נָשָׂאים של אחרוּת

באולם ששימש כמה עשורים את התיאטרון הניסיוני בסאו פאולו מתלכדים הצלילים של שתי תרבויות בעלות עבר עשיר: מקהלת Coral Tradição היהודית־ברזילאית, וההרכב האפרו־ברזילאי Ilú Obá De Min, שמקורו בתרבות הקנדומבלה. המשותף לשניהם הוא צמיחה מתוך הגלות. האולם שהם שרים בו, על אף היותו מרופט וריק מקהל, הופך למרחב מדומיין שבו מסורת, זיכרון ותקווה מתמזגים לכדי הרמוניה אוטופית ואפשרות לעתיד מבטיח.

אנה ווילד וניר שאולוף מבקשים לבטל את ההבחנה ההיררכית בין נרטיבים. עבודתם נותנת במה במובן המילולי והמטאפורי לסיפור ״שירת הים״ המסופר שוב ושוב במסורת היהודית ובתולדות האמנות. התגלגלות הסיפור מיוצגת בעבודה בחזרתם של השניים על המילים: "אז מתחילים? – ממשיכים". באמצעות מחוות פרפורמטיביות ומוזיקליות ואזכורים מתולדות האמנות, הם שבים אל "תסריט" העבר במבט מפוכח, מטילים ספק ויוצרים סדר חדש של דימוי, טקסט וצליל.

עבודתו האחרונה של דניאל לאופר מבוססת על מקרה הרצח המסתורי של יהודי-גרמני המתואר בספר "עץ היהודים" (1842) מאת אנטה פון דרוסטה הילסהוף. בעיבודו, הוא מפנה את המבט אל חוסר הגישה והיעדר הדימויים שעשויים לייצג את העבר, תוך שהוא בוחן את כוחו של המיתוס בעיצוב הטרמינולוגיה המעצבת שימור זיכרון. היער נטען במשמעות תרבותית והיסטורית ומצטייר כמרחב טעון בטראומה שבו הטבע והזיכרון נשזרים זה בזה. מתוך ההקשר היהודי-גרמני, היצירה מעלה שאלות על המשמעויות הסמליות שמיוחסים לקבוצות מיעוט, וכיצד הן נדרשות לעצב את זהותן ביחס אליהן.