקר, תצפיות, ניסויים) כחלק מתהליך היצירה האמנותית. בעבודותיה היא משלבת בין סאונד, וידאו, אנימציה, פיסול, הומור וטכנולוגיה. עבודותיה הוצגו ברחבי העולם כולל פסטיבל NYCxDesign בטיימז סקוור, היכל המדע של ניו יורק, שבוע העיצוב בירושלים, גלריית המדע דטרויט, גלריה לאומנויות המדיה וקונקורדיה (הולנד). היא זכתה למענקים ומלגות מטעם קרן תרבות ובעלי חיים, תוכנית חניכת אומנים מהגרים של NYFA, מועצת התרבות במנהטן (LMCC), מועצת הפיס לתרבות ואמנויות, אתגר האקספו לעיצוב מיקרוסופט, קבוצת מחקר ניסויי על ידי NYU ו- Google , Tisch GSO, ומכון ויצמן למדע לחוקרים צעירים מצטיינים. נכון לעכשיו, היא חברה במסלול המדע היצירתי של NEW INC במוזיאון החדש. ניסים קיבלה את התואר השני שלה מ- ITP של NYU. למדה באקדמיה לאומנויות בצלאל עם הרווחת תואר ראשון בביולוגיה ומדע קוגניטיבי מהאוניברסיטה העברית, ירושלים. בימים אלה גל מפתחת את הפרויקט ׳יללות זהובות׳, כחלק מסדרת הליכות סאונד פרפורמטיביות. ׳יללות זהובות׳ מתמקד בתן הזהוב, ששב בשנים האחרונות לפארק הירקון, וחושף את המשתתפים לתנים ולחלקם במארג האקולוגי העירוני של פארק הירקון. זהו פרויקט site-specific במרחב הציבורי אשר קיבל מענקי תמיכה ממפעל הפיס ומ-Asylum Arts.
קראו עוד

מריה סאלח מחאמיד

מריה סאלח מחאמיד(נ. 1990, אום אלפחם), חיה ועובדת בעיןמאהל, בוגרת מכללת אורנים.  מחאמיד הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה, גלריה מאיה, תל אביב, בית האמנים בירושלים והגלריה לאמנות אום אל פחם. זוכת פרס יוצרים צעירים מטעם מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה ופרס הצטיינות ממכללת אורנים. פחם הוא אלמנט עיקרי בחיים וביצירה של מחאמיד, שנולדה וגדלה באום אלפחם (אמא של הפחם)  שם היא התחילה לפלס את דרכה באומנות דרך יצירת פחם אומנותי שבתוכו היא שורפת את סערת רגשותיה.ביצירה היא מתייחסת לזהותה המורכבת מבחינת הלאום והדת המשקפת את העולם בו היא חיה. האמנות שלה מושפעת מאירועים אישיים ומשפחתיים, פוליטיקהכמו גם חיי היום יום והחברה בה היא חיה.אחרי מספר אירועים מכוננים בחייהמהם צמחו יצירותיה בשנים האחרונותהיא ממשיכה לחקור את עולם החיים והמוותוחוקרת יותר לעומק את זהותה האישית, בין החיים שלה באום אלפחם לקייב, מקום מוצאה של אמה.
קראו עוד