נונפיניטו 2017

תערוכת המחזור החמישי בארטפורט

"נונפיניטו" 2017 הוא לא רק רגע הסוף של המחזור החמישי של תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, היא גם סופה של תקופה. זו התערוכה האחרונה שתוצג בגלריה של ארטפורט בדרך בן צבי 55. אחריה יעזוב ארטפורט את המתחם בדרכו לחלל חדש, והמתחם כולו ייהרס בדרך להפיכתו לשכונה חדשה בדרום תל אביב.

ארטפורט הוא בראש ובראשונה תוכנית התומכת באמנים מהארץ ומחו"ל, בדרך להגשמת הרעיונות ועבודות האמנות שלהם. אבל ארטפורט הוא גם מקום. לא יכולנו לדעת לפני שהתיישבנו בקונטיינרים הישנים של בזק את השפעת החלל על אופיו של ארטפורט, על טיב היחסים בין האנשים, על מהותן של העבודות שיצמחו בו. אבל למקום, למרחב, לחלל העבודה ולאזור הציבורי שמחוצה לו יש השפעה על מה שקורה בין כתלי הסטודיו ובתוך הגלריה. ארטפורט בבן צבי 55 הציע אפשרות של מקום פתוח ומאפשר, מקום בו חלומות יכולים לגדול, בו מערכות יחסים יכולות לצמוח, מקום שמזמין את כולם להרגיש בבית. אנחנו רק יכולים לקוות שהרוח הזו תשאר איתנו גם בבית הבא שלנו.

נונפיניטו מטבעה אינה תערוכת גמר, אלא תערוכה שמעניקה הצצה לפרויקטים שנרקמו בתוכנית במהלך השנה. התערוכה הנוכחית לא יכלה להתעלם מתחושת הסוף שעמדה באוויר כבר בשלב מוקדם של השנה, וחלק מהפרויקטים בתערוכה מתעסקים בשאלה זו ומצביעים על האפשרויות הגלומות בו.

גבי קריכלי, שעבד במתחם בחמש השנים האחרונות עוד טרם הצטרפותו לארטפורט בונה חדר קטן סביב עץ אותו גילף לפני כשנה. העץ, חלק מפרויקט מתמשך של גבי בו הוא מגלף על עצים ברחבי הארץ, מיועד לכריתה כחלק מתהליך הבניה המתוכנן. האם אפשר לראות את העץ במנותק מהמקום בו נוצר? מה קורה לעבודה תלוית-מקום כשהמקום עצמו נלקח ממנה?

דרור דאום עוסק ב ״Light From a Dead Star״ בסופה של תקופה דרך דימויים מתוך מגזינים שהופצו בימי נערותו בישראל של שנות השמונים, בתקופה בה חנויות ספרים ועיתונים שגשגו והיו הקשר העיקרי לעולם שקורה מחוץ לכאן. מה קורה לדימויים ששימשו אז כאסמכתא לפנטזיה כשהם מאבדים את התפקיד הסובייקטיבי שלהם ומידת הרלוונטיות שלהם נקבעת מחדש על ידי מרחב חיצוני וממרחק זמן.

ב ״Dig as High as You Can״ ליהי תורג'מן מייצרת מנחת מסוקים משלה, שנוכחותו מרגיעה ומערערת בו זמנית. ה H של ה Helipad  הופכת ל H של ה Help,  של Home. שני מוטותיה הארוכים נדמים לרגעים למוטות המזבח שאינו יכול עוד להציל איש, וממשיך את העיסוק של ליהי בטריטוריות, צורות ראשוניות, במסמנים ומסומנים.

סדרת האובייקטים של יערה צח מורכבת מקביים ושוטים שמתחברים למעין "כלים מיוחדים" הנותרים רפויים בחלל. אלו ממשיכים את עיסוקה של צח באינטימיות שבמפגש בין גוף לחפץ, בפנטזיה על פעולה מול אובייקט דומם, ובקשר בין אלימות ליופי.

גילי אבישר משבש את הסטודיו הצבעוני והפעיל שלו. הכניסה הצדדית מובילה לחלל אפל ואפוקליפטי, בו דמויות מחופשות מחפשות את דרכן ומנסות להנפיש את שלל המסכות והבדים, למצות את רגעי הזהב מתוך החושך הסופי.

פאטמה שנאן, שבמהלך השנה האחרונה ציירה את גופה בעיקר בתוך שטיח, מרחפת בנונפיניטו מעליו. בעבודות הוידאו הראשונות שלה היא בוחנת את יחסי הגוף והשטיח דרך נערים שמפזרים שטיחים על גגות ורחובות ג'וליס, ודרך גופה שלה המתרומם – בכח האנרגיה הספיריטואלית, הדיבוק או הקסם – מעל לשטיח אותו חקרה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. "נונפיניטו" 2017 היא לא רק רגע הסוף של המחזור החמישי של תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, היא גם סופה של תקופה. זו התערוכה האחרונה שתוצג בגלריה של ארטפורט בדרך בן צבי 55. אחריה יעזוב ארטפורט את המתחם בדרכו לחלל חדש, והמתחם כולו ייהרס בדרך להפיכתו לשכונה חדשה בדרום תל אביב.

קראו עוד
  • אמנים

    גבי קריכלי, ליהי תורג'מן, יערה צח, דרור דאום, גילי אבישר, פאטמה שנאן

  • אוצרת

    ורדית גרוס

  • כתובת

    דרך בן צבי 55, תל אביב

  • תאריכים

    22.07.2019 – 22.06.2017

  • תאריך פתיחה

    22.06.2019

  • שעות פעילות

    חמישי: 14:00-20:00

    שישי ושבת: 10:00-16:00

בחזרה לתערוכות