בארץ זו, / באדמה זו, / בשדה זך זה, / מי ייתן ונטמון / רק זרעי חמלה ואהבה
– רוּמי
המשורר הפרסי והמיסטיקן הסוּפי בן המאה ה-13, ג'לאל א-דין רוּמי, ממשיל את האהבה לזרע הנטמן בקרקע פורייה, זרע שיש לטפחו על מנת שיצמח, ישגשג ויזין אותנו. פעולת ההתמסרות מעניינת במיוחד כשהיא נוגעת לצמחים היקרים לנו מכול, צמחים שעברו מדור לדור. בין הזרעים הקדומים, שנטמנו וטופחו כאן, היו שבעת המינים, מראשוני הגידולים המבויתים באזור הסהר הפורה. בארץ זו ובאדמה זו הם ממשיכים לצמוח גם היום: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
חשיבותם הארכיאולוגית, החקלאית, הדתית והתרבותית של שבעת מיני הדגנים ופירות העץ, ששימשו ומוסיפים לשמש מרכיב מרכזי בכלכלת תושבי האזור והארץ מאז ועד היום, מעלה שאלות באשר לתחושות ולזיכרונות, לערכים, לאמונות ולמסורות שמעוררים בנו גידולים אלה, שרבים מהם הפכו לסמלים של המקום ושל האנשים החיים בו. מה אנו למדים מהם, ובאילו אופנים אנו מיישמים ידע זה? כיצד נמסרו רעיונות אלו במהלך השנים, וכיצד הם מוסיפים להתפתח היום? מה הם הערכים, האמונות והמסורות שנקשרו בהם?
בתערוכה "בארץ זו, באדמה זו" מגיבים שבעה אמנים ואמניות לשבעת המינים בעבודות חדשות. באמצעות מנעד הגישות ונקודות המבט המוצגות בהן בוחנת התערוכה נקודות השקה בין העבר להווה, מעלה שלל מורכבויות הנוגעות במינים אלו, ומציגה שאלות, אמיתוֹת וספקות באשר לחוויות שהם מעוררים בנו, ליחסנו אליהם, ומכאן גם ליחסינו זה לזה וזה עם זה.
ההתייחסות לשבעת המינים נעה מעיון אטימולוגי פואטי ומעיסוק צורני, דרך חקירה בוטָנית ארכיאולוגית והתעמקות בשיטות התססה עתיקות, ועד לחקר זהות, הנחווית מבעד לעדשות של קִרבה משפחתית ותרבותית. רלי דה פריס וגיא גולדשטיין בוחנים את יחסי הגומלין בין ידע, מדע, אלכימיה ומטאפיזיקה. ליאור גריידי, דור גז ואלה ליטביץ פונים להיסטוריה, למחקר ולתיעוד בניסיון להתחקות אחר ה"אמת" ואחר תולָדות ומגמות חברתיות, ומשלבים אותן בשיח רחב יותר. טל שוחט ודן שטוקהולם עוסקים בשינוי, ברוחניות ובחלוף הזמן.
באמצעות פרקטיקות אמנותיות שונות, תהליכי עבודה ושיח, תוך פליאה וסקרנות, ואולי אפילו חמלה ואהבה, כמילותיו של רוּמי, מבקשת "בארץ זו, באדמה זו" לאפשר בחינה מחודשת של הזרעים שהופקדו בידינו, ושל אלו שנבחר להנחיל לדורות הבאים.
קראו עוד
