נונפיניטו 2015

תערוכת המחזור השלישי בארטפורט

תערוכת סוף השנה של ארטפורט מתרחשת ברגע מלאכותי בזמן – רגע שלפני תוכנית הרזידנסי מסתיימת, אבל לאו דוקא כשהפרויקטים עליהם עבדו האמנים בשנה האחרונה מגיעים לידי סיום. גיא גולדשטיין, הינדה וייס, נטליה זרובוב, ציון אברהם חזן, רון עמיר ותנועה ציבורית לא מציגים תערוכת סיכום שנה – "נונ פיניטו" היא הזדמנות להכיר את הפרויקטים לפני שהושלמו, אך כשהם כבר מוכנים לחשיפה לקהל.

שדרת הסטודיו השקופים בארטפורט מטעה. היא מעניקה תחושה של הצצה לתוך עולם אמנות נסתר מן העין. המבקרים תמיד מבקשים להכנס לתוך הסטודיו, לראות מה קורה בו. בתוך פופולריות הולכת וגוברת של אירועי סטודיו פתוח ושיחי אמן, גם כאן מתחזקת התחושה שדי בהסטת וילון ופתיחת דלת כדי לאפשר לעוברים ושבים לגלות משהו נסתר, לפצח את סוד עשיית האמנות. בפועל, ארטפורט הוא חלל עבודה אליו נבחרים למשך שנה ששה אמנים שעובדים זה לצד זה על הפרויקטים האישיים שלהם. רוב הזמן עונים בו לאימיילים, מדברים בטלפון, עורכים סרטים, כותבים רעיונות, מערבבים צבעים.

האם אפשר בכלל להציץ לתהליך עבודה? האם ניתן לתפוס משהו ממנו במילים? בתמונות? בביקור חטוף? עבור רוב האמנים במחזור השלישי של תוכנית הרזידנסי של ארטפורט שנה אינה פרק זמן ארוך ליצירה. הפרויקטים שלהם דורשים אורך נשימה. רבים מהפרויקטים שנבטו השנה בארטפורט יבשילו רק בשנים הקרובות.

רון עמיר הוא צלם למרחקים ארוכים. הפרויקט האחרון שלו ערך כשתיים עשרה שנים. הצילומים שלו ממתקן חולות חושפים מציאות של ארעיות וזמניות, אבל הם רק תחילת הדרך של מערכת היחסים שנבנית עם אנשים שיציבות היא הדבר לו הם כמהים יותר מכל.

גיא גולדשטיין עוסק בשנים האחרונות בתרגום צבעים לסאונד ובחזרה. הפרויקט השאפתני שלו כולל אינספור ניסיונות, ציורים והדפסים. רק מתי מעט מהם מוגדרים על ידיו כעבודות שלמות שימצאו את דרכם אל הקירות. איך מחליטים מתי העבודה גמורה? מתי תרגום הצליל לתמונה הוא ניסיון ומתי הוא עבודת אמנות? התבוננות בחלק מהגיליונות שנשארו מאחור בתהליך המיון הקפדני מעלה שאלות על ההבדל בין עין האמן, האוצר והקהל.

תנועה ציבורית תפעיל את תדרוך II פרפורמנס של אחד על אחד עם סוכן/ת של תנועה ציבורית במהלכו נפרשת רשת מורכבת של קשרים ושיחות שהיו חלק מהמחקר של הקבוצה אודות אמנות מודרנית שנעשתה בפלסטין לפני 1948. תדרוך מממשת את רגע המעבר בין מחקר לפעולה על ידי הפיכתם של ציבור המתודרכים לסוכני מידע.  הפעלה של תדרוך בזמן גיבוש העבודה, היא מעין הרצה לבחינה ועיצוב של הפעולה ועל כן המשתתפים ותגובותיהם הם בעלי השפעה על המבנה הסופי של הפעולה.

נטליה זורבוב לא הפסיקה לצייר כל השנה. אבל בחודשיים האחרונים של השנה היא נתקעה במטבח המשותף של ארטפורט, ודבקה בסצנת הבישול השבועית. בתערוכה תחשוף נטליה את התהליך הארוך בדרך לתמונה הכולל רישומי ביניים, התבוננות מחודשת וחזרה שוב ושוב לאותה נקודה במקום ובזמן.

הינדה וייס צוברת חומרי וידאו בעולם האמתי שהופכים תחת ידה לסצנה סוריאליסטית מתמשכת. היא אוספת חומרים עכשוויים ומקומיים ומתייחסת לנוף כמשקף מצב, עיצובו מחדש מאפשר לה לחשוף את מה שמוסתר בו. פעולה זו בוחנת כיצד הופך ההווה לסוג של אסקפיזם על ידי טשטוש מתמיד של העבר והעתיד.

ציון א­­­ברהם חזן, שהקדיש את השנה ליצירת שני סרטים שיבשילו במהלך שנת 2016, מציג מיצב וידאו שמיישם חלק מן העקרונות שמנחים את העבודה על סרטיו. חזן מתייחס בעבודתו לאופן שבו זווית צילום הווידאו מכוננת דימוי של גוף ולקשר בין דימוי זה לחוויה טקטילית.

 

קראו עוד
  • אמנים

    גיא גולדשטיין, הינדה וייס, נטליה זרובוב, ציון אברהם חזן, רון עמיר ותנועה ציבורית

  • אוצרת

    ורדית גרוס

  • כתובת

    דרך בן-צבי 55, תל אביב

  • תאריכים

    14.07.15 – 29.08.15

בחזרה לתערוכות