אורי הולבן (נ. 1984) יוצר עולמות ניאון-רוקנ'רול מדיטטיביים באווירת נשף סיום תיכון. עבודתו כוללת מיצב, ציור, מוזיקה, וידאו ו‑VR המייצרים מרחבים צבעוניים ומשחקיים, בהם המבקרים יכולים לנוע, להרהר, ולשהות. הוא משלב דימויים פופיים עם חומרים רכים וילדיים כמו פלסטלינה, לבד וקרטון לצד שלטי ניאון ושטיחים מקיר לקיר.

יצירתו של הולבן עוסקת בלימבו מגדרי, אהבה, נוסטלגיה, בשילוב ניגודיות זרחנית של שנות ה‑50: האופטימיות והצללים שבהן, הקסם התמים והתשוקה המסוכנת. עבורו, אמנות היא אקט גם של נתינה וגם של פלרטוט, המושפעים מעולמות הרוח, קוויריות ושירי אהבה סנטימנטליים.

בעבודותיו, הולבן מהרהר כיצד אמנות יכולה לחבר אותנו למציאות במקום לברוח ממנה. דרך פנטזיות צלולות הוא מגשר על דואליות – מבוגר וילד, גבר ואשה, ריגוש ושלווה. בעולם מהיר ועצבני, הולבן מחפש איזון: מקום שבו נוסטלגיה מרפה אחיזה ובדידות פוגשת אינטימיות. מבטו אל העבר, המעוגן בתרגול מדיטציה ובחיפוש מעבר לזהות, מקרקע אותו בהווה, תוך שהוא חולם קדימה, אל עבר שנות ה‑50 של המאה ה‑21, מבחינה אסתטית, אתית ורוחנית.

הוא בעל MFA מאוניברסיטת UCSB, למד ציור ב‑RISD, ובעל BFA מבצלאל. עבודותיו הוצגו במוסדות אמנות בישראל ובחו״לֹ, ביניהם מוזיאון נחום גוטמן, מוזיאון בת ים, מוזיאון רמי ואורי נחושתן, מוזיאון ה-Broad, מוזיאון Leslie-Lohman, גלריית המדרשה, גלריה RawArt ועוד. יצירתו זכתה לתמיכה מקרן פלומס, קרן פולברייט, Artis, קרן משפחת אוסטרובסקי, פרס אילנה אלוביק‑בצלאל.