אנשי מפתח ורגעי מפתח באוצרות ישראלית של אמנות עכשווית בסדרת מפגשים חודשית בארטפורט: התבוננות בהיסטוריה הטריה של אוצרות של אמנות עכשווית בישראל – תוכנית המפגשים הראשונה מוקדשת לכמה מן הנשים שפיתחו את השיח והמעשה האוצרותי העכשווי בישראל.

מפגש רביעי: העט של גליה יהב

דוברת: קרן גולדברג

״אסון האהבה״: על האוצרות (והכתיבה) של גליה יהב

קרן גולדברג

גליה יהב היתה תופעה ייחודית, דחוסה ורבת פעלים בעולם האמנות הישראלי. על אף שעיקר תרומתה ניכר בכתיבתה הביקורתית, יהב פעלה מסוף שנות התשעים ולאורך העשור הראשון של שנות ה-2000 גם כאוצרת, ואצרה תערוכות במוסדות מוכרים כמו המשכן לאמנות בעין חרוד והגלריה החדשה של מכון אבני ובמסגרת תפקידה כאוצרת גלריה קו 16, כמו גם תערוכות מרובות משתתפים בשיתוף בית בנמל ומפעל השפד"ן בראשון לציון.

האם אצרה יהב כמו שכתבה? אלו עקרונות הנחו את אוצרותה, וכיצד אלו השפיעו על תפיסת האוצרות המקומית? תוך שילוב חומרי ארכיון שחמקו מהתיעוד הוירטואלי, חלקה הראשון של ההרצאה יתמקד באופן בו תערוכותיה המרכזיות של יהב הציבו תכנים פוליטיים במפגיע לצד תשוקה לדימוי ואמונה בכוחה של אמנות לשם אמנות. החלק השני יוקדש לכתיבתה הביקורתית של יהב, ולדרך בה שיטתה האוצרותית התפתחה בכתיבה זו לכדי גישה ביקורתית חריפה, לא מתפשרת ולעיתים שנויה במחלוקת, בזמן בו ביקורת האמנות כפרקטיקה היתה, ועודנה, בעיצומו של משבר.

שני מאמרים לקריאה לקראת ההרצאה:

גליה יהב, ״אני כינור״, הארץ, 21 בנובמבר 2011,

גליה יהב, ״אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת״, ערב רב, 4 ביולי 2015,

מפגשים נוספים יפורסמו בהמשך.

עורך הסדרה: יהושע סימון

דימוי: דוד עדיקא, גליה יהב, שואבת, 2005