צבא של מאה שרירים

תערוכתם של אפי ואמיר 

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: "אֶעֱבֹרָה", וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: "הַאֶפְרָתִי אַתָּה?", וַיֹּאמֶר: "לֹא". וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת", וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת", וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן. [שופטים י"ב, ה'-ו']

חיים ומוות ביד הלשון. והחך. והשפה העליונה. הדרך שבה אנו מזיזים את החלקים השונים שמהם בנוי הפה שלנו, הדרך שבה עובר האוויר בגרון, הדרך שבה אנו הוגים אותיות מסוימות, מבטאים מילים ומחברים משפטים, הדרך שבה אנו מפעילים את מאה השרירים, הנדרשים לשם יצירת קול – מהותית לזהות שלנו. אבל יותר מכך, היא מהותית לדרך בה אחרים מבינים אותנו, שומעים אותנו ושופטים אותנו.

בימי המקרא הייתה זו המילה "שיבולת" (מערבולת), שאופן הגייתה חרץ גורלות. בני אפרים, שניסו לברוח בחזרה אל נחלתם במהלך המלחמה, ביטאו מילה זו בס' ולא בש'. אנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה על מנת לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן לומר בקול את המילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו מילה זו כ"סיבולת", זוהו, נתפסו והושלכו למים הסוערים.

במאה ה-13, בזמן המהפכה הסיציליאנית בפאתי פלרמו, שימשה המילה המקומית, המציינת גרעיני חומוס – ciceri, כמבחן לזיהוי הכובש הצרפתי, שהתחבא בעיר. במלחמת העולם השנייה השתמשו אנשי המחתרת ההולנדית בשם הרובע "סכוונינגן" כדי לזהות מרגלים גרמנים, והאופן שבו מבוטאת האות H שימשה בזמן מלחמת האזרחים באירלנד להבחנה בין פרוטסטנטים לקתולים. בימים אלה ממש משתמשים חיילים אוקראינים במילה "פאלאניציה" (palyanitsya), שמו של לחם אוקראיני מסורתי, כדי לזהות חיילים רוסים, המתחזים לאוקראינים.

אולם נוהג זיהוי אדם על פי האופן, שבו הוא הוגה צלילים מסוימים, לא תם בחבורת החמושים, שעוצרת אותך בצד הדרך ומבקשת שתבטא מילה מסוימת. הוא צלח גם את צינורות הבירוקרטיה, הוטמע במערכת והפך לדרך זיהוי חוקית ולגיטימית, כאשר מדינות שונות באירופה החלו להשתמש בו על מנת לקבוע, אם האדם הניצב מולן נטול חפצים, מסמכים ודרכונים, אכן זכאי למעמד של פליט. הדבר היחיד שנותר לו – תעודת הזהות הקולית שהוא נושא עמו – היא שתחרוץ את גורלו. שבעים אחוזים סורי מול שישים אחוזים איראני, שאריות של מבטא סודני לצד אוצר מילים אריתראי – מדדים, המנסים בכוח להפוך למדידים, ביוגרפיה אישית סבוכה, מלאת פניות ופיתולים, המתורגמת לכותרת אחת.

אפי ואמיר צוללים אל נבכי העולם הטכנולוגי, הסובב את מבחני השיבולת המודרניים. באמצעות כלים מדעיים ורפואיים הם מספרים את הסיפורים האנושיים של מי, שזהותם פורקה למנגנון הקולי שלהם ורודדה לכדי צליל יחיד, שהם יכולים או אינם יכולים להפיק. הם בוחנים את הדרך, שבה רואה המערכת את היחיד כחלק ממערך של תווים ושל סימנים, ואת הניסיונות העיקשים לייצר סדר והיגיון בתוך מציאות חמקמקה ועולם של גבולות נזילים.

העבודה משוטטת בין הטריטוריות השונות: הקולית, האנטומית והפוליטית, ובין המנגנונים השונים, שבאמצעותם הם נמדדים : הרפואיים, המדעיים והאינטואיטיביים. ממבקש מקלט טיבטי לפליט עיראקי. מטרנסג'נדר שעבר התאמה קולית מגדרית ועד לבדיקה הנערכת בעמדת הכניסה לנמל התעופה בן גוריון. העבודה נעה הלוך ושוב בין יצרני הצלילים לאלו המאזינים להם, בין המבטא שאנו שומעים לבין המבטא ששומע העולם, בין מעבר הגבול החיצוני לבין הגבול הפנימי, שאנו נושאים עמנו לכל מקום.

==

אפי וייס ואמיר בורנשטיין חיים ויוצרים בבריסל; הם עובדים כצמד מאז שנת 1998.

קראו עוד
  • אמנים

    אפי ואמיר

  • אוצרת

    ורדית גרוס

  • כתובת

    העמל 8, תל אביב

  • תאריכים

    8.12.22 – 4.2.23

  • תאריך פתיחה

    חמישי, 8.12.22, בשעה 20:00

בחזרה לתערוכות

דילוג לתוכן