המיצב BLACK FRIDAY שהוצג בגלריה"גבעון" כתערוכת יחיד במהלך 2020, התפתח מתוך וסביב העבודה "עין הרע" שנוצרה במהלך הרזידנסי של יערה צח בארטפורט בשנים 2017-16. זהו אובייקט שעשוי מחליפת נשים אשר כוסתה מצידה הפנימי והחיצוני בחרוזי עין הרע, כך שהפכה למעין גוף מאובן, מלאה וחסרה במידה זהה. מאז ועד עכשיו אובייקט זה העסיק את צח במובנים רבים, החל מהמחשבה על כוח מאגי, בלתי נשלט או מובן, דרך רגשות כמו חרדה וקנאה, וכלה במחלה או מגפה.

הייתה היא מין צורה של ריבוי או שכפול תאי, מסה עצמית שעולה על גדותיה. מחשבה זו החלה להתפתח בתקופת הרדיזנסי של צח בארטפורט, והיא מבשילה כעת למיצב BLACK FRIDAY . המיצב BLACK FRIDAY ממשיך את העיסוק של האמנית בזיכרון של הגוף השורד ובמיוחד את הפרויקט "ספק בלתי סביר", שהוצג במוזיאון פתח תקווה ב -2018 באוצרות של הדס מאור, ועסק במצבי קיצון גופניים ובקשר האינטימי בין הגוף לאובייקט.

BLACK FRIDAY הוא מיצב הסובב סביב חפצים שהם בגדר נשאים. לא של גוף מסוים, אלא של הרעיון של גוף. זהו גוף אחד, מפוצל לרבים שמתחברים שוב לאחד שלעולם לא יחזור להיות שלם. גוף בעל כוח מתפשט, מאגי ,שזולג אל מעבר למסה שלו ולגבולותיו. המיצב נע בין מציאויות: בין עגלות סופרמרקט לעגלות נוודים, בין שרידים לאופנה, ובין סטרילות לגופניות מלאה, מזוהמת, ומסוכנת.

מיצב וידאו משך 16:55 דק׳ , תיעוד פרפורמנס, משך, 9 דק׳
יוצרת נועה גור, צלם אבי לוי, סאונד, אלכס פלדמן, פרדי טסלר, פרפורמרים: Daniel Adams, Irina Demina, Alexey Trubarov, Xica Lisboa, Zihern Lee, Pauline Payen, Sebastian Rein, Keisuke Sugawara
עריכה: טליה הופמן ונועה גור, תיקוני צבע הינדה וייס.

באוגוסט 2019 זכה גילי אבישר לקחת חלק בחממת האמנים של תיאטרון הבית. החממה הינה פרויקט ייחודי בו אמנים מדיסציפלינות שונות, אשר טרם העלו מופע בימתי עצמאי, זוכים בליווי אישי וקבוצתי ובחדר חזרות כדי להעלות מופע,שימשיך לרוץ בתיאטרון הבית כחלק מהתוכנית השנתית שלו.

הפרויקט של אבישר הוא המשך ישיר לתערוכתו נונפיניטו 2019. בתערוכת סיום הרזידנסי של ארטפורט עבד אבישר עם איילה פרנקל, כוריאוגרפית ורקדנית. בעבודה משותפת יצרו השניים חלל בו גילי היה אחראי על התלבושות, האובייקטים ונראות החלל, בעוד שאיילה שינתה מדי יום את הנראות של החלל על-ידי החלפת האובייקטים המוצגים בו, תוך שיבוש הסדר בו וסידורו מחדש. המופע המתוכנן לתיאטרון הבית התבסס על הניסיון שצבר במהלך עבודתו עם איילה, כאשר הדחף שלו הוא ליצור מופע שהוא אך ורק בימתי ומתרחק באופיו מתערוכת אמנות.

המופע מדבר על תשוקה וכוח, על פנטזיה תסכול ועונג, ועל תנועה ועצירה. בניגוד לתערוכה, האביזרים והאובייקטים השונים נוכחים בזמן המופע בלבד ומהווים תפאורה. המופע פועל כשהות חיה מופעלת ומשתנה בין מצב של התרחשות מינורית ועדינה לבין מצב של תנועה חזקה ובוטה.

יש בי סכנה: שבעה מגעים לימים של אי-אמון

בעקבות המגפה, בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, נדרשה תנועה ציבורית, כמו כולנו, להגדיר מחדש את תפקידו של המרחב הציבורי, המקום בו הם מופיעים כחברה. כאן הגוף של האזרח פוגש את הגוף של המדינה. במהלך 2020 המדינה החליטה מתי מותר להיות יחד ולמי מסוכן להתקרב. כאזרחים, נאלצנו להפנים הגבלה של תנועה, ולקחת אחריות על גופנו ועל שלום הציבור.