מרחבים אינטימיים

עבודתה של רוני בהיר מתעדת אימון של ילדים ובני נוער במועדון היאבקות בסגנון יווני-רומי, בעיר לוד. העבודה מציעה מבט עדין על שלל המתחים המתקיימים בסיטואציה היומיומית הזו: בין המתאמנים, דור שני ליוצאי ועולי ברית המועצות לשעבר לבין מציאות החיים בשולי החברה הישראלית; בין האלימות המוסדרת שעומדת בבסיס ספורט ההיאבקות לבין פגיעותם של הנערים הצעירים; ובין מודלים בין-דוריים של גבריות.

עבודתה המהפנטת של האמנית הגרמניה יאלדה אפסא מתעדת קרב שוורים בעיירה קטנה בדרום צרפת. קצף לבן שממלא את זירת הקרב הופך את האירוע לריטואל סוריאליסטי שבו האבחנה בין האנושי והחייתי, כמו גם בין תנועות קרב ותנועות ריקוד, מתערערת. האופן בו משחקת האמנית בין מה שנראה על המסך לבין מה שנשמע מחוצה לו הופך את העבודה למסמך אנתרופולוגי בעל איכות מלאכותית אשר הקדמוני והעכשווי שלובים בו יחדיו. העבודה הוצגה בפסטיבל הסרטים של לוקרנו.

נקודת המוצא של סרטו של האמן הפורטוגזי הצעיר ג'ורג' ג'אקום היא אסון טבע: אוכלוסיית האי אזורס (Azores) נאלצת להתפנות בשל התפשטות בלתי מרוסנת של פרח ה-hydrangeas האופייני לאי. שני חיילים, שהקשר האינטימי ביניהם משליך על האווירה החלומית של הסרט כולו, מתעקשים להישאר על האי ולשהות בתוך היופי ההרסני של הפרחים בעוד אחרים מנסים להרוויח מהמצב הקיים. השיטוט הקולנועי באי הופך לרפלקסיה נוסטלגית ופוליטית על תחושת השייכות הטריטוריאלית הקיימת בנו והתפקיד שאנחנו משייכים למקומות שבאנו מהם. בין השאר, הציג הסרט בפסטיבל הסרטים של טורונטו וסן סבסטיאן וזכה בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע הניסיוני 25 FPS בקרואטיה.

במרכז סרטה של האוצרת והאמנית השוויצרית אורסולה בימן עומדת דמותה של המדענית: דמות מרכזית ביכולת שלנו להעניק פשר למערכות האקולוגיות המקיפות אותנו. המדענית במרכז הסרט מופיעה כסמי (Sami) – כינוי לדמות ילידית מצפון סקנדינביה. על קו המים באזור האיים של צפון נורווגיה היא מפזרת אמצעי הקלטה – הנראים קצת כמו חיות מים שעלו לחוף – על מנת לחקור את המרחב התת-ימי שבו קולות ורעשים משמשים כאמצעי התקשורת העיקרי. הפיגורציה הפוסט-הומניסטית של הדמות הנשית הבדיונית שעומדת במרכז העבודה מבטלת את המרחק הביקורתי בין מושא המחקר, הכלים באמצעותו הוא נחקר והמדענית. בימן מכוונת אותנו אל מודל שבו חדירות, נקבוביות והקשר של הגוף הנשי אל עולם המים נארגים יחדיו על מנת ליצור ידע מסוג חדש. ידע שבו הדימוי והקול נרתמים לטובת חוויה חושית מסוג אחר.