"התקווה לשינוי כיוון נובעת תמיד מכך שאיננו יודעים לאן עשויות להוביל אותנו דרכים מסוימות: הסתכנות בסטייה מדרך הישר טומנת בחובה אפשרות לעתידים חדשים, ואלו עשויים להיות כרוכים בהליכה לאיבוד, באובדן דרך ואפילו בהפיכה לקוויר." – שרה אחמד.
התערוכה ״יותר ממספיק“ מאגדת אמניות ואמנים ישראליות.ים המתגוררים בארץ ובחו״ל, שהמשותף לכולם הוא אימוץ נחרץ של נקודת מבט קווירית ושל גישה קווירית, המעזה להסתכן ולסטות מן הדרכים הידועות והמוכרות לטובת חקירה של עתידים חדשים אפשריים. אפשרויות אלה מושתתות בהכרח על פריצת גבולות, ומכאן החשיבות שבשילוב אמנים מקומיים ובינלאומיים, המייצגים תפישה שונה של אותה טענה פשוטה — כי הזהות הישראלית והזהות הקווירית אינן קטגוריות סותרות השוללות זו את זו, אלא קטגוריות העולות בקנה אחד ואף מתקיימות בהלימה זו עם זו. קוויריות היא חלק מהישראליות חרף התפישות ההטרונורמטיביות הרווחות בישראל בנוגע למשפחה, הִִתרבות וילודה וביטחון. זהויות אלה מאפשרות תחושה מורכבת של העצמי והבנה ייחודית של המרחב ושל הימצאותנו בתוכו, בין שמדובר במרחב פרטי, קהילתי או לאומי. התערוכה מממשת את השאיפה להתקבץ ולייצר קהילה עם פרטים אחרים.ות המערערים על היחס האוקסימורוני־לכאורה שביסוד הזהות הקווירית־ישראלית, על הסתירה המהותית המובנית בין שני מרכיביה, ומרחיבות ללא הרף את הגבולות המגדירים מהי זהות.
שם התערוכה ״יותר ממספיק“ מעלה סתירה סמנטית. מצד אחד הוא מסמן דבר מה כמקובל ומעניק לו תוקף; מצד אחר הוא פוקד: ״עצרו!“. עבור סובייקטים קווירים — מי שנתפשים כעודְְפים, כאקסצנטריות, כסוטים או כעוכרות שלווה בהתנהגותם או בנטיותיהן — התקבלות על תנאי היא חוויה יומיומית. בד בבד, סובייקטים קווירים מודעים היטב לכך ש״יותר“ ו״מספיק“ קשורים יחדיו גם באופנים נוספים: כציוויים מנוגדים המסמנים גבול שיש לחצות או לפרוץ אותו; כמערך של יחסים מרחביים הממתינים להיחקר; וכאופק של אפשרויות הקורא תיגר על ההיגיון שבבסיס החשיבה הבינארית, הדיכוטומית. התערוכה חוקרת מרחבים ציבוריים ופרטיים־אישיים ואת הגבולות המפרידים ביניהם מנקודת מבט קווירית במובהק. היא שואלת ובוחנת: מה קורה כשאנו סוטים מדרך הישר הצרה וחוקרים את שטרם נחקר? מה קורה כשהשוליים, מיקומם ההיסטורי של הקוויר ושל הדחוי, מוזמנים לאכלס את חלל הגלריה ולשנותו? מה ניתן ללמוד מהזמנת נקודות מבט הנתפשות כעוֹֹדפוֹֹת להגיב על העבר, ההווה והעתיד?
האמניות והאמנים בתערוכה ״יותר ממספיק“ — ינון אביאור, פאינה גאורגייש פייגין, דנה וינגרט, עודד יונס, נגה אור-ים, שיר כהן, רגב עמרני ולילה קלינגר — מתערבים בחלל באמצעי מבע שונים ובמגוון טכניקות, לרבות פיסול, קרמיקה, מיצב, וידאו ואנימציה, ויוצרים מרחב של שונוּתּ והבדל, של פרשנות מחודשת ושל שיבוש. אף שהמחויבויות האסתטיות, ההיסטוריות והסוציו־פוליטיות שלהן נבדלות, הן חולקות גישה ורגישות, כאלה המאפשרות גיבוש של עצמיוּתּ מובחנת ושל קולקטיביות מבטיחה: כאלה שניתן לאבד בהן את הדרך, ללכת לאיבוד, ולהפוך לקוויר כדרך להיות ביחד.
קראו עוד