נונפיניטו 2021

תערוכת אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט

רוח של נוכחות מתעתעת שוהה על תערוכת נונפיניטו 2021. תחושה של מציאות שקשה לאחוז בה, של דברים שלרגע הם כאן ורגע אחרי כבר אינם. במידה רבה, זוהי רוחה של התקופה כולה – תוכנית משכן האמן השנתית החלה בין הסגרים ונמשכה לתוכם, כשבדרך ניסינו כולנו להבין את ההגבלות והמגבלות, האפשרויות והבעיות. בתוך מערבולת של בידודים וחיסונים, לצד ביקורי סטודיו, סדנאות, שיחות ומפגשים, ניסתה תוכנית הרזינסי להשאר עד כמה שאפשר במרכז, בטבור הקבוע של הסערה, ולהעניק קצת יציבות בעולם שהלך ואיבד אותו.

אבל רוחות הסערה לא יכלו שלא לחדור פנימה. תחושות חוסר הודאות שמלוות את כולנו, תעתועי הנוכחות ותעתועי המציאות, נמצאות במרבית העבודות בתערוכה. המשקל שקיבלה הזמניות בשנה הזו, וחוסר היכולת שלנו להתחייב למה שיקרה בעוד חודש, שבוע, אולי אפילו יום, השפיעה לא רק על הדרך בה אנחנו חווים את העולם, אלא גם על הדרך בה אנחנו יוצרים אותו.

מקורו של המושג נונפיניטו מיוחס לתפיסה האפלטונית לפיה אף עבודת אמנות לעולם לא תוכל להשתוות למקור השמיימי. הפער בין הארץ לבין השמיים ומה שמתרחש ביניהם מורגש ומודגש השנה יותר מתמיד. רוחות הרפאים של ההווה מרחפות בתערוכת נונפיניטו – הן נושפות בסדינים של תכלת רם, מתחבאות בקברי הפסלים של שחר יהלום, ממלאות בנוכחותן הוירטואלית את המסך של אמיר יציב, ידיהן השקופות ננעצות באגרופנים של רועי כהן. הן מציצות אלינו בעינים חשופות בעבודות של שי-לי הורודי, ונחשפות מולנו, עוד רגע ונצליח לגעת בהן, בעבודותיו של כרם נאטור.

בתקופה של מציאות מעורערת אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט מציבים אפשרויות נוספות להסתכל על העולם. במקום נחמה הם מציגים שאלות; במקום להביט מטה ולחפש קרקע יציבה הם מביטים מעלה ומחפשים משמעות.

תכלת רם תופרת מסדינים את קווי המתאר של רהיטים שיצאו מכלל שימוש – שידת מגירות לחדר אמבטיה שנבנתה סביב כיור רחצה, ארון שהפך לחלק מעבודת אמנות, חזר לשמש אותה כארון ובאחרונה המיר את תפקידו שוב לעבודת אמנות.

רועי כהן מפרק מחסומים ואגרופנים מהאלימות שכבושה בהם על ידי יציקתם בגומי. הקשיחות מתחלפת באלסטיות, היציבה הנוקשה בתנועות ריקוד, והם הופכים לסימן של הגוף אותו הם רוצים לעצור, עליו הם רוצים להגן.

שחר יהלום מפזרת ברחבי הגלריה פסלים שהם מעין קברים חלולים לפסלים אחרים, לאובייקטים שכבר אינם שם. פסלים של חיות – תנשמת, עורב ואיילה – שכל שנשאר מהם הוא הד קהה; זוגות רגליים שקובעו לרצפה ונקברו תחת מסה של חומר. בדיקה מתמשכת של יחסי הכוחות והאפשרות של אובייקט דומם לייצג גוף מת.

אמיר יציב משתמש במטווח הוירטואלי מבסיס האימונים שבטה כבסיס לעבודת וידיאו חדשה שמשלבת בתוכה אווטאר המופעל על ידי שחקן בחליפת אנימציה שמעתיקה את תנועותיו. הדמויות על המסך מחקות את האדם, שבתורו מחקה את הדמויות. לופ אינסופי של סימולציה שמנסה לייצר מציאות, ושל מציאות שכלואה בתוך סימולציה אינסופית.

שי-לי הורודי משתמשת באמצעים פשוטים כדי לייצר משחקי אור וצל, ולהתבונן מחדש במי שלרוב אנחנו רק רואים דרכה ולא אותה – העין האנושית.

כרם נאטור מתקשר עם הכוחות והרוחות שמקיפות אותו ומנסה להנכיח בחומר את מה שאין לו גוף.

קראו עוד
  • אמנים

    שי-לי הורודי, שחר יהלום, אמיר יציב, רועי כהן, כרם נאטור
    ותכלת רם

  • אוצרת

    ורדית גרוס

  • כתובת

    העמל 8, תל אביב

  • תאריכים

    28.8.2021-6.11.2021

    ללא אירוע פתיחה

  • הנחיות

    הכניסה לגלריה בהתאם להנחיות התו הירוק.

    יש להציג בעת הכניסה תעודת מתחסן/ תעודת מחלים / בדיקה שלילית עדכנית. לצערינו לא תתאפשר כניסה ללא האישורים המתאימים.

  • שעות פעילות

    רביעי-חמישי: 12:00-19:00

    שישי-שבת: 10:00-14:00

  • מהעיתונות

    'לפרק את הגוף ולבנות ממנו מקדש', נעמה ריבה, הארץ

    'נסגרת דלת, נפתח חלון.', שני ורנר, Talking Art

בחזרה לתערוכות