אליאנה רנר (נ. 1977, שווייץ) מתגוררת בגרמניה ופועלת על התפר שבין ביוגרפיה להיסטוריה. בעבודותיה היא מערערת על נרטיבים היסטוריים ועל מה שנשכח או הודחק מתוכם – תוך ניסיון להנכיח את מערכי הכוח שמאחורי ההשכחה. נקודת המוצא של רנר היא לרוב עבודה ביוגרפית או אוטוביוגרפית. עיקר עניינה הוא בסיפורים של נשים – לעיתים קרובות כאלה שאינן נוכחות כלל, או כמעט כלל, בהיסטוריוגרפיה הרשמית. בעבודותיה היא מפתחת גישה חזותית-אסתטית להתבוננות בהיסטוריה (ובייחוד בהיסטוריה שבעל-פה), במטרה לחשוף את הסיפור כסוג של קונסטרוקציה – כזו שמשתנה בהתאם למספר/ת. השאלה כיצד מתמודדים עם הדרישה המתמדת לאמת היסטורית מלווה את עולם המחקר, ורנר מבקשת לערער על עצם קיומה של "אמת" אחת כזו. ביצירתה היא מדמיינת, מרכיבה מחדש, שוזרת בין בדיון לבין "מציאות", תוך שימוש במגוון מדיומים אמנותיים: וידאו, צילום, טקסט, סאונד, סקיצות והתקנה. עבודותיה מזכירות לנו כי לא רק הזיכרון האישי הוא סלקטיבי ובלתי שלם, אלא שגם הזיכרון הקולקטיבי וההיסטוריוגרפיה הרשמית מייצרים פערים – מכוונים או בלתי נמנעים – שמעידים על אופייה הבנוי והמתהווה של ההיסטוריה עצמה. רנר פועלת זה שנים בפרויקטים בינלאומיים, בין היתר בניו יורק, בואנוס איירס, תל אביב ופרנקפורט. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בגרמניה ובעולם. בין הפרסים שזכתה בהם: פרס Omanut Zwillenberg בציריך (2024), פרס Ottersberg לאמנות (2019), פרס תיאובלד סימון (2012) ופרס Förderpreis ה-33 לאמנות פלסטית של עיריית ברמן (2009). רנר זכתה גם במלגות שונות, בהן מלגת השתלמות של שירות ההחלפה האקדמית הגרמני (DAAD), מלגת Stiftung Zurückgeben, מלגות Filmstart 01 ו-09, מלגת פרויקט של Nordmedia ושל Filmbüro Bremen.